ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק י
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק י
ירד, עלה.
תמלול השיעור מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
כבר קדם לנו שאנחנו כשנזכור בזה המאמר שֵׁם מאלו השמות המשתתפים, אין דעתנו שנזכיר כל ענין שיאמר עליו השם ההוא, כי אין זה המאמר בלשון. אבל נזכיר מן העניינים ההם, מה שאנחנו צריכים לו בענייננו, לא דבר אחר.
ומזה ירד ועלה, הירידה והעליה, שני שמות מונחים בלשון העברי, ועניינם ידוע כי כשייעתק הגוף ממקום אל מקום שפל ממנו יאמר – ירד. וכשייעתק ממקום אל מקום גבוה ממנו יאמר - עלה.
ואחר כן הושאלו שני השמות האלה לגדולה ולעוצם. עד כשתשפל מעלת האיש ייאמר ירד, וכשתגבה מעלתו בגדולה ייאמר עלה. אמר השם יתעלה: "הגר אשר בקרבך יעלה עליך [מעלה מעלה] ואתה תרד [מטה מטה]" (דברים כח, מג). ואמר "ונתנך ה׳ עליון על כל גויי הארץ" (דברים כח, א). ואמר "ויגדל אלהים את שלמה למעלה" (דברי הימים א כט, כה). וכבר ידעת רוב עשותם ז"ל "מעלין בקודש ולא מורידין". ועל זה הצד עוד ייעשה בירידת העיון, והיות האיש פונה במחשבתו אל עניין פחות מאד, ייאמר שירד. וכן כשיפנה במחשבתו אל עניין מעולה ונכבד, ייאמר עלה.
וכאשר היינו המון האנשים למטה שבתחתיות במקום, ובמעלת המציאה, בערך לסובב, והוא יתעלה במעלה שבעליונים, לפי אמיתת מציאות וגדולה ועצמה לא עליונות מקום ורצה יתעלה במה שרצה, הגיע חכמה ממנו והשפעת נבואה על קצתנו, קרא שֲׁרוּת הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום, ירידה. וקרא העלות ענין הנבואה ההיא מן האיש, או סור השכינה, מן המקום, עלייה. וכל ירידה ועלייה שתמצאם מיוחסות לבורא יתעלה אמנם הרצון בהם זה העניין. וכן כשתרד מכה באומה או באקלים כפי רצונו הקדום אשר יקדימו ספרי הנבואה קודם ספר המכה ההיא, לְסַפֵּר שהשם פקד מעשיהם ואחר כן הוריד בהם העונש, יכונה העניין הזה גם כן בירידה, להיות האדם שפל ונבזה שיפקדו מעשיו וייענש עליהם לולא הרצון. וכבר התבאר זה בספרי הנבואה. ואמר "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" (תהלים ח, ה), רומז על זה העניין, ולזה כִּנה זה העניין בירידה, אמר "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (בראשית יא, ז). "וירד ה׳ לראות" (בראשית יא, ה) "ארדה נא ואראה" (בראשית יח, כא). והעניין כולו, בוא העונש באנשי השפל.
ואמנם העניין הראשון, רוצה לומר עניין הנבואה והכבוד, הרבה: "וירדתי ודברתי עמך שם" (במדבר יא, יז), "וירד ה׳ על הר סיני" (שמות יט, כ), "ירד ה׳ לעיני כל העם" (שמות יט, יא), "ויעל מעליו אלהים" (בראשית לה, יג), "ויעל אלהים מעל אברהם" (בראשית יז, כב).
