ביאור:מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ט
- למהדורה הרגילה: מורה נבוכים (אבן תיבון)/חלק א/פרק ט
תמלול החלק השיך לפרק ט מפי הרב יהונתן בלאס:: [1]
כסא.
עקר הנחתו בלשון ידוע.
ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם כמלכים, והיה הכסא דבר נמצא מורה על גדולת הראוי לו ומעלתו ועוצם ענינו, נקרא המקדש כסא, להוראתו על עוצם מי שנגלה בו והשכין אורו וכבודו עליו, אמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
ומפני זה הענין נקראו השמים כסא, להוראתם אצל מי שידעם ויתבונן בהם עוצם ממציאם ומניעם ומנהיג העולם השפל בהשפעה טובה.
ואמר: "כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי" (ישעיהו סו, א). יאמר: הם יורו על מציאותי ועצמותי ויכולתי, כהוראת הכסא, שהוא מוכן לגדול שהוא ראוי לו. זהו אשר צריך שיאמינוהו המאמתים, לא שיש גשם שינשא הבורא עליו יתברך עלוי רב, כי הנה יתבאר לך במופתים שהוא יתברך אינו גוף, ואיך יהיה לו מקום או משכן על גוף?
ואמנם העניין הוא מה שהעירוני עליו, כי כל מקום נשאו האלהים וייחדו באורו וזהרו, כמקדש או השמים, נקרא כסא.
אבל מה שהרחיב בו הלשון באמרו: "כי יד על כס יה" (שמות יז, טז), הוא תואר עצמותו וגדולתו, אשר אין צריך שיחשב דבר חוץ מעצמו, ולא נברא מנבראיו, עד שיהיה יתברך נמצא בלתי כסא ונמצא עם כסא, זאת כפירה בלי ספק. וכבר פירש ואמר: "אתה ה׳ לעולם תשב כסאך לדור ודור" (איכה ה, יט), הורה שהוא דבר בלתי נפרד ממנו, ולזה ירצה בכסא הנה ובכל מה שדומה לו, גדולתו ועצמותו אשר אינם דבר יוצא מעצמו, כמו שיתבאר בקצת פרקי זה המאמר:
- ^ תמלול השיעור:בפרק ח הרמב"ם מתחיל מהלך חדש מה שראינו עד כאן זה תיאור של האדם בצלם אלוקים אמרנו שההגדרה של האדם זה שהוא יודע את הבורא בפרק ב ראינו איך בעקבות החטא הוא הגיעה למצב של כבהמות נדמובפרק ג הוא דיבר על תמונה ועל תבנית בפרק ד הוא דיבר על ראיה שהראיה של הנביאים זה ראיה שכלית בפרק ה הוא דיבר על החטא של אצילי בני ישראל שניסו לראות דברים שהם עדיין לא היו מוכנים בפרק ו הוא דיבר על השלמות המושגת על ידי איש ואשה פרק ז מדבר על ילד ועל כך שאחרי חטא עץ הדעת הם לא הצליחו להוליד אנשים שלמים שיחזרו לצלם אלוקים שהיה לאדם לפני החטא וילדו שדים עד שנולד שת כלומר כל המהלך מההתחלה כצלם אלוקים הירידה אחרי החטא וחזרה במקצת גשהגיעה שת בפרק ח’ הוא מתחיל לדבר, לדעתי, על מהלך שמסביר חלק ממעמד הר סיני. הוא מתחיל בעניין של מקום. ראינו שהרמב"ם בהקדמה אומר שיש לו שתי מטרות פדגוגיות: אחד זה להסביר מילים שונות מילים שיש להם כמה וכמה פירושים וצריכים להבין מה הם, והשני זה לפרש משלים. ראינו שאת המשלים הוא כמעט ולא מפרש. הוא לא מביא את הנביא ואומר הנה זה הפירוש של המשל. בעיקר הוא מלמד את הנמשל ומתוך הנמשל אתה תגיד אה, אז לזה התכוון המשל ההוא. בדרך כלל הוא לא מצביע על משל ועל פירושו. את דרך הפעולה שלו במילים זכרנו בעבר. אבל נחזור על זה עכשיו: הוא מביא פסוקים כדי להסביר את הפירושים השונים של המילה והוא בוחר את הפסוקים שהוא מביא אתה צריך לשאול למה הוא בחר דווקא אותם. ומתוך זה תדע מה הנושא שהוא מדבר