ביאור:מ"ג בראשית א יח
וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה
עריכהולמשול — יום התורה משעת צאת השמש עד בואה, והלילה מעת ראות הכוכבים. וצדקו האומרים על פי שלשה עדים. ודע, כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים, וכן הבקר אור קודם זריחת השמש. ובצאת אור השמש ביום, ואור הלבנה בלילה, יבדילו בין האור ובין החשך.
ולמשול ביום ובלילה. ענין הממשלה דבר אחר מבלי האורה שהזכיר, כי יכלול מה שאמר תחלה "והיו לאותות ולמועדים", כי יש להם ממשלה בארץ בשנוייה אשר יולידו בה, וממשלה בהוייה ובהפסד בכל השפלים, כי השמש בממשלתו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והירח בממשלתו יפרה במעינות ובימים וכל הלחים והקרים. ועל כן אמר סתם: ולמשול ביום ובלילה, כי ממשלת השפלים להם: ויתכן שהממשלה עוד כח אצילות שהם מנהיגי התחתונים, ובכחם ימשול כל מושל, והמזל הצומח ביום ימשול בו, והמזל הצומח בלילה ימשול בה, כענין שכתוב (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים. והוא מה שאמר הכתוב (תהלים קמז ד) מונה מספר לכוכבים לכלם שמות יקרא, וכן לכלם בשם יקרא (ישעיה מ כו). כי קריאת השמות היא ההבדלה בכחותם, לזה כח הצדק והיושר, ולזה כח הדם והחרב, וכן בכל הכחות, כידוע באצטגנינות, והכל בכח עליון ולרצונו, ולכך אמר גדול אדוננו ורב כח (תהלים קמז ה), כי הוא גדול על כולם ורב כח עליהם, וכן אמר מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיה מ כו). ועל דרך הסוד שרמזתי לך תהיה ממשלה גמורה באמת:
ולמשול ביום ובלילה. השמש הוא מושל ביום והירח מושלת בלילה [וביום], ודע כי מלבד מעלת האורה שזכה להם נתן להם הממשלה בשפלים בהויה ובהפסד שהרי השמש באותה ממשלה שיש לו ביום יצמיח ויוליד ויגדל בכל החמים והיבשים, והלבנה גם כן באותה ממשלה שיש לה בלילה תוסיף במעינות בימים ובנחלים ובכל הקרים והלחים: וע"ד הקבלה ולמשול ביום ובלילה ירמוז למנהיגי שני המאורות הגדולים שהם מושלים ביום ובלילה ובכחם ימשול כל מושל, כנגדם תמצא בקרבן התמיד שני כבשים בני שנה תמימים את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, והוא מה שאמר הכתוב (דברים ד' י"ט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים כלומר השמש והירח וכל צבא השמים ואתכם לקח ה' והמשכיל יבין וזהו שכתוב (דברים יז ג) אשר לא צויתי, כלומר בשמש ובירח אבל צויתי במנהיגים, ובסדר שופטים בפסוק (דברים יז ג) ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי אכתוב מזה בעה"י, ומכאן יתבאר לך סוד התענית בשגם הוא קרבן שנתמעט הבשר וחלבו ודמו של אדם, וע"כ התענית צריך קבלה בזמן ממשלת שני המאורות ביחד וזהו מבעוד יום קודם שתשקע החמה וזהו מאמר רב חסדא כל תענית שלא קבלו עליו מבעוד יום לא שמיה תענית, ואמר רב חסדא כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית, וכשם שהתענית קרבן כך הדמעה בשעת תפלה קרבן כנגד נסוך המים עם הקרבנות, וכן דרשו רז"ל שערי דמעה לא ננעלו כי הדמעה מכח המים שהוא מכח החסד שהוא הימין והימין פשוטה לקבל שבים בכל עת ובכל שעה והבן זה כי הוא עקר גדול:
ולמשל ביום ובלילה. לחדש הויות בתחתונים. והצרכו אז עם האור הראשון להוית בעלי חיים אשר הם יותר נכבדים מהצמחים.
וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ
עריכה[מובא בפירושו לפסוק י"ז] וטעם שחזר לומר עוד ולהבדיל כאן צוה להם שלא יכנסו זה לגדר של זה וכל אחד מצווה על גבולו לבל יעבור שבזה יהיה ניכר יום מלילה:
ולהבדיל בין האור ובין החשך. הוסיף בזה המקרא שלבד שבאו להבדיל בין היום ובין הלילה עוד באו להבדיל בין האור ובין החשך. דבאמת אפי' אם היו שני המאורות שוים באורם. מ"מ היו משונים בתואר האור. והיה ניכר ומובדל בין היום ובין הלילה. אבל עוד באו להבדיל בין האור ובין החשך. דאור השמש חזק כ"כ עד שאפי' ביום המעונן ואור השמש מכוסה בעבים. מ"מ היום אור. וביומא דעיבא כולא שמשא. משא"כ אור הלבנה אם העבים מכסים את האור הרי החשך. וכ"ז הוא באור המאורות. אבל בג' ימים הראשונים שהיה האור הראשון משמש. בא אותו ההבדל בין היום ובין הלילה. להבדיל בין האור ובין החשך. דבהעדר האור בא הלילה והחשך יחד:
ולהבדיל בין האור ובין החשך. בין תחילת האור ובין תחילת החשך. הנץ החמה הוא תחילת האור, צאת הכוכבים הוא תחילת החשך:
ולהבדיל בין האור ובין החשך. להבדיל בתחתונים בזריחתם ובשקיעתם בין זמן האור שקראו "יום" ובין זמן החשך אשר קראו "לילה", כאמרו למעלה "להבדיל בין היום ובין הלילה" (פסוק יד).
ולמשול. יום התורה משעת צאת השמש עד בואה והלילה מעת ראות הכוכבים וצדקו האומרים על פי שלשה עדים ודע כי עת שתחשך השמש יהיה ערב עד שעה ושליש שעה שיראה כמו אור בעבים וכן הבקר אור קודם זריחת השמש ובצאת אור השמש ביום ואור הלבנה בלילה יבדילו בין האור ובין החשך:
ולהבדיל בין האור ובין החשך. אמר רבי אברהם כי בצאת השמש ביום ואור הלבנה בלילה יבדילו בין האור ובין החשך. ולפי דעתי כי ה"אור" הנזכר בכאן הוא היום, וה"חשך" הוא הלילה, כי כן שמם, כמו שאמר: (לעיל פסוק ה) ויקרא אלהים לאור יום ולחשך קרא לילה. והנה בכל מעשה בראשית יזכיר הכתוב הצוואה ויספר המעשה, ובכאן צוה "והיו למאורות" (לעיל טו), וספר "ויתן אותם אלהים" (לעיל יז), ואמר "ולמשול ביום ובלילה", שיהיה זה מושל ביום וזה מושל בלילה, והממשלה הוא מה שצוה "והיו לאותות ולמועדים" (לעיל יד), וספר שאין ממשלת שניהם שוה, אבל "להבדיל בין האור ובין החושך", כי הגדול ימשול ביום, ויהיה כולו אור, גם במקום שאין השמש מגיע, והקטן ימשול בלילה ויהיה חשך, זולתי הירח שיגיה חשכו. והיא הצוואה שאמר "להבדיל בין היום ובין הלילה" (שם), כמו "ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" (לעיל ד):
ולהבדיל בין האור ובין החשך. הזכיר בכאן שלשה ענינים להאיר, ולמשול ולהבדיל, שהקב"ה נותן להם המעלה בג' דברים אלו, וידוע שהוא יתברך השליט מעשיו קצתם על קצתם, ומזה אמר הכתוב (ישעיה נה י') ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל והגשם אינו נותן הזרע והלחם אבל הכתוב למדך שהקב"ה משליט מעשיו מקצתן על קצתן וכענין שכתוב (הושע ב כג) אענה נאם ה' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר, כוון הכתוב הזה לומר כי אע"פ שהשמים והארץ פועלים מה שבכחם ומה שנתמנה תחת ידם אין כחם מעצמם רק מכח הסבה העליונה כי כלם הם שלוחים מאתו לפעול הפעלות בשפלים כרצונו, לא כרצונם, וזהו שהזכיר בכאן להאיר ולמשול ולהבדיל כלומר הטיל עליהם המנוי והכח הזה ומסרו בידם לא שיושלל הוא יתברך מן הכח שלו שהוא עליון עליהם, ואילו אמר להם האירו משלו