ביאור:מ"ג ויקרא ז י

תוכן דף זה לקוח מאתר פ"ש, באדיבות מנהל האתר, להגדיל תורה ולהאדירה.

ויקרא ז · פסוקים: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח

וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו:

מהם מנחות אלו?

רש"י

בלולה בשמן. זו מנחת נדבה: וחרבה. זו מנחת חוטא ומנחת קנאות, שאין בהן שמן:

רשב"ם

וחרבה. מנחת חוטא ומנחת סוטה:

אבן עזרא

וחרבה. כמנחת היורד ומנחת הקנאות:

פירוש. מיהם הכהנים הזוכים במנחה זו?

רש"י

[מובא בפירושו לפסוק ט'] לכהן המקריב אותה וגו'. יכול לו לבדו, תלמוד לומר לכל בני אהרן תהיה. יכול לכולן, תלמוד לומר לכהן המקריב. הא כיצד, לבית אב של אותו יום שמקריבין אותה (ת"כ):

רמב"ן

[מובא בפירושו לפסוק ט'] וכל מנחה אשר תאפה בתנור. דרך הפשט ידוע בזה, שיצוה בנודר אחת משלש מנחות, מאפה תנור והמרחשת והמחבת, שיהיה לכהן המקריב אותם לבדו. ויאמר בכל שאר המנחות, כגון הנודר מנחה סתם שהוא מביא סלת, ובמנחת הבכורים, שהן בלולות, ובמנחת חוטא וסוטה שהן חריבות, שיהו מתחלקות לכל בני אהרן, כלומר לכל בית אב שלהם. ופירוש וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה, מנחה שאין בה אלא סולת, בלולה או חרבה, לא מאלה הנזכרות. ויהיה טעם ההפרש ביניהן, מפני שטרח הכהן באפייתן וראוי להרבות שכרו: אבל רבותינו (מנחות עג.) לא רצו בכך, מפני שאמר, וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה, שכל המנחות שבעולם יכלול זה, שהם כולם בלולות או חרבות. ולכך ראו שפירוש לכהן המקריב אותה, לכהנים הטהורים הנמצאים שם: וכן מה שאמר, (בפסוק הקודם), והכהן המקריב את עולת איש, והכהן אשר יכפר בו לו יהיה (פסוק ז), כולם לא באו אלא לומר שלא יהיו לבעלים, אבל יהיו בשכר ההקרבה לכהנים הטהורים הנמצאים שם, שכלם הם מקריבים ביד או בצווי, כי היחיד מהם או השנים ושלשה המקריבים ברשות כולם הם עושים ובשליחותם, וכולם עומדים על הקרבן, כחלק היורד במלחמה וכחלק היושב על הכלים יחדיו יחלוקו: ואחר שאמר שיהיו לכהנים בשכר עבודתם, חזר וביאר, וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה, שהוא כלל המנחות, לכל בני אהרן המקריבים הנזכרים תהיה איש כאחיו, כלומר לבית אב הטהורים מהם, שכלם הם המקריבים הנזכרים. והזכיר הכתוב למנחות בשמותם, מאפה תנור ומרחשת ומחבת, ואחר כך חזר וכלל לומר איש כאחיו, שלא יהא לזה אלא ממה שיש לזה, ואפילו מנחת הסולת בה יחלוקו: ואמר הכתוב כי הדין הזה במנחות, וכל שכן בשאר הקרבנות שדמיהן מרובין. והקבלה תכריע, ותקנת הכהנים היא ושלום הבית. ויתכן שיהיה שיעור הכתוב כפי הדעת הזו, וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב אותה לו תהיה, וכל מנחה בלולה בשמן וחרבה כן, ולכל בני אהרן תהיה איש כאחיו:

מדוע הוזכרו כאן שתי מנחות אלו, ובפסוק הקודם שלושה סוגיום נוספים?

אור החיים

(עיי' בפירושו לפסוק הקודם)