אבל אומרו ו"משה עלה אל אלהים" (שמות יט, ג), הוא מן העניין השלישי, מצורף אל היותו גם כן עולה אל ראש ההר אשר ירד עליו האור הנברא, לא שהשם יתעלה יש לו מקום יעלה אליו העולה או ירד ממנו. יתעלה מדמיוני הסכלים עלוי גדול :
- ^ תמלול השיעור:אני אעשה חזרה בגלל שעברו כמה שבועות. ראינו שלושה פרקים. הפרק הראשון, פרק ח' מדבר על המקום. מקום, הוא אומר, זה עניין של מדרגה, כאשר מדובר על הקדוש ברוך הוא. ברוך כבוד השם ממקומו. רצוני לומר, כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות, וכן כל זכרון מקום שבה באלוה אמנם הכוונה. בו מדרגת מציאותו יתברך. כלומר, מה המקום שלו במציאות, אשר אין ערוך לה ולא דומה, כמו שיעמוד עליו המופת אחר זה. כלומר, הוא יוכיח את זה אחר כך. ואחר כך, הוא מסיים פרק ח', המשל עליו מה שביארנו הנה מעניין מקום, ויאמרו, ברוך כבוד השם ממקומו, שאתה תדע כי. זה העניין בעצמו, הוא עניין מקום, ויאמרו, הנה מקום איתי. כלומר, מקום איתי זה מדרגת עיון והשקפת השכל. לא השקפת עין. הנה מקום איתי זה מה שהקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, הכוונה שיש מקום שאתה תגיע אליו, ומתוך המקום הזה אתה יכול להשקיף בשכל על מה שמעל המקום הזה. אז הוא אומר, המשל. עליו מה שביארנו הנה מעניין מקום, באמרו, ברוך כבוד השם ממקומו, זה אותו דבר כמו הנה מקום איתי, מדרגת עיון והשקפה שכלית לא השקפת עין. כמובן, הוא אומר, מצורף על המקום הרמוז אליו מן ההר, כלומר כאשר הוא אומר הנה מקום איתי, זה גם מקום פיזי משה עולה על ההר. וגם עניין של המקום שזה המדרגה שהוא צריך להגיע אליו. . אחר כך ראינו את פרק ט', פרק ט' מדבר על כיסא, ויש שני משמעויות לכיסא, זה מה שמעיד על עוצמתו של הקדוש ברוך הוא, שזה השמיים כמו שנאמר השמים כסאי. השמיים מעידים על עוצמתו של הקדוש ברוך הוא, רואים את הסדר ואת הכוח. שנמצא בשמיים, ולפעמים המילה כיסא, זה העוצמה עצמה. לכן, כאשר נאמר כי יד על כס-יה, הכוונה שהקדוש ברוך הוא כאילו נשבע בעוצמה שלו לעשות מלחמה בעמלק, זה העוצמה עצמה, ולא רק דבר שמעיד. על גדולתו ועוצמתו, כך אנחנו רואים בעמוד לא, אשר אינם דבר יוצא מעצמו, כמו שיתבאר בקצת פרקי זה המאמר. הוא מדבר שוב על אותם הרעיונות, מה שראינו קודם לכן, כאשר הוא דבר על מקום, הוא אמר כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות ראינו בפרק ח', וכאן ראינו שנוא מדבר על הכיסא הוא אומר מה שדומה לו גדולתו ועוצמתו, אשר אינם דבר יוצא מעצמו. עכשיו בפרק י', הוא גם כן ממשיך עם זה, הוא אומר כך שהירידה והעלייה זה יכול להיות עניין של עלה למקום גבוה וירד, זה יכול להיות עניין של גדולה ועוצם כלומר עלה לגדולה וירד זה ירד ממעלתו, זה הפירוש השני, הפירוש השלישי על זה הצד יעשה בירידת העיון, והיות האיש פונה במחשבתו על עניין פחות מאוד, כלומר לפעמים אדם מעיין אבל הוא לא מעיין על דבר שמעליו או מולו הוא מסתכל למטה, לדוגמה הוא בודק מה לכלך את הנעליים שלו, או משהו כזה. וכאשר היינו המון האנשים למטה שבתחתיות במקום, ובמעלת המציאה, בערך לסובב. הכוונה היא שתמונת העולם שהייתה להם זה שאנחנו נמצאים בארץ. ומה שסובב. אותנו זה השמיים שהם יותר חשובים מהארץ. יש כאלה שאומרים שהאדם חשב שהוא המרכז הוא החשוב. לא הוא חשב שהוא המרכז אבל הוא הלא חשוב. זאת אומרת שמסביב יש את הכוכבים והמזלות , והוא חשב שהוא נמצא פה שכל השפע בא מלמעלה אבל הוא עצמו הוא הפחות ביותר ככה חשבו הקדמונים אז הוא אומר וכאשר היינו המון האנשים למטה שבתחתיות במקום, ובמעלת המציאה, בערך לסובב והוא יתעלה במעלה שבעליונים, לפי אמיתת מציאות וגדולה ועצמה לא עליונות מקום עוד פעם עניין של יש מקום איתי וברוך כבוד השם ממקומו ורצה יתעלה במה שרצה, הגיע חכמה ממנו והשפעת נבואה על קצתנו, קרא שֲׁרוּת הנבואה על הנביא או שכון השכינה במקום, ירידה. ירדה עליו השכינה וקרא העלות ענין הנבואה ההיא מן האיש, או סור השכינה, מן המקום, עלייה. וכל ירידה ועלייה שתמצאם מיוחסות לבורא יתעלה אמנם הרצון בהם זה העניין. הכוונה לשכינה שיורדת או עולה ווכן כשתרד מכה באומה או באקלים כפי רצונו הקדום אשר יקדימו ספרי הנבואה קודם ספר המכה ההיא, לְסַפֵּר שהשם פקד מעשיהם ואחר כן הוריד בהם העונש, יכונה העניין הזה גם כן בירידה, להיות האדם שפל ונבזה שיפקדו מעשיו וייענש עליהם לולא הרצון. וכבר התבאר זה בספרי הנבואה. ואמר "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו" ררומז על זה העניין, ולזה כִּנה זה העניין בירידה, אמר "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" "וירד ה׳ לראות" "ארדה נא ואראה" ווהעניין כולו, בוא העונש באנשי השפל. כלומר שמה שכתוב שיש את הבדיקה האלוקית לראות מה העונש זה ארדה, ארדה להם ולמדרגתם גם בגלל שהם בני אדם וגם בגלל שהם רשעים ואמנם העניין הראשון, רוצה לומר עניין הנבואה והכבוד, הרבה: "וירדתי ודברתי עמך שם" "וירד ה׳ על הר סיני" "ירד ה׳ לעיני כל העם" "ויעל מעליו אלהים" כלומר שהשכינה עלתה ממנו ו"ויעל אלהים מעל אברהם" כלומר שהנבואה הסתימה הנבואה יורדת על הנביא אבל אמרו משה עלה אל האלוהים כלומר משה עולה אל האלוהים הוא מן העניין השלישי ומה העניין השלישי? זה עניין של ירידת העיון או עליית העיון. כשאדם מפנה מחשבתו על עניין מעולה, זה נקרא שהוא עולה. אז משה עלה אל אלוהים, אל המקום שהוא יכול לעיין בהתגלות אלוקית. והוא מן העניין השלישי. הוא מצורף אל היותו גם כן עולה אל ראש ההר. כלומר זה רק עניין שכלי הכוונה שמשה לא נשאר במיטתו ועלה בשכלו אל מקום עיון , הוא גם עלה אל ההר פיזית, יש שתי משמעויות לעניין שמשה עלה אל אלוהים. הכוונה היא שהוא עולה למדרגה שממנה הוא יכול לעיין. כמו שראינו את הפירוש להנה מקום איתי, הרמב"ם מפרש הנה מקום איתי. הוא מדרגת עיון והשקפת השכל, וכאן הוא אומר, משה עלה אל אלוהים, הוא מן העניין השלישי, שהוא עולה למדרגה שם. וראינו פעם הקודמת, גם כן, שמה שכתוב וירדתי ודיברתי עימך, זה במדבר י"א י"ז. לא כתוב שהקב"ה יורד על הר סיני, או יורד על העם. הוא אומר ירדתי ודיברתי עמך. דיברתי איתך, זה דווקא במקום שמשה נצטווה למנות עוד שבעים זקנים במקום הזקנים שנספו, ולכן אי אפשר לתת להם מהאספקלריה המאירה, בגלל שזה יזיק להם, והם גם לא יוכלו להתחבר אל זה בצורה נכונה. ראה מה שקרה לשבעים הזקנים. שנשרפו קודם לכן, בגלל שגם הם ראו את האלוהים, ואכלו ושתו, שזה אצילי בני ישראל, ולכן מראש הקדוש ברוך הוא נתן לו נבואה במורד, הנבואה לא במדרגתו הגבוה של משה, שמשה עולה אל האלוהים, אלא כשהוא למטה, ואז הוא יכול להציל מרוחו על שבעים הזקנים. המלבים מסביר, למה כתוב וירד אלוקים על משה. בדרך כלל משה עולה אל אלוהים, ואצל כל הנביאים כולם נאמר וירד. והשאלה היא, טוב, ראינו שיש מקום שהוא ברוך כבוד השם, ממקומו, וראינו שהמלאכים שואלים, איה מקום כבודו? ואומרים, ברוך כבוד השם ממקומו? כלומר, הם לא יודעים איפה זה, והמדרש אומר שהם ממש קרובים, בגלל שמקומו גם כן הכיסא שעל גבם, בגלל שאנחנו יודעים, שהכיסא נקרא כיסא הכבוד. החיות והאופנים, הם מחזיקי כיסא הכבוד, והם לא יודעים איפה הוא. שואלים אותם איפה הוא והם עונים לא יודעים איפה שלא יהיה. ברוך כבוד השם ממקומו, איפה שלא יהיה. אבל השאלה היא, מה הוא מקום העיון? נדבר על זה ועל עוד כמה דברים. פרק ט"ז, צור, שם משתתף, הוא שם ההר, והכית בצור, משה הולך להר סיני. והוא נתן מכה בסלע, והמים ירדו מהר סיני עד מקום חניתם. והוא שם אבן קשה, כחלמיש, חרבות צורים. והוא שם המקור, שיחצבו ממנו אבני המקוריים, הביטו אל צור חוצבתם. ואחר כן, הוא שאל מזה עניין אחרון, זה השם, כן? בצור חוצבתם, זה המקור. כלומר, חוצבים. מהמחציבה, את האבנים, וכל מה שיוצא, דומה למקור. ואחר כן, הושאל מזה העניין האחרון זה השם לשורש כל דבר והתחלתו. ולזה אמר אחר אמרו "הביטו אל צור חוצבתם", הביטו אל אברהם אביכם, באר שהצור שחוצבתם ממנו הוא אברהם אביכם, על כן לכו בדרכיו והאמינו בתורתו והתנהגו במדותיו, כי טבע המקור ראוי שיהיה נמצא במה שיחצב ממנו. אחר כן, כלומר, אתם, כל אחד יש לו את הבעיות שלו ואת החולשות שלו, אבל אנחנו כולנו חוצבנו מצור חוצבתם, זה מאברהם ושרה, וראוי שאנחנו נתנהג לפי הטבע שלנו, בגלל שהטבע שלנו, נחצב ממה שיש להם. ולפי זה העניין האחרון, נקרא השם יתעלה צור, כי הוא ההתחלה והסיבה הפועלת לכל אשר זולתו. הוא, כל המציאות נובעת ממציאותו. ונאמר, הצור תמים פועלו, צור ילדך תשי, צורם מכרם, ואין צור כאלוהינו, פה זה לא עניין של החוזק. כמו בחרבות צורים, אלא הכוונה היא שהוא המקור של כל עולם. צור עולמים, ונצבת על הצור. הנה מקום אתי ונצבת על הצור זה לא והכית בצור, שזה בשמות י"ז, ונצבת על הצור, זה כבר בעניין של משה שעולה ובקש על ישראל אחרי החטא. "ונצבת על הצור", השען ועמוד על התבוננות היותו יתעלה התחלה, שהוא המבוא אשר תגיע ממנו אליו, מה זה המבוא? אתה תעמוד על הצור, ומשם אתה תגיע ממנו אליו. כמו שבארנו באמרו: "הנה מקום אתי" ראינו שהוא באר שמקום איתי זה מקום עיון, שמשם הוא יכול להתבונן. אז הצור,זה ההבנה שהקדוש ברוך הוא, הוא מקור של כל דבר ודבר שנברא, על זה הוא צריך לעמוד, ומשם הוא מביט אל מה שמעבר לכך. גם בפרק ט"ו, על המילה ניצב הוא מביא את הפסוק הפסוק הנה סלם מוצב ארצה הוא דיבר על כך, שהמלאכים עולים ויורדים, אלו הנביאים, ובסוף עמוד ל"ו, הוא מקשר את הדברים לפרק שלנו ואומר ואשוב על ענייננו, כי "נצב עליו" – מתמיד קיים נשאר, לא שהוא התייצבות גשם. ומזה העניין: "ונצבת על הצור" משה רבנו עומד שם באופן קבוע. עד היום הוא נמצא שם. הרמב״ם בהקדמה שלו למשניות אומר שכאשר משה רבנו נפטר בז באדר נראה לנו שהוא מת אבל חיים בשבילו. והוא עולה ומשרת בשמיים כמו ששרת בארץ וכן הוא אומר אתה עמוד עימדי אתה עומד וניצב וכל מי שמקבל תורה, מקבל תורה מהקדוש ברוך ברוך הוא דרך משה רבנו אז הוא עומד שם ניצב על הצור. אני אעשה סיכום מה זה המקום הזה ראינו שזה המקום של ברוך כבוד השם ממקומו זאת אומרת זה המקום של העוצמה והכוח האלוקי זה נקרא הכיסא זה מקום שמשה רבנו עומד עליו כדי לעיין בו זה גם כן ניצבת על הצור זה המקום הזה וזה לא רק צור זה גם כן זה גם כן צורהשל העולם ואת זה נראה בפרק ס"ט הוא אומר כי הצורה ההיא