עליו מה הרעיון שהוא רוצה להעביר. זאת הכוונה. לדוגמא המילה מקום נמצאת בהרבה מקומות בתנ"ך. אבל הרמב"ם מפנה דווקא לפסוקים מסוימים וכך הוא יגיד כאן במפורש: מקום זה השם עיקר הנחתו למקום המיוחד ולכולל. מקום המיוחד הכוונה מקום ספציפי. כמו אתה יושב במקומי, והכולל הכוונה למושג מקום מה שנקרא ספייס כמו הביטוי המקום והזמן זה השם עיקר הנחתו למקום המיוחד ולכולל. ואחר כך הרחיבו הלשון ושמהו שם למעלת האיש וערכו. ר"ל לשלמותו בעניין אחד, עד שיאמר פלוני במקום פלוני בעניין הפלוני. הכוונה היא שבעניין הפלוני פלוני ממלא את מקומו של פלוני. זה לא שיש לו איזה חלל שזה יוצא וזה נכנס, אלא דוגמה שפלוני נקרא למילואים. עכשיו הוא נקרא למלא את מקומו, הוא עושה את תפקידו. כבר ידעת רוב עשות בעלי הלשון הזה באמרם ממלא מקום אבותיו, כלומר שהוא לקח את התפקיד שאבותיו והיו ממלאים מקום אבותיו בחוכמה או ביראה. זה בהלכה. ואמרם ועדיין מחלוקת במקומה עומדת. זה לא שהמחלוקת תופסת מקום אלא שהיא עדיין נשארה. רצונו לומר במדרגתה, כלומר זה לא נעשה פחות חריף. הכוונה שהדרגה של המחלוקת נשארה כפי שהייתה ועל זה הצד מן ההשאלה, נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו רצונו לומר כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות. יש כמה וכמה תרגומים אבל זה פחות או יותר אותם דברים. אני רק אקריא לכם את התרגומים האחרים אבל הם לא יותר ברורים. נאמר ברוך כבוד השם מקומו רצונו לומר כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות זה בתרגומו של אבן טיבון ויש לפי התרגומים האחרים דרגתו ורוממותו או דרגתו ורוממות כבודו במציאות. זה התרגומים של רב קפח ושל שוורץ זה לא מוסיף הרבה. אבל הכוונה שהקדוש ברוך הוא מורם מהמציאות. כי השאלה מה זה מקומו במציאות? או דרגתו במציאות מה זה? אז הוא אומר שזה לא מקום אלא מעלה בהמשך נראה שכדי להבין את זה צריך לראות מה הוא כותב בכמה מקומות. ברוך כבוד השם במקומו, רצוני לומר כפי מעלתו ועוצם חלקו במציאות. וכן כל זכרון "מקום" שבא באלוהים, אמנם הכוונה בו מדרגת מציאותו יתעלה אשר אין ערך לה ולא דומה, כמו שיעמוד עליו המופת אחר זה. כלומר הוא יסביר את זה גם כן בהמשך. עכשיו כאן הוא מדבר באמצע, אחרי שהוא הציג את הפירושים למילה מקום, אז הוא מדבר על הספר הזה על המורה נבוכים. ודע כי כל שם הכוונה מילה שנבאר שתופו בזה המאמר, אין הכוונה ממנו להעיר על מה שנזכרהו בפרק ההוא לבד, אנחנו לא באים רק לדבר על מה שכתבנו בפרק הזה, אבל אנחנו נפתח שער ונעירך על עניני השם ההוא הכוונה המעלה ההיא, המועילים לפי עניננו, כלומר אנחנו מסבירים את המילה לפי הצורך שלנו כאן, לא לפי ענין מי שידבר בשפת בעלי לשון מן הלשונות, כלומר זה לא מילון רגיל מי שרוצה מילון יש את ספר אגרון שכתב לפניו רס"ג או את ספר השורשים שכתב רד"ק זה מילון. אני לא עושה מילון, אני בוחר את הפירושים שאני אביא, לדוגמה המילה עין, הוא מפרש את המילה עין, פעם בחלק א’, פעם בחלק ג’, חלק מהפירושים הוא מביא בחלק א’, חלק מהפירושים הוא מביא בחלק ג’, הוא מביא את הדברים כפי העניין שהוא כותב. ואתה תתבונן בספרי הנבואה וזולתם מחבורי בעלי