ביאור:מ"ג דברים לב יא
כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ עַל גּוֹזָלָיו יְרַחֵףעריכה
כנשר יעיר קנו. נהגם ברחמים ובחמלה כנשר הזה רחמני על בניו ואינו נכנס לקנו פתאום עד שהוא מקשקש ומטרף על בניו בכנפיו בין אילן לאילן בין שוכה לחברתה כדי שיעורו בניו ויהא בהן כח לקבלו: על גוזליו ירחף. אינו מכביד עצמו עליהם אלא מחופף נוגע ואינו נוגע אף הקב"ה (איוב לז) שדי לא מצאנוהו שגיא כח כשבא ליתן תורה לא נגלה עליהם מרוח אחת אלא מד' רוחות שנאמר (לקמן לג) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש. (חבקוק ג) אלוה מתימן יבא זו רוח רביעית:
יעיר קנו. מעירו ומנענען ממקומו. לשאתו על אברתו. כמו העירותי מצפון ויאת. הנני מעיר עליכם. כשמביאו ממקום למקום קורא אותו לשון הערה:
כנשר יעיר קנו. פועל יוצא והטעם שיוליכם ממקום אל מקום: (...) ירחף. בנסעם מגזרת מרחפת וכן הענן עליהם בנסעם:
כנשר יעיר קנו. רז"ל (ספרי) דרשו מה שדרשו בו, וחוץ מדבריהם יתבאר על דרך אומרם ז"ל (ויק"ר פי"ז) כי כשישראל עוברים רצונו אין בעל הדין נוגע בנפשות תחילה אלא מתחיל להעירו בנגעי בתים אחר כך בנגעי בגדים וכו', והוא מאמר כנשר יעיר קנו כמו כן ה' מעורר בניו, גם מעוררם כפי היכולת שיוכלו עמוד בו כאומרם ז"ל (ב"ר נ"ה) שאין ה' מנסה האדם אלא בשיעור שיוכל לסבול:
כנשר יעיר קנו. המשיל הכבוד לנשר שהוא מלך על כל העופות, כן הכבוד מלך על השכלים הנפרדים הנרמזים בפסוק (בראשית ב) ומשם יפרד, וכשם שהנשר לוקח גוזליו ונושאם על אברתו ומנחה אותם ממקום למקום, כן ה' בדד ינחנו, כלומר לישראל לבדו, ואין עמו שותף אל נכר מכל הנפרדים שרי מעלה, וכענין שכתוב (תהלים עג) מי לי בשמים, אלא אתה, לא מלאך ושרף ולא כוכב ומזל, ועמך לא חפצתי אחר בארץ. ועוד כשם שהנשר מתחדש מזמן לזמן וכענין שכתוב (ישעיה מ) יעלו אבר כנשרים, (תהלים קג) תתחדש כנשר נעוריכי, כן הכבוד מתחדש בבוא השפע אליו מלמעלה אחר שנפסק ממנו בחטאת ישראל:
כנשר יעיר קנו. פועל יוצא והטעם שיוליכם ממקום אל מקום:
גוזליו. הם הקטנים וכן ותור וגוזל ומלת גוזל שם כלל עם שם כנוי האפרוחים כמו צפור:
ירחף. בנסעם מגזרת מרחפת וכן הענן עליהם בנסעם:
יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ יִשָּׂאֵהוּ עַל אֶבְרָתוֹ:עריכה
יפרוש כנפיו יקחהו. כשבא ליטלן ממקום למקום אינו נוטלן ברגליו כשאר עופות לפי ששאר עופות יראים מן הנשר שהוא מגביה לעוף ופורח עליהם לפיכך נושאן ברגליו מפני הנשר אבל הנשר אינו ירא אלא מן החץ לפיכך נושאן על כנפיו אומר מוטב שיכנס החץ בי ולא יכנס בבני אף הקב"ה (שמות יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים כשנסעו מצרים אחריהם והשיגום חונים על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד (שם יד) ויסע מלאך האלהים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו':
יפרש כנפיו יקחהו. יקח כל גוזל וגוזל עד שישאהו על אברתו כי אין בו כח לעוף וזה פירושו. רק פירש על כנפי נשרים דבק עם ואביא אתכם אלי והטעם שיצאו ביד רמה ובאו במהרה אל הר סיני כטעם מי אלה כעב תעופינה:
ואומרו יפרוש כנפיו וגו' על דרך אומרם (ספרי דברים ג' כ"ט) ימינו פשוטה לקבל שבים, שאם על ידי הערה שיעיר ה' לישראל יתעוררו לשוב בתשובה תיכף ימינו פשוטה, ואמר יפרוש לעתיד זה שיעורה טעם שיפרוש כנפיו מעיקרא הוא בשביל שיקחהו לאיש ישראל החוזר בתשובה, שזולת זה לא היה פורש כנפיו, ואומרו ישאהו וגו' על דרך אומרם ז"ל (זוהר ח"א צ"ב) בפסוק (קהלת י') ובעל כנפים יגיד דבר, כי יש כת אחת של מלאכים שנקראים בעלי כנפים ושירותם היא שכל דבור טוב וברכת ה' היוצאת מפי איש יהודי ישאוה כנפיהם, והוא אומרו ישאהו על אברתו פירוש ישא הבא ממנו מהטוב:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "איך הנשר לוקח את" וכו']
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש לכל הפסוק. עיון במצבים" וכו']
כנשר יעיר קנו. יהי רצון שכמו שחשב לעשות בסיני לולא חטאו בעגל יעשה לעתיד. וקבל האל יתברך תפלתו אז, כאמרו "אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים" (זכריה י, ח). על גוזליו ירחף. כאמרו "הנה אשא אל גוים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחצן" (ישעיה מט, כב). יפרש כנפיו יקחהו. כאמרו "ואתם תלקטו לאחד אחד בני ישראל" (שם כז, יב). ישאהו על אברתו. כאמרו "מי אלה כעב תעופנה" (שם ס, ח).
כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף. הרי הנשר למעלה והגוזלים למטה, ואח"כ יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו. הרי הגוזלות למעלה מן הנשר, מסכים לדעת המדרש (שהש"ר ג כא) שהביא הרמב"ן פר' חיי שרה (כד א) שישראל נקראו בת ואחות ואם וכו', כי כפי הנראה אין זה כסדר המדריגות, ונראה שמתחילה קרא הקב"ה לישראל בת, שמעי בת וגו' (תהלים מה יא). כי כמו שהאם מושלת על הבת כך הקב"ה מושל בישראל, ואח"כ קראם אחותי כי כל אח ואחות שוין כך הצדיקים דומים כאלו נעשו שותפים להקב"ה כו', ואח"כ קראם אם כמו שהאם מושלת על הבת כך צדיק מושל ביראת ה' כאמרו רז"ל (מו"ק טז) אמר הקב"ה מי מושל בי הצדיק וכו', וכבר בארנו כל זה בפר' יתרו (יט ד) בפסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו'. ואי קשיא לך הרי שם מבואר פסוק ואשא אתכם על כנפי נשרים בזמן שהוא קורא אותם בת, כאשר ישא האומן את היונק. וכאן בעל כרחך תפרש יקחהו ישאהו על אברתו. לומר שצדיק מושל ביראת ה'. תשובה לדבר כי שם הזכיר הכנפים אבל לא על גופו וכאן הזכיר במקום הכנפים אברתו, ומצאתי בהדיא כתוב בדברי המחברים שאברה היינו הנוצה שעל גופו ממש, וזו באמת הוראה על שהשליט הקב"ה את הצדיק עליו שהוא יתברך גוזר גזירה והצדיק מבטלה ושני קצוות אלו נזכרו כאן והשמיט הממוצעת שבין שתי קצוות אלו, ואם תרצה לפרש יפרוש כנפיו יקחהו. היינו אליו ולא עליו, נרמזו כאן כל ג' מדריגות כסדרם כי מתחילה על גוזליו ירחף, הרי הגוזלות למטה ממנו ית' זהו כשקראם בת, ואח"כ יפרוש כנפיו יקחהו אליו דומה לו זהו שקראם אחותי, ואח"כ ישאהו על אברתו הגוזלות למעלה ממנו ית' כביכול זהו כשקראם אם, כדרך שנזכרו שלשה מדריגות אלו בפר' יתרו עיין שם כל הענין ותמצאנו באר היטב.
[מובא בפירושו לפסוק ג'] כי שם ה' אקרא. הנה 'קורא שם ה הוא המתפלל, כאמרו "קראתי שמך ה' מבור תחתיות" (איכה ג, נה), וכן "(משה ואהרן בכהניו) ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם" (תהלים צט, ו), אמר אם כן: כאשר אתפלל על קבוץ גליות, באמרי "כנשר יעיר קנו" (פסוק יא), ועל ביאת המשיח, באמרי "ה' בדד ינחנו" (פסוק יב), ובסוף השירה באמרי "הרנינו גוים עמו" (פסוק מג), אתם שידעתם גדלו במופתים שכליים מבוארים בתורתו הבו גדל לאלהינו. אל תייחס אליו השתנות על מה שיספר בשירה מהעתידות לישראל, ושיהפך להם לאויב. כי ידעתם במופתי תורתו שהוא הצור. בלתי משתנה, לא קצרה ידו מהושיע, ולא כבדה אזנו משמע. וגם כן לא תיחסו אליו עול, אחרי שידעתם במופתים כי תמים פעלו. במציאות, עליו אין להוסיף וממנו אין לגרע. ובזה נודע כי כל דרכיו משפט. דרכי טובו ומדת דינו, כלם משפט בלי ספק. אל אמונה. נאמן במה שנשבע לאבות להיטיב לבנים בזכותם של אבות. ואין עול. בהביאו פרענות. צדיק. צדקות אהב, ובצדקתו לא יטש את עמו בגלות. וישר הוא. שלא לקפח שכר כל בריה, ומשלם לשונאיו אל פניו, ולפיכך מאריך ומיטיב לאמות בעולם הזה.