ביאור:מ"ג ויקרא כא טו
וְלֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו כִּי אֲנִי יְקֹוָק מְקַדְּשׁוֹ: עריכה
ולא יחלל זרעו. הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו הימנה חלל מדין קדושת כהונה:
ולא יחלל זרעו בעמיו. הא אם נשא אחת מן הפסולות זרעו ממנה חלל מדין קדושת כהונה, לשון רש"י. פירשו הרב לשלילות בלבד, את אלה לא יקח שלא יתחלל זרעו: ועל דעת רבותינו (קידושין עח.) הוא לאו שני. וכך אמרו, קדש ובעל לוקה שתים, אחת משום לא יקח ואחת משום לא יחלל, ואמרו בעל ולא קדש לוקה משום לא יחלל, והנה הם שני לאוין. ונדרש להם גם כן, כטעם קדש ולא בעל אינו לוקה, מה טעם לא יקח משום לא יחלל, אם כן פירושו "את אלה לא יקח כי אני מזהירו בלא יחלל זרעו", ומאלינו נלמוד שהזרע מן הפסולות הוא מחולל:
ולא יחלל זרעו. פירוש אלמנה וגרושה בסתר כי את כל אלה לא יקח בגלוי
ולא יחלל זרעו בעמיו. פליאה בעיני אם למעלה דרשו בעמיו בעוד שהמת בתוך עמיו מה יאמרו מן בעמיו הנאמר כאן, ופשוטו הוא בעמיו שפסל את זרעו מלהיות בכלל עמיו דהיינו הכהנים כי פסלו מדין כהונה, אבל למעלה א"א לפרש כן דא"כ הוא משמע שלא יטמא בעמיו בכהן שאינו שאר בשרו הא בישראל מטמא והלא ק"ו הוא, ואין לומר דנקט בעמיו לרבותא דא"כ לשתוק מיניה כי כבר נאמר כי אם לשארו וגו' ובזה מיעט הכל, ע"כ הוצרכו לדרשת בעוד שהמת בתוך עמיו אבל כאן הוא כפשוטו מלהיות בכלל עמיו.