החכמה, ותבין השמות הכוונה המילים המשתמשים בהם כולם , ותבין כל שם משתתף הכוונה מילה שיש לה כמה פירושים כפי ענין מעניניו הנאות בו כפי המאמר ההוא. כלומר כאשר תראה מילה מסויימת תוכל להתאים איזה פירוש שהרמב"ם הביא מתאים לה וזה הדבר ממנו הוא מפתח זה המאמר וזולתו. כלומר על ידי זה שאתה תשאל למה הרמב"ם מביא את הפסוקים האלה בפרק ח תבין את מורה הנבוכים הוא לא כתב את המורה הנבוכים רק שתבין את המורה הנבוכים הוא כתב את המורה הנבוכים כדי שתבין את הנביאים ודברים אחרים אז זה יהיה מפתח גם לשאר הדברים. עכשיו, הדבר הזה לא היה צריך להיות בפרק ח’, זה היה צריך להיות בהקדמה. אבל הוא אומר את זה כאן כיוון שכאן זה רלוונטי. הוא מביא את זה כאן כדי שנשים לב לזה באופן ספציפי כאן בגלל שהוא ישתמש בהמשך הוא מדבר גם על המקום של הקדוש ברוך הוא, זאת אומרת, מה שהוא אמר קודם, ברוך כבוד השם ממקומו, ממקומו של כבוד השם, זה המקום של כבוד השם, ברוך כבוד השם ממקומו. אז הוא אומר, זה לפי מדרגתו, נראה איך שהוא מסביר בפרק ט’ ובפרק י’ דברים דומים ומזה אנחנו נוכל איכשהו להבין מה העניין העמום הזה של דרגתו במציאות, או דרגת הכבוד במציאות שאמרנו זה התברר בהמשך אמרנו שהוא עובר עובר למהלך שבסופו של דבר יאיר לנו על מעמד הר סיני. אפשר לשער למה הוא עושה את זה כאן. הרמב"ם זה על סמך הגמרא אומר שהעניין של החטא בגן עדן תוקן, במעמד הר סיני ולכן זה בא כאן, עכשיו הוא אומר, והמשל עליו כלומר מה שאמרתי לכם. לבחון כל מילה גם לפי איזה פסוקים אני מביא, אז המשל עליו מה שבארנוהו הנה מענין מקום, באמרו ברוך כבוד ה׳ ממקומו, שאתה תדע כי זה הענין בעצמו הוא ענין מקום, כאמרו הנה מקום אתי, מדרגת עיון והשקפת שכל, לא השקפת עין, מצורף אל המקום הרמוז אליו מן ההר אשר בו היה ההתבודדות והשגת השלמות: איזה מקום, איפה נאמר הנה מקום איתי? מיד אחרי שלוש עשרה מידות מידות, נאמר הנה מקום איתי אני אעביר כל טובי על פניך, כלומר זה אותו מקום, הנה מקום איתי ומה זה המקום הזה? מדרגת עיון והשקפת שכל לא השקפת עין. משה רבנו רואה את כבוד השם, זה לא ראייה חושית כאשר הוא רואה כבוד השם, אז יוצא כשהוא אומר הנה מקום איתי, זה מדרגת עיון והשקפת שכל לא השקפת העין מצורף אל המקום הרמוז אליו מן ההר, אשר בו היה ההתבודדות והשגת השלמות, כלומר אל תחשוב שהנה מקום איתי, זה מקום שממנו אתה מביט ומשקיף אבל משה נשאר באוהל שלו ישן במיטתו הוא עלה להר, הוא נמצא בנקרת הצור לכן הוא אומר מצורף כלומר נוסף הנה מקום איתי יש לה שתי משמעויות כלומר זה לא רק עניין רוחני אלא גם עניין פיזי הוא אכן נכנס לתוך נקרת הצור בהר סיני אבל יש בזה, מלכודת מה זה מקום איתי הקדוש ברוך הוא וכבודו מלא עולם מה הכוונה מקום איתי, אז זה המקום שאומרים ברוך כבוד השם ממקומו ונראה שהוא ממשיך עם זה בפרק ט’ ובפרק י’ כך שפרק ח’ ט’ י’ הם כאילו יחידה אחת וזה ממשיך גם כן עוד כמה פרקים ונראה מה הכוונה שלו בזה אבל זה נראה כאילו שני דברים שונים. כאשר אנחנו אומרים ברוך כבוד השם ממקומו אנחנו חושבים שיש מקום שבו עיקר כבוד השם מתגלה שם או משהו כזה ואילו אצל משה כאשר הקדוש ברוך הוא אומר הנה מקום איתי אנכי אעביר כל טובי איפה יהיה משה מאיפה הוא מביט על הכבוד יש מקום איתי כלומר תבוא איתי אל המקום איפה שאתה יכול להסתכל משם על כבוד השם זאת הכוונה. אבל הרמב"ם מקשר בין יש מקום איתי ובין ברוך כבוד השם ממקומו טוב הוא יחזור לפסוק הזה בפרק י’ בינתיים הוא מדבר על משהו כביכול אחר מה המילה הבאה שהוא מפרש בפרק ט’ כיסא בפרק ט הוא מדבר על כיסא. עקר הנחתו בלשון ידוע. ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם כמלכים, עכשיו כולנו יושבים על כיסא פעם היו יושבים על הארץ על שטיח. ומי ישב על כיסא? המלך, ולא הבינו למה צריכים את זה בכלל. למה צריכים כיסא והיה הכסא דבר נמצא מורה על גדולת הראוי לו ומעלתו ועוצם ענינו, זה מזכיר משהו, נכון? זה אותו דבר שראינו קודם שלא הבנו מה זה שהוא אומר שברוך כבוד השם ממקומו זה מעלתו ועוצם חלקו במציאות. ראינו בסוף פרק ח, נכון? זאת אומרת, הכיסא זה מורה על מעלתו ועוצם עניינו. נקרא המקדש כסא, להוראתו על עוצם מי שנגלה בו והשכין אורו וכבודו עליו, אמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. ומפני זה הענין נקראו השמים כסא, להוראתם אצל מי שידעם ויתבונן בהם עוצם ממציאם ומניעם ומנהיג העולם השפל בהשפעה טובה. הקדמונים ראו את העולם שלנו ואמרו, אם היה לנו רק את העולם שלנו, נראה שהקדוש ברוך הוא ברא עולם שהוא בלגן. אבל איך הם יודעים שהוא לא ברא עולם שהוא בלגן? הם הביטו לשמיים ורשמו איפה נמצא הירח, איפה נמצא השמש ואמרו יש סדר. זה שאין סדר בעולם הזה, לכל אחד היה הסבר, מדוע אין בארץ את הסדר המדויק שיש בשמיים, אבל השמיים מעידים על החוכמה האלוקית בגלל שרואים שהם מסודרים ופועלים לפי חוקיות. מניעם הוא מנהיג את השמיים והשמיים משפיעים על העולם השפל שלנו בהשפיעם טובה. טובה זה בשני דברים, יש את הדברים הפשוטים. השמש הוא גורם לחקלאות להצליח או לא להצליח בנוסף כמעט כולם האמינו שהכוחות של היקום עוברים לארץ דרך הצינורות של הכוכבים שהם משפיעים את הכוחות האלה אליהם. ואמר כה אמר השם השמיים כיסאי יאמר: הם יורו על מציאותי ועצמותי ויכולתי, כהוראת הכסא, שהוא מוכן לגדול שהוא ראוי לו. זהו אשר צריך שיאמינוהו המאמתים, לא שיש גשם שינשא הבורא עליו יתברך עלוי רב, כי הנה יתבאר לך במופתים שהוא יתברך אינו גוף, ואיך יהיה לו מקום או משכן על גוף? מישהו שרואה אדם אחר שיושב על כיסא הוא אומר לעצמו האדם הזה הוא אדם חשוב הוא יושב על כיסא. כך מי שרואה את השמיים אומר מי שהמציא את השמיים הוא פעל בחוכמה גדולה. מה שאין כמי שרואה את הבלאגן בארץ הוא אומר איזה מישהו הוא שתה משהו לפני שהוא ברא את הארץ. יש כסא. אם פעם אתה מדבר על כיסא אפשר להסתכל על דף קמ"ו פרק ס"ט הוא מדבר על שאלה בסגנון של שאלה של ילד. כולנו מכירים שאלות כאלה. כלומר הילד שואל מדוע זה? ואתה עונה תשובה ואז על התשובה שלך הוא ומדוע זה ואתה עונה וכך הלאה. בדרך כלל בשלב מסוים אנחנו אומרים לו אין לך מה לעשות, לך תנקה את החדר או משהו כזה. אז נראה איך הרמב"ם כותב על התכלית, וכן עוד הענין בכל תכלית כי הדבר אשר לו תכלית יש לך לבקש לתכלית ההיא תכלית. כאילו אמרת על דרך משל שהכסא החומר שלו - העץ ופועלו - הנגר וצורתו - הריבוע