והבדילו היה מוסר בידם הכח לגמרי והיה עושה אותן האלוהות והיה נמצא בהם פתח לעובדי כו"ם, וכבר באה האזהרה בתורה שלא יטעה אדם אחרי כו"ם, הוא אמרו (דברים ד יט) ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ותתבונן בהם ומקוריהם שהם שואבים מהם והשתחוית להם ועבדתם אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים תחת כל השמים: וכבר ידעת כי חכמי ישראל הוצרכו לכתוב לתלמי המלך אשר חלק להאיר כדי שלא יאמר שנמצא להם מזה פתח לעו"ג ויאמר כי מן הכתוב הזה התיר לעו"ג שיעבדו ע"ז מאחר שכתוב בתורה בפירוש שהקב"ה נתן אותם לחלק העמים ויבין מלת חלק כמו גזר, ולא כן הענין אבל הקב"ה נתן הבחירה ביד כל אומה ואומה שיעבדו לכל מי שירצו הן להקב"ה אם לע"ג וזהו לשון חלק נתן הרשות בידם מה שאין כן בישראל שאם ירצו ח"ו לעבוד ע"ג אינן יכולין הוא שאמר הנביא ע"ה בדבר הש"י (יחזקאל כ לג) אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם:
וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
עריכהוירא אלהים את האור כי טוב. סדור המאורות טובה גדולה לבריות שהרי העולם השפל הזה הוא מתנהג באור ובחשך וכתיב (איוב ט ט) עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן, כימה צוננת וכסיל חם ברא זה כנגד זה זה מצנן את העולם וזה מחמם את העולם ושניהם מגדלים הצמחים ומבשלים הפירות והוא שכתוב (איוב לח לא) התקשר מעדנות כימה, ומתוך סדר פעולה זו וסדור המאורות בני אדם רואין ומבינין כח מעשה הש"י ומשבחין ומרוממים אותו והוא שכתוב (ישעיה מ) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וזהו הטובה שמתוך שיראו פעולה זו יכירו שהם ברואים ולא יטעו אחריהם, ועוד אמר כי טוב על שם הנס הגדול שעתיד הקב"ה לעשות במאורות ע"י יהושע זהו שכתוב (יהושע י יב) שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון, וכתיב (שופטים ה) הכוכבים ממסלותם וגו':
[מובא בפירושו לפסוק ט"ז] כי טוב. כלומר שכיון בזה אל הטוב והוא התכלית הנאות לפעלו (אע"מ ח, יח)].
ויש לך לדעת כי מה שנבראו המאורות ביום ד' מפני שיום ד' הוא אמצעי לשבעת ימי בראשית והחמה קבוע בגלגל רביעי שהוא אמצעי לגלגל ז' המשרתים על דרך שצ"ם חנכ"ל, ועוד מפני ששני המאורות האלה משתנים בכל יום ארבעה פעמים: ביום בד' משמרות ובחדש בד' שבועות, ובשנה בד' תקופות, על כן נתיחד להם יום רביעי.זאת ועוד אחרת כי ענין מוכרח היה להברא המאורות ביום הרביעי אחרי בריאת הצמחים ביום השלישי כדי ללמדנו בזה אמתת חדוש העולם כי אילו היה מאמר יהי מאורות ביום שלישי ומאמר תדשא הארץ ביום רביעי, היה מתבאר מזה קדמות העולם כי לא היו האילנות והצמחים בעולם מכח המאמר רק מכח המאורות שנבראו כבר שהם המשפיעים כח בכל היוצא מן הארץ, אבל עתה שהקדים תדשא הארץ למאמר יהי מאורות זה מופת גמור על חדוש העולם כי בזמן שלא היו מאורות בעולם לפעול בארץ בתנועתם להולידה ולהצמיחה גזר הש"י תדשא הארץ והוציאה פירותיה במאמר טרם היות כחות המאורות שהן סבה להם בכח הסבה העליונה יתברך:
ולמשל ביום ובלילה. לחדש הויות בתחתונים. והצרכו אז עם האור הראשון להוית בעלי חיים אשר הם יותר נכבדים מהצמחים.
ודע כי תמצא בפרשה זו ה' פעמים לשון מאור לפי שה' מיני אור הם, אור היום אור השמש אור הלבנה אור הכוכבים אור המזלות אבל לא נברא להאיר על הארץ אלא גלגל חמה בלבד: