ביאור:מ"ג בראשית יז י
זֹאת בְּרִיתִי עריכה
[מובא בפירושו לפסוק ט'] ואתה את בריתי תשמור. מהו ואתה ומהו שחזר ואמר אתה וזרעך. כך פירושו, שעיקר הצווי היה בעבור זרעו כי הם צריכין למילה חיצונית זו כדי שעל ידה יגיעו אל המילה הפנימית וטהרת הלב, אבל אתה שיש לך לב טהור כבר, לא היה צריך למילתו מצד עצמו כי אם מצד כל העולם כאמור, [כפירושו של הרב בפסוק ד'] אבל זרעו שלאחריו צריכין אל המילה מצד עצמם. לכן אמר ואתה בוי"ו העיטוף שגם אתה תשמור בריח חיצוני זה. ונתן טעם שני לדבר, שאם גם אתה תשמור בריתי אז זרעך ממך יראו וכן יעשו זה"ש אתה וזרעך אחריך לדורותם. ואמר זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם יאמר לדורות אין תכלית המילה כי אם להביאם לידי מילת ערלת הלב דבר המסור ביני וביניכם לבד. והיה לאות ברית ביני וביניכם שזו המילה החיצונית היא אות נגלה על הברית הפנימי המסור ללב אשר ביני וביניכם. והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם. ר"ל לברית שיכירו בו כל באי עולם. וכפל הקב"ה ענין זה כמה פעמים להורות שעיקר טעם מילה חיצונית זו היא להגיע על ידה אל טוהר הלב הפנימי.
[מובא בפירושו לדברים פרק ל"ג פסוק א'] איש האלהים. להגיד כי ברכתו מקויימת, כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו. והנה יקרא הכתוב למשה רבינו "איש האלהים" וכן שאר הנביאים ואליהו וזולתם, ולא יאמר הכתוב "איש ה'" אבל יאמר משה עבד ה' (להלן לד ה), והטעם ידוע לכל משכיל: וכן על דרך האמת, וזאת היא הברכה, כי מאת ה' היתה זאת (תהלים קיח כג), וכן ביעקב נאמר (בראשית מט כח) וזאת אשר דבר להם אביהם, זאת הברכה, הוא שאמר דוד (תהלים קיט נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי, ירמוז לציון עיר דוד כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, והמשכיל יבין: ולזה הסוד נתכוונו רבותינו במדרש שאמרו בבראשית רבה (ק יג) , וזאת אשר דבר להם אביהם, עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל, כיון שעמד משה רבינו פתח להם בוזאת הברכה מאותו מקום שפסק להם אביהם, הוי וזאת אשר דבר להם אביהם, אמר להם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו את התורה שכתוב בה וזאת התורה וגו'. כי המלה הזאת תרמוז לברכה שהיא התורה, והיא הברית דכתיב (בראשית יז י) זאת בריתי, וכבר הזכרתי זה (ויקרא טז ג):
אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ עריכה
ביני וביניכם וגו'. אותם של עכשיו: ובין זרעך אחריך. העתידין להוולד אחריך:
הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר: עריכה
המול. כמו להמול כמו שאתה אומר עשות כמו לעשות:
ומלת המול לכם. כמו להמול והוא שם הפועל מהפעלים השניים הנראים כמו וימל את בשר ערלתם ומשקלו להכין:
[מובא בפירושו לפסוק ט'] ואמרו (הרד"ק) בטעם המילה, ששם זכרון באבר התאוה רב המהומה והחטא לבל ישתמשו בו רק במצוה ובמותר. ועל דרך האמת טעם "הנה בריתי אתך" כ.. (וכו')