הנזכרת שם טבעית לא שכל נפרד. כי אין אמרנו עליו ית' שהוא צורת העולם האחרונה על דמיון היות הצורה בעלת החומר צורה לחומר ההוא עד שיהיה הוא ית' צורה לגשם. זה לא הכוונה זה לא שאני אומר שהשולחן הוא הצורה של הגולם זה לא הכוונה כאשר אנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא צורת העולם לא על אלו הפנים נאמר! אבל כמו שכל נמצא בעל צורה אמנם הוא מה שהוא בצורתו וכשתפסד צורתו - תפסד הויתו ותבטל כלומר הוא קיים בגלל שצורתו קיימת, הם מוחקים את צורתו אז הוא לא קיים כן כמו זה היחס בעצמו יחס האלוה לכל התחלות המציאות הרחוקות; כי במציאות הבורא - הכל נמצא והוא מתמיד עמידתו בענין אשר יכונה ב'שפע' כמו שנבאר בקצת פרקי זה המאמר; השפע האלוקי של הבריאה המקור שלו, מקור מים חיים, כלומר זה הקדוש ברוך הוא ובשביל זה הוא נקרא צורה ואילו היה אפשר היעדר הבורא היה נעדר המציאות כולו ותבטל מהות הסיבות הרחוקות ממנו המסובבות האחרונות ומה שביניהם הם כן, הוא לא כדמות הצורה לדבר אשר יש לו צורה. כלומר מה שהוא אומר הם אין, אם הוא לא קיים, שום דבר אחר לא קיים כן הם כן הוא לא כדמות הצורה לדבר שיש לו צורה אשר בה הוא מה שהוא. מה זה מזכיר לנו? את המילה בצלם נכון. כן אז הקדוש ברוך הוא זה שנותן את המציאות לכל דבר ודבר ובצורה תתקים אמיתתו ומהותו - כן יחס האלוה לעולם. ובזה הצד נאמר בו שהוא 'הצורה האחרונה' ושהוא 'צורת הצורות' - כלומר שהוא אשר מציאות כל צורה בעולם וקיומה נסמך באחרונה אליו ובו קיומה בפרק ח הוא אמר שהמקום זה רצונו לומר כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות. וגם כאשר הוא דיבר על הכיסא הוא דיבר על העוצמה שלו כלומר הנה גדולתו ועוצמתו אשר אינם דבר יוצא מעצמו. אז מה זה מקומו במציאות? כמו שהוא מסביר כאן הכוונה שכל המציאות נסמכת עליו ואם הוא לא נמצא שום דבר אחר לא נמצא. בהמשך פרק ס"ט אחרי שהוא דיבר על זה שהקדוש ברוך הוא הצורה של העולם הוא מדבר על עניין התכלית של הכיסא הוא אומר שהכיסא החומר שלו העץ ופועלו הנגר וצורתו הריבוע על תמונת כך ותכליתו לשבת עליו אוקיי אז הוא מדבר על צורת הכיסא ומה הסיבה של הכיסא כדי לרומם את מי שיושב עליו הוא מדבר על הכיסא הכבוד לכן הוא מדבר דווקא על כיסא מרובע והתכלית שלו זה הרצון או החוכמה האלוקית והוא אומר מה המטרה של הכל בסופו של דבר זה כמו שראינו בסוף עמוד קמ"ו שכן גזרה חוכמתו וכ"ו. מה העניין הזה שמצד אחד הוא מקום ברוך כבוד השם ממקומו שזה יש מקום איתי שזה הכיסא שזה הצור שמשה אמור לעמוד עליו ומשם יש מקום עיון וכל זה עניין המקום של הקדוש ברוך הוא במציאות ועוצמתו אז זה שהוא צורת המציאות שכל דבר תלוי בו במדרגה הזאת זה וממש באותו לשון פותח הרמב״ם את משנה תורה יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון והוא ממציא כל הנמצא וכל הנמצאים בין שמיים וארץ ומה שביניהם לא נמצאו אלא מאמיתת הימצאו כלומר שכל דבר שנמצא זה רק בגלל מציאותו שלו ואם יעלה על הדעת שהוא אינו מצוי אין דבר אחר יכול להימצות ואם יעלה על הדעת שאין כל הנמצאים מלבדו מצוים הוא לבדו יהיה מצוי ולא יתבטל הוא מביטול העולם שכל הנמצאים צריכים לו והוא ברוך הוא אינו צריך להם ולא לאחד מהם ואין אמיתתו כאמיתת אחד מהם הוא שהנביא אומר "והשם אלוקים אמת" הוא לבדו האמת, ואין אחר אמת כאמיתו, הוא שהתורה אומרת אין עוד מלבדו כלומר אין שם מצוי אמת מלבדו