ביאור:מ"ג בראשית ג ח
וַיִּשְׁמְעוּ אֶת קוֹל יְקֹוָק אֱלֹהִים מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן עריכה
וישמעו. יש מדרשי אגדה רבים, וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא ולאגדה המיישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו: וישמעו. מה שמעו, שמעו את קול הקדוש ברוך הוא שהיה מתהלך בגן:
והנה עד כה הי' אדם דבוק לשכינה והאשה לא היתה רואה יודעת כלל מה זה הגלוי שכינה אלא כקוף אבל משעה שאכלו עץ הדעת. הבינו גם שניהם גדולת אותו דבר:
וישמעו את קול וגו'. הכלל שבמקום שאין ראוי להיות גלוי שכינה לפי ערך המקבל. אלא שהשעה גורמת שיהי' מ"מ גלוי שכינה. אז היא משמעת קול כמליצת חז"ל אסתירא בלגינא קיש קיש קריא ומזה הטעם אמרו בסוטה ט' גבי שמשון שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג. והיינו משום שלא הי' מוכן בפרישות מתאות אשה כראוי להשגת רוה"ק אלא שמ"מ השיג רוה"ק:
וישמעו. מתהלך בגן. קול השם. וזה היה סמוך לערב בעת התנופף רוח היום. ומצאנו לקול הליכה כמו קולה כנחש ילך. קול השופר הולך וחזק מאוד. ויאמר ר' יונה המדקדק הספרדי כי הטעם והאדם מתהלך בגן. גם הוא אמר שפירוש ביום אכלך ממנו אלף שנים כדרך הדרש. ואחרים אמרו כי ביום ששי נברא וביום ששי מת. ואחרים אמרו אז תהיה חייב מיתה. ואחרים אמרו כי יש מות עונש. כמו כי בן מות האיש העושה זאת. ואחרים אמרו כי מאז תחל שתמות. והביאו ראיה מהתינוק. והישר בעיני מה שאמרו הקדמונים שעשה תשובה. כטעם רגע אדבר:
וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן לרוח היום. אמרו בבראשית רבה (יט יב) אמר רבי חילפי שמענו שיש הלוך לקול, שנאמר וישמעו את קול ה' אלהים מתהלך בגן, וכן כתב הרב במורה הנבוכים (א כד), וכן דעת רבי אברהם, כי "מתהלך" כנוי לקול, כענין קולה כנחש ילך (ירמיה מו כב). והוא אמר כי טעם "לרוח היום" ששמעו הקול לפנות ערב. והזכיר בשם רבי יונה כי הטעם והאדם מתהלך בגן לרוח היום: ולפי דעתי כי טעם מתהלך בגן עדן כטעם והתהלכתי בתוככם (ויקרא כו יב), וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם (להלן יח לג), אלך אשובה אל מקומי (הושע ה טו), והוא ענין גלוי שכינה במקום ההוא, או הסתלקותו מן המקום שנגלה בו:
ובבראשית רבה (יט ז) נמי אמרו אמר רבי אבא בר כהנא מהלך אין כתוב כאן אלא מתהלך, מקפץ ועולה. הנה רבי אבא עשאו כלשון "וילך ה'" (להלן יח לג), כמו שפירשנו בלשון ההליכה, אלא שהוא פתר הכתוב להסתלקות השכינה, שהיתה שורה בגן עדן ונסתלקה ממנו בחטאו של אדם, כענין אלך אשובה אל מקומי (הושע ה טו), ואנו מפרשים אותו לגלוי השכינה במקום ההוא, והוא הנכון והנאות בכתוב:
מתהלך בגן. אנה ואנה כפי התכלית המכון, כמו "התהלך בארץ" (להלן יג, יז), "ויתהלכו מגוי אל גוי" (תהלים קה, יג).
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מיהכן באה רוח זו? מהו" וכו']
לְרוּחַ הַיּוֹם עריכה
לרוח היום. לאותו רוח שהשמש באה משם (ס"א לשם, ודו"ק כי כן עיקר), וזו היא מערבית, שלפנות ערב חמה במערב והם סרחו בעשירית (סנהדרין לח:):
מתהלך בגן לרוח היום. כפירש"י לצד השמש. פי' שהשמש מכונה יום כלשון הגמ' פסחים י"ב שית יומא בקרנתא קאי ופירש"י חמה וזהו פי' הכתוב בדה"י א' כ"ו י"ז לצפונה ליום ארבעה. היינו צפונה של זריחת השמש. ועי' מ"ש בס' במדבר כ"ח ג' בביאור המקרא שנים ליום עפ"י חז"ל שהוא לצד השמש. אלא שמ"מ השגחת הקב"ה על הטבע עצמה שיהא לפי מעשה ב"א כמ"ש לעיל במעשה הרקיע שליום השני. ומש"ה כתיב מתהלך ולא הולך אלא משום שמעשי ב"א מנהיגים השגחת ה' על היום שהוא ממשלת הטבע וזה מכונה בשם מתפעל כמו דכתיב בפ' בחקתי והתהלכתי בתוככם ומבואר שם. ובס' שמואל כתיב הנה המלך המתהלך לפניכם. ג"כ הפי' שדעת העם ממשיכים את המלך להלוך לפניהם אל המקום שממשיכים
וטעם לרוח היום. כי בהגלות השכינה תבא רוח גדולה וחזק, כענין שנאמר (מ"א יט יא) והנה ה' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה', וכן וידא על כנפי רוח (תהלים יח יא), וכתוב באיוב (איוב לח א) ויען ה' את איוב מן הסערה, ולפיכך אמר בכאן כי שמעו קול ה' שנתגלה השכינה בגן כמתקרב אליהם לרוח היום, כי רוח ה' נשבה בו בגן כרוח הימים, לא רוח גדולה וחזק במחזה בשאר הנבואות, שלא יפחדו ויבהלו. ואמר כי אף על פי כן נתחבאו מפני מערומיהם:
וישמעו וגו' לרוח היום. טעם שהודיע הכתוב סדר מהלכו הוא לומר שבזה ידעו לבחון מקום שיהיו נחבאים מפניו, והוא אומרו מתהלך לרוח היום, פירוש לצד מערב הגן והם עמדו באמצע הגן:
לרוח היום. לרצון היום, לעשות דברים הנרצים באותו יום כמו שעשה בשאר ימי בראשית, וכמו שעשה באותו יום קדם חטאם.
וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְקֹוָק אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן: עריכה
ויתחבא האדם ואשתו. ויתחבאו מיבעי ותו מיותר תיבות מפני ה' אלהים. ובא ללמדנו שכל א' התחבא בפ"ע כדי להגין על ערמותם בעצי ועלי האילנות שלא יראה הערוה בשעה שהקב"ה יעמוד עמהם. ואם היו יושבים יחד א"א שיכסו העלים כ"כ שלא יתראה מבשרה אשר גם הוא ערוה לאדם ע"כ התרחקו זה המזה ולא נצרך אלא שלא יהיה ערום ממש בגלוי ערוה. וזהו מפני ה' אלהים. שהבינו שיקבלו את פניו ולא משום פחד העונש נסו וברחו אלא מפני פחד ה' ומורא כבודו לעמוד לפניו בגלוי ערוה:
[מובא בפירושו לפסוק ט'] ויאמר לו איכה. פירוש למה אתה מתחבא ואינך מתראה לפני, והשיב כי ירא לעמוד לפניו לצד ראות עצמו ערום ואסור לעמוד לפני ספר תורה ערום ומכל שכן לפני האדון יתברך. ולפירושינו בפסוק ותפקחנה וגו' שהרגישו בירידתם ובפשעיהם ענה כי נכלם בראות עצמו ערום מזהרא דקדושה, גם לפי מאמרם ז"ל (שם) שנפשט ממלבוש שלבשו המלך, כי אם על היותו ערום ממש הוא אומר, הלא תפר עלה תאנה:
ויתחבא. כאמרו "ולא יראה בך ערות דבר" (דברים כג, טו).
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "מדוע "ויתחבאו" כתוב בלשון רבים?"]