על תמונת כך כך נראה אחר כך למה הוא אומר ריבוע? אנחנו יודעים שלא כל כיסא הוא ריבוע. בספר ההיגיון של הרמב"ם הוא מדבר על כיסא, הוא אומר שכיסא יכול להיות ריבוע או משולש או עיגול. כאן הוא אומר דווקא ריבוע ותכליתו - לשבת עליו; ועליך שתשאל ומה תכלית הישיבה על הכסא? ויאמר לך העונה בעבור שיתנשא היושב עליו ויתעלה מן הארץ; ותשאל עוד ותאמר ומה תכלית ההתנשאות מן הארץ? ותענה להגדיל היושב בעין מי שיראהו; ותשאל ותאמר ומה תכלית הגדלתו אצל מי שיראהו? ותענה כדי שייראו ויפחדו ממנו; ותשאל ותאמר ומה תכלית היותו נורא? ותענה לגדל מצותו; ותבקש מה תכלית הגידול למצותו? ותענה למנוע הזק בני אדם קצתם מקצתם; ותבקש עוד מה תכלית מניעת הזק קצתם מקצתם? ותענה להתמיד מציאותם מסודר. וכן יתחיב תמיד בכל תכלית מתחדשת עד שיהיה המענה באחרונה כן רצה ית'; או לגזרת חכמתו לפי דעת אחרים כמו שאבאר נחזור לעמוד שלנו. ואמר: "כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדום רגלי. יאמר: הם יורו על מציאותי ועצמותי ויכולתי, כהוראת הכסא, שהוא מוכן לגדול שהוא ראוי לו. זהו אשר צריך שיאמינוהו המאמתים, לא שיש גשם שינשא הבורא עליו יתברך עלוי רב, הכוונה היא שהשמיים מעידים על כבודו ועל חוכמתו כי הנה יתבאר לך במופתים שהוא יתברך אינו גוף, ואיך יהיה לו מקום או משכן על גוף? כלומר זה לא יכול להיות שזה לצורך הגוף שלו. ואמנם העניין הוא מה שהעירוני עליו, כי כל מקום נשאו האלהים וייחדו באורו וזהרו, כמקדש או השמים, נקרא כסא. כל מקום שהקדוש ברוך הוא מייחד אותו בשכינתו באורו וזוהרו כמו המקדש או השמיים נקראים כיסא. עכשיו אנחנו מגיעים גם כן למלחמת השם בעמלק. כן בגלל שכתוב יד על כס-יה אז מה הכוונה יד על כס-יה. אבל מה שהרחיב בו הלשון באמרו: "כי יד על כס יה" זה לא משהו שמעיד על גדולתו אלא הכוונה היא לגדולתו. הוא תואר עצמותו וגדולתו, כאשר נאמר השמיים כיסאי זה לא שהוא יושב בשמיים אלא שהשמיים מעידים על החוכמה שברצונו. אבל יד על כס-יה זה שהוא נשבע בעוצמתו וגדולתו אשר אין צריך שיחשב דבר חוץ מעצמו, ולא נברא מנבראיו, עד שיהיה יתברך נמצא בלתי כסא ונמצא עם כסא, זאת כפירה בלי ספק. וכבר פירש ואמר: "אתה ה׳ לעולם תשב כסאך לדור ודור הורה שהוא דבר בלתי נפרד ממנו, ולזה ירצה בכסא הנה ובכל מה שדומה לו, גדולתו ועצמותו אשר אינם דבר יוצא מעצמו, כמו שיתבאר בקצת פרקי זה המאמר: כלומר נראה שיש דברים שאנחנו מתארים את הקדוש ברוך הוא בהם ואנחנו לא רואים אותם כדברים שנבראים. הכוונה היא זו. הקדוש ברוך הוא האם הוא ברא את רצונו. התשובה היא כן ולא. נראה את זה בחלק ב פרק י"ג הדעת הראשון - הוא דעת כל מי שהאמין תורת 'משה רבינו ע"ה' - הוא שהעולם בכללו - רצוני לומר כי כל נמצא מלבד האלוה ית' - האלוה המציאו אחר ההעדר הגמור המוחלט ושהאלוה ית' לבדו היה נמצא ולא דבר בלעדיו לא מלאך ולא גלגל ולא מה שבתוך הגלגל; ואחר כן המציא כל אלה הנמצאות כפי מה שהם ברצונו וחפצו לא מדבר; ושהזמן עצמו גם כן מכלל הנבראים . כלומר לא היה זמן לפני בריאת העולם. כי הזמן נמשך אחר התנועה והתנועה - מקרה במתנועע; והמתנועע ההוא בעצמו אשר הזמן נמשך אחר תנועתו - מחודש והיה