כמותו. כלומר, יש אמת ברמה אחרת, אבל לא כמותו. עכשיו, יש לזה משמעות מעבר למשמעות הפשוטה. המשמעות הפשוטה, זה שאפשר לקחת את כל הדברים האחרים, והקדוש ברוך הוא עדיין יהיה קיים. הוא לא זקוק להם. אבל, מה שזה אומר, זה שהדברים האחרים לא מתחייבים ממנו. כלומר, שהקדוש ברוך הוא לא היה חייב לברא את העולם. או שהוא היה יכול לברא עולם אחר, בצורה אחרת. כלומר, המציאות האלוקית לא חיבה את הקדוש ברוך הוא להמציא עולם בדיוק כמו שהוא, , בגלל שאם הקב"ה היה חייב לברא את העולם הזה בצורה שלו, אז כמו שהוא מחויב, גם הם מחויבים אמנם ממנו, אבל לא ברצונו השאלה היא עד כמה זה נכון, זו שאלה מעניינת, בגלל שהאם יכול להיות שנקום בתענית אסתר אחד ויהיה נביא שיגיד לנו רבותיי הפעם זה נהפוכו, המן הוא הגיבור ומרדכי ואסתר הם הרשעים ? הרמב״ם אומר שלקדוש ברוך הוא יש שם שמצביע עליו בבירור, הוא השם המפורש, שאומנם לא מגדיר אותו, אבל לא יכול שיהיה לו שם אחר, זה שמי לעולם, הכוונה היא שבעולם השכלי, במימד השכלי שברא הקדוש ברוך הוא, זה השם שמראה עליו, ובתוך העולם השכלי, הטוב הוא טוב והרע הוא רע השם של הקדוש ברוך הוא, הוא שם של ארבע אותיות האלה, אבל זה בעולם השכלי כפי שהוא, כפי שאנחנו מכירים, אנחנו כאילו רואים את השכל שקיים עוד לפני שהקדוש ברוך הוא עשה משהו, אבל זה לא נכון, דיברנו על זה גם כן, כאשר דיברנו על הכיסא, אם אתם זוכרים, אמרנו שהרמב״ם שואל, הכיסא נברא או לא נברא, רק כך הוא אומר, שהוא נברא לפני בריאת העולם, והרי לפני מורה על זמן והקדוש ברוך הוא ברא את הזמן בבריאת העולם אז לא שיך לדבר על מה היה לפני שברא, בגלל שלפני הבריאה לא היה זמן, אז הוא אומר, כאשר מדברים מה היה לפני בריאת העולם זה לא אמיתת זמן אלא דמיון זמן. ראינו את זה בפרק י"ג של חלק ב של מורה נבוכים. זה דבר חשוב וזה נכון גם כן לגבי הרצון האלוקי. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בלי רצון? הוא ברא את הרצון בלי רצון? הוא ברא את החוכמה בלי חכמה?. אלא אחרי שיש את העולם בהסתכלות של השכל, השכל הנברא רואה את העולם כאילו שהשכל הרצון והחכמה האלוקית תמיד היו כלומר אחרי הבריאה תופשים כאילו היה זמן למפרע. אבל זה לא שקודם באמת היה זמן. אז לכן מה שנאמר בפרקי דרבי אליעזר זה שעד שלא נברא העולם היה הקדוש ברוך הוא ושמו לבד. מה זה שמו? שם זה עניין שכלי יש שם לדבר שפחות משכלי כמו רצפה, רצפה זה דומם זה פחות משכלי, אני אומר רצפה כולם יודעים שזה הרצפה אני יכול לדבר על תאוריה, או על מחלוקת בין אביי לרבא. זה שכלי אני מדבר על זה ונותן לזה שמות שכליים. אני יכול לתת שם שכלי לקדוש ברוך הוא שהוא על שכלי. אז השם הוא עניין שכלי. כמובן הקדוש פרחו הוא סיבה לשמו ולא הפוך. אבל אנחנו לא יכולים להבין שום דבר. בקדוש ברוך הוא שהוא חוץ לשמו, בגלל שכל מה שאנחנו נבין ממנו זה יהיה בשכל. והשכל הוא השם. כלומר, אנחנו אומרים שהקב"ה רחום. רחון, זה בשמו. הוא מתגלה בצורה כזאת. והמטרה של השם שלו זה לא להגדיר אותו בגלל שהקדוש ברוך הוא לא מוגדר. הוא אומר את זה הרבה פעמים. אבל זה מצביע עליו. הקב"ה הוא מעבר לכל דבר מוגדר. אדם שואל את עצמו האם הקב"ה הוא הרצון? לא, הוא מעבר לרצון. הוא החוכמה? לא הוא מעבר לחוכמה. הוא על שכלי? לא, מעבר לעל שכלי. על שכלי זה גם כן מושג שכלי. כלומר, זה דוחף את זה למעלה למעלה זה כאילו חץ שמצביע ומורה הוראה מבוארת, על השם בתוך