ביאור:מ"ג דברים לב לו
כִּי יָדִין יְקֹוָק עַמּוֹעריכה
[מובא בפירושו לפסוק ל"ה] עד כאן העיד עליהם משה דברי תוכחה להיות השירה הזאת לעד כשתבוא עליהם הפורענות ידעו שאני הודעתים מראש. מכאן ואילך העיד עליהם דברי תנחומין שיבאו עליהם ככלות הפורענות ככל אשר אמר למעלה (לעיל ל) והיה כי יבואו עליך וגו' הברכה והקללה וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך וגו':
כי ידין ה' עמו וגו'. אחר שגמר ענין מכעיסי אל עד סופם חזר להבטיח לכללות ישראל שלא לעולם יריב אתם, כי ידין ה' עמו [ועיין המשך פירושו בפסוק זה]
[מובא בפירושו לפסוק מ"ג] הרנינו גוים עמו. אז ישבחו האומות לישראל שהם עמו של הקב"ה ויאמרו אשרי העם שככה לו שהקב"ה נפרע מצריה' כדמפרש ואזיל כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו שישפך דמם כמו ששפכו דמם של ישראל וזש"ה ידין בגוים מלא גויות שעתיד הקב"ה שיאמר לאומות למה שפכתם דמן של ישראל והם ירצו לכפור שלא עשו כך והקב"ה מראה להם מלבושיו שהוא מלא גויות פי' גופי הקדושים ולא יוכלו לכפור ואז ידין לכל אחד כדין שעשה לישראל וזהו שייסד הפייט התאזר בקדושים וכן בעקידה אל דמי לדמי גם בפורפירא מלא גויות:
[מובא בפירושו לפסוק מ"ג] הרנינו גוים וגו'. פיוש כי בעשות ה' נקמה באויבי ישראל וירומם מדרגת ישראל ירננו הגוים על עמו ישראל לשבחם ולרוממם כאומרו (תהלים קמ"ד) אשרי העם וגו',
כי ידין ה' עמו. כשישפוט אותם ביסורין הללו האמורים עליהם כמו (איוב לו) כי בם ידין עמים
כי ידין ה' עמו. אז יהיה הנקם והתשלומין שהרי ינקום הקב"ה נקמת עמו וכן ידין בגוים מלא גויות:
כי ידין יי' עמו. יקח דין עמו מהם כמו שפטני אלהים וריבה ריבי:
[מובא בפירושו לפסוק ל"ה] וחש עתידות למו. הפורענות העתידות לבא עליהם בעתם אחיש אותם כד"א בעתה אחישנה. ואימתי יהיה האות הזה כי ידין ה' עמו כשידין ה' דין עמו ויקח נקמתו ודינו מהם:
כי ידין ה' עמו וגו'. אחר שגמר ענין מכעיסי אל עד סופם חזר להבטיח לכללות ישראל שלא לעולם יריב אתם, כי ידין ה' עמו פירוש יעמיד במשפט כוסות התרעלה אשר עברום ויראה צרות שעברו על הצדיקים מהם הרגו מהם שרפו מהם הפשיטום ובשביל הצדיקים אשר נצטערו יתנחם, והוא אומרו ועל עבדיו יתנחם פירוש בשבילם יתנחם לומר די צרות הגלות, ועוד כשיראה ה' שאין כח בישראל להציל עצמן מהגלות, וכח אין בצדיקים ליסר בשבט מוסר למרגיזי אל, גם לא ישארו בישראל אנשים גדולים ונביאים חוזים בעלי רוח הקודש ואין אשכול וגו' (מיכה ז'), והוא אומרו כי אזלת יד, ובזה אפס עצור פירוש על דרך (שמאול א' ט') יעצור בעמי פירוש שאין כח למדריכים בדרכי ה' להדריכם, ועזוב פירוש ומצד זה נשאר העם עזוב, (...) והרדפת הדברים הוא על זה הדרך כי ידין וגו' ויתנחם על מה שסבלו עבדיו ועוד כי יראה כי אזלת יד וגו' ואמר וגו', והשיב ה' אשר חלב וגו' יקומו, ומובן הדבר מעצמו הכרתם של אוכלי זבחימו כי לא יועילו ולא יצילו, ויכירו כי ה' הוא לבדו מושיע, והוא מה שגמר אומר ראו עתה כי אני וגו':
כי ידין ה' עמו. יקח דין עמו מיד הרשעים כשיראה שהלך כחם, ואלה עצורים ואלה עזובים בשביה, וכמעט שאבד הכל, זהו ואפס עצור ועזוב:
כי קרוב יום אידם, וחש עתדת למו, כי ידין ה' עמו. כי אמנם יהיה "קרוב יום" איד האמות כאשר "ידין ה' עמו", כאמרו "וברותי מכם המורדים והפושעים" (יחזקאל כ, לח), כי אז יאבדו מהרה שאר האמות.