אחר שלא היה. בקיצור למה לא היה זמן לפני הבריאה? בגלל שזמן לפי הרמב"ם, אגב זה מאוד מודרני, זה אפיון של מהירות. ומהירות זה אפיון של תנועה ותנועה זה אפיון של דבר חומרי. כלומר החומר לפעמים גדל, לפעמים מצטמצם, לפעמים נעלם, לפעמים נעשה, לפעמים זז ממקום למקום או משתנה, החומר משתנה. כאשר יש דבר שמשתנה, לא חשוב איזה שינוי, שואלים מה מהירות השינוי כך שהזמן הוא תיאור של תיאור. כלומר זה עניין של מהירות ומהירות זה תיאור של התנועה של העניין החומרי. פעם חשבו שיש זמן ומקום, הכל ריק ואז ממלאים את זה כמו שיש במה וממלאים את זה בכל מיני דברים. כלומר הם נמצאים בתוך המימדים של זמן ומקום. ואחד מהדברים שאינשטיין חידש לפי ההסתכלות שלו, זה שאם זה ריק ואין שום דבר אז גם זמן ומקום אין. כלומר זה שיש חומר זה מה שיוצר את המקום. לדוגמה כמה מקום תופס מלאך לא שייך, נכון? והוא לא נמצא במקום. קדם הבריאה היו רק מלאכים אז לא היה מקום בכלל. חלק מהמדברים רצו להוכיח שהעולם הוא לא קדמון. בגלל שאם העולם קדמון אז כמה אנשים כבר מתו אין סוף אנשים מתו. אז איפה שמו את כל הנשמות של הנפטרים. הרמב"ם צחק עליהם. אמר אתם לא יודעים מה זה נשמות ואתם מוכיחים מזה שלא יכול להיות שיהיה מספיק מקום לכל הנשמות. לפי הרמב"ם ומה שעכשיו חושבים דומה מאוד למה שאומר הרמב"ם זה כאשר אין מציאות גם אין זמן. כלומר הזמן בא כאשר יש חומר וכמו שאמרתי גם אנרגיה. כיוון שאנחנו יודעים שאפשר להפוך אנרגיה לחומר וחומר לאנרגיה זה אותו דבר. ברגע שיש את זה אז יש גם כן מסגרת של זמן ומקום. זה לא כמו במה ריקה שאתה מכניס שם שחקנים המשחקים. טוב אז הוא אומר שהזמן גם כן מכלל הנבראים כי הזמן נמשך אחר התנועה והתנועה - מקרה במתנועע; והמתנועע ההוא בעצמו אשר הזמן נמשך אחר תנועתו - מחודש והיה אחר שלא היה. כלומר הקדוש ברוך הוא ברא אותו הוא לא היה קדמון וזה אשר יאמר היה האלוה קודם שיברא העולם וזה נכון שהקדוש ברוך הוא היה קודם שנברא העולם. - אשר תורה מלת 'היה' על זמן כלומר אם הוא היה, משמע שהיה זמן. וכן כל מה שיעלה בשכל מהמשך מציאותו קודם בריאת העולם המשך אין תכלית לו - כל זה שיעור זמן או דמות זמן לא אמתת זמן; כי הזמן - מקרה בלא ספק והוא אצלנו מכלל המקרים הנבראים כשחרות וכלובן ואף על פי שאינו ממין האיכות אלא שהוא בכלל - מקרה דבק לתנועה כמו שהתבאר למי שהבין דברי אריסטו בבאור הזמן ואמיתת מציאותו: כלומר אנחנו חושבים שבנקודה מסוימת בזמן הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. זה לא נכון. בגלל שהוא ברא את הזמן. אז זה לא שיש ציר זמן ורואים את הזמן נמשך כאילו קו. טאין כלום ובנקודה מסוימת בריאת העולם. זה לא ככה. בגלל שרק אחרי בריאת העולם היה זמן לפני כן לא היה זמן. ונמשיך. וכן כל מה שיעלה בשכל מהמשך מציאותו קודם בריאת העולם המשך אין תכלית לו - כל זה שיעור זמן או דמות זמן לא אמתת זמן כלומר זה לא זמן אמיתי, לא היה זמן, אבל בעולם הנברא, יש קטגוריות של חשיבה. החשיבה האנושית של הזמן, זה חשיבה של זמן שנמשך קדימה ואחורה, אבל כל הראייה האנושית הזאת, היא נבראת, בגלל שהאדם נברא. אז מבריאת האדם, רואים כאילו הזמן נמשך אחורה לפני בריאת האדם בגלל שהראייה של שלנו היא שהזמן נמשך ללא גבול, אבל באמת הזמן לא נמשך אחורה, , זה לא משהו שהיה לפני הבריאה, בהלכה יש מושג שנקרא מכאן ולהבא ולמפרע\לכתחילה. זה שייך גם כן להפרת נדרים, לפעמים כאשר אתה מתיר את הנדר מכאן ולהבא, זה מותר מלמפרע, כלומר אם מישהו נגיד עבר על הנדר שלו אז הוא עבר איסור, ואחר כך חכם התיר לו את הנדר. אז ההיתר הולך אחורה, והנדר בטל מכאן ולהבא וגם למפרע כאילו שלא היה נדר והוא לא עבר איסור, אז גם פה, זה שיעור זמן ודימוי זמן, זה הכוונה. לדוגמה נגיד הכיסא, תמיד היה לקב"ה כיסא, הכיסא זה העוצמה שלו. האם הוא ברא את הכיסא או לא ברא את הכיסא? הוא לא ברא, הכיסא זה לא חלק מהדברים שנכמלו. אוקיי, מה זה לפני? הנה, זה טוב טוב, יפה. לדוגמה, הכיסא אמרנו שהכיסא מסמל את העוצמה של הקב"ה. האם הוא ברא את הכיסא או שהכיסא לא נברא ותמיד היה לקב"ה כסא?. בפרק י"ג, האמב"ם מסביר שכאשר אנחנו חושבים על האם תמיד היה לקב"ה רצון, אנחנו לא יכולים לחשוב עליו ללא רצון. הוא ברא את חוכמתו. האם הוא ברא את חוכמתו ללא חוכמה? חוכמה היא מושג, היא חייבת להיות נבראת. כל השכל נברא. אחרי שהשכל נברא, השכל תופס שזה היה תמיד. אנחנו לא מבינים מה היה לפני שהיה זמן, כי השכל שלנו מבין מושגים רק אחרי שנברא השכל. אנחנו רואים את הזמן כתמונה נמשכת. אם הזמן התחיל בשתיים עשרה, אנחנו חושבים שהיה זמן גם לפני כן. אבל זה לא נכון, כי הזמן עצמו נברא. כאשר אנחנו חושבים על הרצון האלוקי שתמיד היה, או דברים שתמיד היו. המושגים של “היו” ו"תמיד" הם מושגים של זמן, והזמן עצמו נברא. הקדוש ברוך הוא מתגלה אלינו כמי שיש לו רצון וחוכמה, אבל זה רק איך שאנחנו תופסים אותו. רצון הוא מושג חכמה זה מושג, והקדוש ברוך הוא אין לו תכונות. הוא מתגלה אלינו לפי מעשיו, אבל זה לא אומר שתמיד היה לו רצון. הקדוש ברוך הוא אין לו תכונות אין לו טבע שמחייב אותו. והוא מושג לפי איך שהוא מתגלה אלינו. כמו שאומרים, וישווך לפי מה עשיך. זה כמו לדוגמה כאשר אנחנו רואים הצגה בתיאטרון. ו על הקיר יש תמונה של הסבא הזקן. ככה. היה סבא זקן? אנחנו לא נראה אותו בהצגה. אבל כאילו שעם פתיחת ההצגה, אז יש גם כן עבר. יש כל מיני שאלות, וגם כן לגבי העבר. האם העבר זה דבר אמיתי? כאשר אנחנו מדברים על העבר, איפה הוא? זה נמצא בזיכרון. אז השאלה היא, אם מישהו היה בורא אותך עכשיו, עם הזיכרון הזה, אז זה היה שונה ממצב שעברת את הדברים באמת? טוב, בכל אופן, נחזור לעניין פה. אבל מה שהרחיב בו לשון כי יד על כס-יה, הוא תואר עצמותו וגדולתו, אשר אין צריך שיחשב דבר חוץ מעצמו, ולא נברא מנבראיו, עד שיהיה יתברך נמצא בלתי כסא ונמצא עם כסא, זאת כפירה בלי ספק. וזו הכוונה, ובר פרש ואמר, אתה השם לעולם תשב, כיסאך לדור ודור, הורה שהוא דבר בלתי נפרד ממנו, ולזה ירצה בכסא הנה ובכל מה שדומה לו, גדולתו ועצמותו אשר אינם דבר יוצא מעצמו, זה לא כמו שנאמר השמיים כיסאי. השמיים כיסאי זה שזה מעיד על על גדולתו. כאשר נאמר כי יד על כס-יה, זה שהקב"ה נשבע בכוחו, שהמקום שמגלה את כבודו, כמו שיתבאר בקצת פרקי זה המקום. כלומר כי יד על כס-יה, אין הכוונה לשמיים, כמו שאמר השמים כסאי שזה