העולם השכלי. זה הכוונה. אז נחזור לשאלה ששאלנו האם יכול להיות שנקום בתענית אסתר אחד ויהיה נביא שיגיד לנו רבותיי הפעם זה נהפוכו, המן הוא הגיבור ומרדכי ואסתר הם הרשעים. אין שום אפשרות כזאת בגלל שבעולם השכלי שהקדוש ברוך הוא ברא. לפי מה שהקדוש ברוך אמר לנו, לפי ההנחיות שאנחנו קיבלנו בתורה שבעל פה זה לא ישתנה. אבל דברים אחריםיכול להיות שכן, הרמב״ם יגיד, הטבע בוודאי יכול להשתנות בגלל שאנחנו מאמינים בניסים. הרמב״ם לא מאלה שאומרים שצריכים להסביר איךעשרת המכות וקריעת ים סוף זה גם בטבע יכול להיות. הרמב"ם אומר שגם מה שנראה לנו בשכל כדבר שלא יכול להיות יכול להיות שיתפרש שזה כן יכול להיות. כלומר אי אפשר לדעת במאה אחוז. אז מה אנחנו יודעים? אנחנו יודעים את המסורת שלנו כפי שאנחנו מקבלים את זה דרך תורה שבעל פה זה לא ישתנה זה ההוראה שהקדוש ברוך הוא אומר שזה התורה והיא לא תשתנה לעולם. כל אופן יסוד היסודות זה שהקדוש ברוך הוא, הוא לא מהעולם אלא הוא מקומו של עולם הוא מקור העולם. הרמב״ם הביא את המדרש הזה, בפרק ע בהקשר אחר אבל אני אקרא את המדרש בבראשת רבא. בבראשת רבא אמרו ופרשם במאמרו יתפרח זה לשון הרמב״ם מעונה אלוהי קדם הוא מעון עולמו וסמכו לזה אומרם הסוס טפל לרוכב ואין הרוכב טפל לסוס. כלומר כאשר אנחנו מדברים על הקדוש ברוך הוא כמקום זה לא בגלל שהוא נמצא במקום אלא שהמקום נמצא בו זאת הכוונה הראשון ויפגע במקום זה בהר יעקב ההפגע במקום רבי הונה הראשון ויפגע במקום זה נאמר ביעקב ויפגע במקום רבי הונה משמי דרבי אממי למה מכנים שמו של הקדוש ברוך הוא וקוראים אותו מקום שהוא מקומו של עולמו. אמר רבי יוסי בר חלפתא אין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא מקום עולמו אם עולמו מקומו ממה דכתיב הנה מקום איתי עוד פעם הפסוק שהרמב״ם מביא הנה מקום איתי הווה הקדוש ברוך הוא מקום עולמו ואין עולמו מקומו אז מה המקום איתי שמשה צריך להגיע אליו כמו שראינו אל נקבת הצור שאמרנו שהצור זה המחצבה שהכל יוצא ממנו אז אמר רבי יצחק כתיב מעונה אלוהי קדם אין אנו יודעים אם הקדוש ברוך הוא מעון עולמו ואם עולמו מעונו מה דכתיב השם מעון אתה היית לנו הווה הקדוש ברוך הוא מעון עולמו ומוצאים את זה במדרש לקח טוב ברוך כבוד השם ממקומו הוא מקומו של עולם שנאמר השם מעון אתה היית לנו כלומר הרמב״ם מלמד אותנו שמשה רבינו כאשר הוא ניצב על ההר ומבקש על עם ישראל הוא צריך לעמוד במקום שעליו נאמר הנה מקום איתי ו זה אותו מקום של ברוך כבוד השם ממקומו וזה נקרא הכיסא שזה מקום עוצמתו בעולם אמרנו מה מדרגתו של השם בעולם? הרי הוא מחוץ לעולם הוא נבדל מן העולם. המדרגה שלו בעולם זה צורת העולם. וכמו שהסברנו הכוונה שהעולם נמצא בגלל קיומו של הקב"ה. ומשה מגיע לשם ומשם הוא יביט למעלה. כן. מה הוא רואה למעלה מה הוא מבקש לראות? הראני נא את כבודיך. איפה הוא יכול לראות את כבוד השם? מהכיסא, בגלל שהכיסא יושב שם. אז הוא קודם צריך להגיע לשם. ומשם הוא יכול לראות כאשר הקדוש ברוך הוא מכסה אותו וסכותי עלך כפי, משם הוא יכול לראות מה שנמצא, למעלה.את הכבוד האלוקי. יש את המידות של ההנהגה, יש את השורש של ההנהגהה הרמב״ם אומר במפורש, . שהכבוד זה התגלות הרצון והחכמה האלוקיים. הם מתחברים בכבוד. לאיזה אות דומה אדם היושב בכיסא?.