[מובא בפירושו לפסוק ל"ז] ואמר אי אלהימו. וגם האומות יאמרו איה נא אלהיהם של ישראל. ומפני כבוד שמי אצילם ואנקום באויביהם שגם מתחלה אמרתי אפאיהם לישראל ואשביתה זכרם אם לא מפרי כעס אויב המתפאר לאמר ידינו רמה. אבל עתה כשיגדל העניות והצרה בשונאי ישראל כל כך שאזלת ידם ויאמרו העובדי גלולים ידינו רמה ואמר אי אלהימו לכן אנקם מהם להתקדש שמי שהם מחללים:
כי זה אינו משמש לשון דהא לתת טעם לדברים של מעלה אלא לשון תחלת דבור כמו (ויקרא כה) כי תבאו אל הארץ כשיבאו עליהם משפטים הללו ויתנחם הקב"ה על עבדיו לשוב ולרחם עליהם:
[מובא בפירושו לפסוק מ"ג] בפנים אחרים היא נדרשת בספרי ונחלקו בה ר' יהודה ור' נחמיה רבי יהודה דורש כולה כנגד ישראל (...) רבי נחמיה דורשה כלפי האומות כי גוי אובד עצות המה כמו שפירשתי תחלה עד ואויבינו פלילים: (...)כי ידין ה' עמו. בלשון זה משמש כי ידין בלשון דהא ואין ידין לשון יסורין אלא כמו כי יריב את ריבם מיד עושקיהם. כי יראה כי אזלת יד וגו':
וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָםעריכה
יתנחם. לשון הפך מחשבה להיטיב או להרע:
[מובא בפירושו לפסוק כ"ו] אשביתה מאנוש זכרם. גלותנו בין העמים אנחנו יהודה ובנימין, שאין לנו זכר בעמים ולא נחשב לעם ואומה כלל. והנה יאמר הכתוב, כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם, לולי כעס אויב. ויורה זה, כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו הגדול ית', כענין שאמר ביחזקאל (כ מא מד) וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם הנשחתות בית ישראל, וכן נאמר עוד (שם פסוק ט) ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים וגו'. ולכך הזכיר משה בתפלתו (במדבר יד טו) ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר וגו', והשם יתברך הודה לו בזה (שם פסוק כ) ויאמר ה' סלחתי כדברך: והטעם בטענה הזאת, איננו כרוצה להראות כחו בין שונאיו, כי כל הגוים כאין נגדו מאפס ותוהו נחשבו לו. אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם באותות ובמופתים כי הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם, ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן, יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר. והנה תהיה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי, שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם, שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים: וזה טעם "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם" (פסוק לו), שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז, ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד, וכענין שנאמר (ישעיה סג ח) ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו. וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלהים, כענין שנאמר (ישעיה מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו':
יתנחם. פירשתיו:
ועל עבדיו יתנחם. ועל ישראל יתנחם במה שהרגיזו לפניו:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לעניינו של הפסוק כולו" וכו']
ועל עבדיו יתנחם. יתנחם על הרעה הראויה לעמו, וירחם עליהם בשביל עבדיו שבתוכם, כאמרו "כן אעשה למען עבדי, לבלתי השחית הכל" (ישעיה סה, ח).
כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָדעריכה
כי יראה כי אזלת יד. כשיראה כי יד האויב הולכת וחוזקת מאד עליהם ואפס בהם עצור ועזוב:
כי יראה. כאשר יראה: כי אזלת יד. ישראל:
אזלת יד. אזלת יד ישראל והטעם הכח
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לעניינו של הפסוק כולו" וכו']
כי ידין ה' עמו. יקח דין עמו מיד הרשעים כשיראה שהלך כחם, ואלה עצורים ואלה עזובים בשביה, וכמעט שאבד הכל, זהו ואפס עצור ועזוב:
כי יראה כי אזלת יד. והטעם שיתנחם אז על הרעה הראויה לעמו, וזה יעשה בשביל עבדיו, ולא כן עשה כל ימי הגלות, הוא כי אז יראה את ישראל בתחתית העני ולחץ הגלות, באופן שאינם יכולים לחיות עוד בו, כמו שהיה הענין במצרים, כאמרו "וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו" (לעיל כו, ז).
והתי"ו תחת ה"א כי גם שתיהן סימני הנקבה וכן ושבח לנשיא:
וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב:עריכה
עצור. נושע ע"י עוצר ומושל שיעצור בהם: עזוב. ע"י עוזב. עוצר הוא המושל העוצר בעם שלא ילכו מפוזרים בצאתם לצבא על האויב בלשון לע"ז מיינטינדו"ר (האנדהאבער): עצור. הוא הנושע במעצור המושל: עזוב. מחוזק כמו (נחמיה ג) ויעזבו את ירושלים עד החומה. (ירמיה מט) איך לא עזבה עיר תהלה עצור. מיינטונדי"ר (געהאנדהאפט) עזוב. אינפורצי"ר (בעפעסטיגט):
ועזוב. כמו עזוב תעזב. ויעזבו ירושלים עד החומה:
ואפס עצור ועזוב. כאשר יהיו הנשבים רבים ילקחו מהם ויעזובו מהם ועתה כמעט יאבד הכל:
ואפס עצור ועזוב. ושאין בהם עוצר כח ואין בהם מי שיסייעם והוא כמו עזוב תעזוב עמו. ואמר האויב אי אלהימו שהיו עובדין בזמן שבית המקדש קיים:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לעניינו של הפסוק כולו" וכו']
כי ידין ה' עמו. יקח דין עמו מיד הרשעים כשיראה שהלך כחם, ואלה עצורים ואלה עזובים בשביה, וכמעט שאבד הכל, זהו ואפס עצור ועזוב:
ואפס עצור ועזוב. ויראה שאין להם עוד ממון "עצור" בבית ולא "עזוב" בשדה.