המקום שמגלה את כבודו אלא הכוונה היא שהקב"ה נשבע בכיסאו, נשבע בכיסאו, שכיסאו, זה עוצמתו, הקב"ה נשבע בעוצמתו, בעוצמתו, , למה הוא הביא כסא אחרי שהוא דיבר של מקום, כסא זה המקום שלו. בחלק ב’ בפרק כ"ו, עמוד רפ"ח, אמנם היות 'כסא הכבוד' מן הנבראים החכמים כתבו בזה אבל על פנים זרים - אמרו שהוא נברא קודם בריאת העולם. אמנם כתובי הספרים לא זכרו בו בריאה כלל בלתי מאמר דוד "יי בשמים הכין כסאו" - והוא מאמר יסבול הפרוש מאוד. אמנם הנצחות בו - הנה כתוב "אתה יי לעולם תשב כסאך לדור ודור" הוא כאן אומר שהכסא נברא קודם בריאת העולם, מה זה קודם בריאת העולם? ראינו בפרק י"ג, שקודם בריאת העולם זה מכאן ולהבא למפרע, הוא נברא, אבל אחרי שהוא נברא, הוא תמיד היה. בדרך כלל המלך צריך נתינים. אבל הקדוש ברוך הוא היה מלך גם קדם בריאת העולם, בגלל הכיסא, בגלל היכולת, היכולת עצמה, זה יוצר את המלוכה, כיוון שהוא יכול לברוא את הנתינים שלו, אז זה בעצמו הסיבה שהוא מולך, מה חידשו הנתינים, אנחנו אומרים אדון עולם השם מלך בטרם כל יציר נברא, לעת נעשה בחפצו כל אזי מלך שמו נקרא. הוא היה מלך גם קדם אבל הוא נקרא מלך כשיש לו נתינים. יש שני פירושים. למשפט אזי מלך שמו נקרא, פירוש אחד זה שרק אז מלך שמו נקרא, ויש פירוש אחר, שאפילו אז, מלך שמו נקרא. בגלל שהייתי אומר, שברגע שהוא ברא את העולם ומימש חלק מהיכולת, אז זה צמצם את היכולת האינסופית לבריאה מסוימת. אז הוא אומר, בכל זאת, אף על פי שיש בריאה מסוימת, הוא עדיין נקרא באותו שם מלך שהיה בטרם כל יציר נברא. בכל אופן, הזיהוי של כיסא הכבוד עם מקומו, זה משתמע מדבריו של פרקי דרבי אליעזר, בפרק ד’ הוא אומר כך, החיות עומדות אצל כבודו ואינן יודעות מקום כבודו, החיות הם נושאים את כיסא הכבוד, כלומר, יש ארבע חיות. ומעליהם הכיסא, ועל הכיסא יש את דמות כבוד השם. אז הם נושאים את כיסא, אז פרקי רבי אלייזר אומר, החיות עומדים אצל כבודו ואינן יודעות מקום כבודו. שואלים אותם איה מקום כבודו? והם עונים ברוך כבוד השם ממקומו. לא יודע איפה. הם עומדים ממש ליד כיסא כבודו ולא רואים אותו. הכיסא מתנשא ממש מעליהם. הם מרגישים את זה, בגלל זה הם מזיעים. יכל שאר המלאכים נבראים מהזיעה של החיות. זה לא זיעה של עבודה קשה, בגלל שהכיסא נושא את נושאיו. זה עניין של יראה. בכל אופן, אנחנו רואים כאן שיש שלושה דברים. המקום שלו, כמו שכתוב ברוך כבוד השם ממקומו, וזה אותו מקום שעליו הקב"אומר למשה, יש מקום איתי, וזה מזוהה עם הכיסא. וזה יביא אותנו לפרק י. בכל אופן, אנחנו נזכרים כבר במדרש שמובא במסכת שבת, שכאשר משה עלה לקבל תורה המלאכים אומרים מה פתאום שתיתן את התורה לבשר ודם, והקדוש ברוך הוא אומר למשה, אחוז בכיסא כבודי, למה לאחוז בכיסא? בגלל שיש מקום עיון איתי, הכסא זה המקום עיון, משה מחזיק שם, זה המקום שהוא יכול להגיע אליו., אבל מה זה מלמד אותנו? מה החשיבות של זה את נראה, בפרק י. ונבין מה הייחוד של נבואתו של משה. משה מגיע לכיסא, שזה המקום עיון עליו נאמר הנה מקום איתי, ונאמר אנכי אעביר את כל טובי. הקב"ה מעביר את כבודו. אז, מהכיסא משה רואה את הכבוד האלוקי. הוא צריך להגיע לשם. וכן, את זה אנחנו נראה בהמשך