האות ל, זה מעניין. יש מדרש שנקרא, אותיות דרבי עקיבא. זה מדרש ישן שמדבר על האותיות כמובן, אותיות רבי עקיבא. קוף זה עניין של הכיסא, למד זה היושב על הכיסא, מם זה הממלכה של לפני היושב על הכיסא.. אני חושב, גם כן, מה שכתוב בתחילת ספר יחזקאל, אני לא ראיתי מישהו אומר את זה, אבל זה דעתי, שמה שכתוב ויהי בשלשים שנה ברביעי בחמשה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים. וזה חלק מהנבואה עצמה. אבל לא יודעים שלושים שנה למה. יש אומרים שזה מזמן שגילו את ספר דברים, הרמב״ם אומר שכל התאריכים וכל המקומות שמזכיר הנביא ביחזקאל זה חלק מנבואה ולכן יש להם משמעות זה לא רק כדי להגיד עובדות באיזה יום באיזה חודש באיזה יום בחודש לכן אני חושב שזה חלק מהנבואה. לכן הוא לא אומר ואני יחזקאל, בגלל שזה חלק מהנבואה. הוא מתאר מה הוא רואה, ויהי בשלושים שנה אני חושב שהעניין של השלושים זה רומז מה הוא רואה הוא רואה בסופו של דבר את היושב על הכיסא אז לכן מושג הזה זה עניין של הל שזה שלושים בגימטריא. נחזור לענינינו ראינו שנאמר ויעל מעליו, הקדוש ברוך הוא עלה מעל אברהם. וראינו, שהרמב״ם חושב שהדמויות שמחזיקות את הכיסא הם ארבע, והרמב״ם מסביר התורה פתחה בבראשית ולא במצוה הראשונה שזה החודש הזה לכם? בגלל שלפני החודש הזה לכם היה צריך לבא כרטיס ביקור של הקדוש ברוך הוא, וזה העניין של מעשה מרכבה. וכדי לעשות את המעשה מרכבה, אז קודם לו, מבחינת הלימוד, זה מעשה בראשית. מה יש בין מעשה בראשית ובין החודש הזה לכם? בעיקר ארבע דמויות, שלושת האבות ומשה רבינו. הם הדמויות האנושיות שמחזיקות את כיסא הכבוד, ומשה מתבקש לעלות משם, כלומר, ויש מקום איתי בכיסא, במקום, ומשם הוא יוכל להביט הלאה כאשר הוא יבקש על ישראל. זה נרמז גם כן, שוב, בגמטריה בגלל שהקדוש ברוך הוא אומר למשה שהוא הופיע לאבות באיזה שם? אל שדי. - זה הגמטריה של משה, כלומר, כאילו משה מתחיל מאיפה שהם היו כולם ביחד מחזיקים, והוא אחד מהארבעה, הוא עולה לשם ומשקיף מעבר למה שהיה יחד עם שלושת האבות, הוא עולה לשם דווקא אחרי חטא העגל. כלומר, אחרי חטא העגל הוא מגיע למדרגה העליונה שלו, מה שהוא לא הגיע קודם. אז לכן אמרנו שעד פרק ח הרמב״ם מדבר על מעשה בראשית, על ילד ואיש ואישה וצלם, וחטא, החטא וגן עדן, זה היה ההתחלה. מפרק ח, הוא מדבר על על מתן תורה, על חטא העגל, כלומר, ברמזים, וגם על התיקון של חטא העגל, שהיה בהקשר של משה רבינו בנקרת הצור. אז זה מה שהוא ירמוז, וזה כאן, אמרנו שהוא עושה את זה בין השאר על עניין של מקום איתי, הרמב״ם, גם ראשונים, גם אחרונים, מסבירים שבמרכבה יש דמות אחת, כמו שנאמר דמות אדם להן, כלומר, יש דמות אדם לכולם. גם הדמויות היותר בהמיות של האריה והנשר והשור, הם לא, זה לא פנים שהיית מוצא ברפת או משהו כזה. הכוונה שיש קצת דמיון במשהו לחיות הללו כמו שיש אנשים שיש להם דמיון לאריה, יש להם רעמה יש כאלה שיש להם פנים עגולות, פנים דומות לפרה או לעגל. יש כאלה שיש להם פנים כמו נשר, אף כזה ועיניים כאלה, הוא מביא את זה גם מהשכל וידוע אותי, כי אני, השם עושה חסד משפט וצדקה בארץ. כלומר, יש השכל וידוע אותי, שזה שתי מדרגות של חוכמהכי אני, השם עושה חסד, משפט וצדקה. זה הביטוי של החוכמה במידות ובמעשים. יש מעשה חסד, צדקה ומשפט, יש מידות של חסד, צדקה ומשפט, הם כולם ביטוי של החוכמה. יש חוכמה בראש, והחוכמה בראש אמורה להמשיך, גם כן לא רק בראש, אלא גם כן במידות. וככה זה הולך בסופו של דבר, מורה נבוכים, הספר כולו הוא רעיון אחד ארוך. רק רואים שהכל מתחבא