ביאור:מ"ג בראשית ג כד
וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם עריכה
ויגרש את האדם. שלא ישוב הוא וזרעו שם עוד.
ויגרש את האדם. כאשר התחיל לילך בא רוח ה' מן השמים וגרשו במהומה ודחיפה עד שלא יכול לשלוח ידו. וזהו בא מחמת אותו חשש:
[מובא בפירושו לבמדבר פרק ה' פסוק ו'] מכל חטאת האדם. סמך לשילוח טמאים, שע"י חטאת האדם שחטא אדם הראשון שאכל מן העץ והנחש הטעה את האשה והיא הוציאה שם רע על אדם לקו שלשתן, הנחש בצרעת והאשה בזיבה והאדם במיתה. וכסדר קללתן מונה אותם כאן, צרוע דהיינו הנחש, וזב דהיינו האשה, וטמא לנפש דהיינו האדם שנענש במות תמות. מזכר ועד נקבה תשלחו. כשם שנתגרשו אדם וחוה ונחש מגן עדן. וסמיך פרשת סוטה לפי שהנחש בא על חוה ונפלו יריכיו דכתיב (בראשית ג, יד) על גחונך תלך. וסמיך פרשת נזיר על שם הפרי שאכל אדם הראשון ענבימו ענבי ראש:
וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן עריכה
וישכן. אז קדם שיצאו. לשמר את דרך עץ החיים. שלא יפנו בצאתם אל דרך העץ ההוא ויאכלו ממנו.
מקדם לגן עדן. במזרחו של גן עדן, חוץ לגן:
מקדם. פירוש ממזרח
אֶת הַכְּרֻבִים עריכה
את הכרובים. מלאכי חבלה:
כאשר גרשו השכין את הכרובים ומלת כרובים יש אומרים כנערים תרגום ארמית כרביא ולפי דעתי שהיא מלת כלל צורות כולם ויחזקאל שאמר בתחלה ופני שור לא התחלפה הצורה שהעגל לא נעשה בימיו ואחר כן באמרו פני הכרוב בה"א הידיעה הצורה צורת שור כאלו אמר הצורה שהזכרתי בתחלה על כן כל צורת שור כרוב ואין כל כרוב צורת שור והראייה הגמורה שאמר באחרונה כי כרובים המה ופה אמר הכרובים והם המלאכים הידועים
את הכרבים. מין מלאכים כמ"ש הרמב"ם פ"ה בהל' יסה"ת:
וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת עריכה
החרב המתהפכת. ולה להט לאיים עליו מליכנס עוד לגן.
את הכרבים. מין מלאכים כמ"ש הרמב"ם פ"ה בהל' יסה"ת:ואת להט וגו'. הכרובים אוחזים להט:
ובידם [של הכרובים] חרב
[בהמשך לפירושו לפסוק זה ד"ה את הכרובים] ויתכן לפרש כי הכרובים הם מלאכים הממונים על ז' מדורי גיהנם, וכן מיעוט כרובים שנים ועם הה"א הרי ז', ויהיה באור הכתוב את הכרובים הממונים על להט החרב המתהפכת, כי להט הוא גיהנם שהרשעים מתהפכים בה כבשר בתוך קלחת, וכן דרשו רז"ל להט זו גיהנם ומקום המשפט. וכה"א (מלאכי ג) ולהט אותם וגו'. וידוע כי המלאכים וגיהנם נבראו קודם לגן עדן שבארץ, שהרי המלאכים וגיהנם נבראו ביום שני וגן עדן שבארץ ביום שלישי, ויש כח ביד האדם לנצח אותם בקיום המצות ולא יהיו מחיצה בינו ובין עץ חיים כלל אבל יתקרב וחי לעולם:
תרגום להט שנן, כמו שלף שננא (סנהדרין פב.). ובלשון לע"ז לאמ"ה (קלינגע). ומדרשי אגדה יש ואני איני בא אלא לפשוטו:
להט החרב. זו גיהנם, המתהפכת מחמין לצונן, ומצונן לחמין, על הרשעים:
את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת. אחר שגרש אותו משם השכין באותו רוח שבו עץ החיים את הכרובים שהם מלאכי חבלה, ופחד אלהים אשר כנה בלהט החרב כדי שיהיו מחיצה מבדלת בין עץ החיים והאדם. והסתכל איך אמר ואת להט החרב ולא אמר את חרב המתהפכת, וידוע כי הלהט אין בו ממש אבל הוא מקרה נשוא בחרב והוא מפחיד כל המסתכל בו וכל רואיו יפחדו מן המיתה בראותם אותו. והכונה כי הקב"ה שם סבות מונעות לאדם שלא ישיג עץ החיים כדי שלא תתבטל גזרתו.
יש לה להט ולה שתי פיות וזה פירוש המתהפכת והמפרשים שאומרים כי על השמש דבר איננו אמת:
לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: עריכה
וישכן. אז קדם שיצאו. לשמר את דרך עץ החיים. שלא יפנו בצאתם אל דרך העץ ההוא ויאכלו ממנו.
[מובא בפירושו לפרק י"ז פסוק י"ג] ובבראשית רבה (בראשית ג), ואת להט החרב המתהפכת, רב הונא ורבנן, רב הונא בשם רבי אבא אמר החרב זו מילה שנאמר (יהושע ה) עשה לך חרבות צורים. רבנן אמרי החרב זו תורה, שנאמר (תהלים קמט) וחרב פיפיות בידם. רבי אבדימי אמר ואת להט החרב, להט זו גיהנם שמלהטת האדם מראשו ועד רגליו, החרב זו המילה, אמר הקב"ה מי מציל את בני מאש לוהט הוי אומר זו המילה. (משלי לא) לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים, משלג זו גיהנם, שנאמר (תהלים סח) תשלג בצלמון, בזכות מילה, כי כל ביתה לבוש שנים, זה דם מילה: