ויקיטקסט

ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק חמישי

< ביאור:ירושלמי מאיר‏ | מסכת יומא

פרק חמישי – הוציאו לו עריכה

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה א עריכה

מתני’: ה_א הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן, נטל את המחתה של גחלים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כד עמוד ב] בימינו ואת הכף בשמאלו. מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר לא היה שם אלא פרוכת אחת בלבד, שנאמר (שמות תרומה כו לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים:

גמ’: תנן, הוציאו לו את הכף ואת המחתה. ולא כבר תנינתה שנטל את המחתה ועלה לראש המזבח וחתה ממנה גחלים? כיני מתניתא  כך כוונת המשנה, את הכף ואת הבזך מחתה של קטרת, מהו כף? מגיס כף גדולה כמו שמגיסים קדרה. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, הדא אמרה שהבזך כלי חול הוא, דאין תימר כלי קודש, דבר שקדש בכלי נפדה? שהרי בבזך היו מביאים שלושה קבין ופודים את מה שנשאר מהחפינה. דאיתפלגון, קטורת שפיטמה בחולין, רבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר, ה_ב פסולה. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר, כשירה. מה טעמא דרבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא°? כתיב קודש היא. שתהא הווייתה בקודש. טעמא דרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°? קודש היא. שתהא באה מתרומת הלשכה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, אתיא דרבי רבי יוסי בן חנינה רבי רבי יוסי בן חנינה° כשמואל שמואל (אמורא)°. ודרבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, כרבי יוחנן רבי יוחנן°. דתנינן. ה_ג המקדיש נכסיו והיו בהן דברים ראויין לקרבנות ציבור מאי דברים ראוין לקרבנות ציבור? רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, קטורת שכל שאר הדברים נמנו בפרוט במשנה. רואים שיש קטורת שהיא חולין, מכאן שפיטום הקטורת נעשה בחול כדעת רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, תיפתר באומן משל בית אבטינס, שהיה נוטל בשכרו קטורת. ודרבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא° כשמואל שמואל (אמורא)°. דאמר רב הונא רב הונא° בשם שמואל שמואל (אמורא)°, מכתשת שבא פיטמו את הקטורת, עשו אותה כלי שרת לקדש. אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אמרה רבי חונה רב הונא° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, דבר שקדש בכלי שרת קדושת הגוף נפדה? אז איך פודים את מותר הקטורת. אמר ליה, ולא דשמואל שמואל (אמורא)° היא? והרי שמואל שמואל (אמורא)° אמר, קל הוא במותר שתנאי בית דין שהמותר לא יתקדש קדושת הגוף גמורה ואפשר יהיה לפדותו. דאיתפלגון, כבשים שהוכנו לצורך תמידים ה_ד הותירו תמימים אחרי ראש חדש ניסן. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, נפדין כתמימים שתנאי בית דין שיפדו. ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, נפדין כפסולי המוקדשים וירעו עד שיסתאבו. הותירו שעירים כגון שעירי ראשי חדשים.

-----------------------------------דף כה עריכה

ירושלמי מאיר יומא כה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כה עמוד א] ’‘‘על דעתיה דשמואל שמואל (אמורא)°, אם עולה שהיא כליל נפדית, לא כל שכן חטאת? על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן°. התפלגון רבי זעירא רבי זעירא° ורבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° . רבי זעירא רבי זעירא° אמר ירעו. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמר, מקייצין בהן את המזבח בהם עצמן בלא פדיון. וקשיא, יש חטאת שקריבה עולה? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, שנייא היא. שאין קרבנות ציבור נקבעין, אלא בשחיטה. אמר רבי חייא רבי חייא רבה°, תנאי בית דין הוא על המותר שיקרבו עולות. כתיב (ויקרא ויקרא ב ב) וקמץ משם מלא קומצו משמנה ומסלתה. וכתיב (ויקרא צו ו ח). והרים ממנו בקמצו מסלת המנחה ומשמנה. מלא קמצו, ה_ה יכול מלא קומצו מבורץ מבצבץ מכל צד? תלמוד לומר בקמצו, ולא יותר. אי בקמצו יכול שכמה שפחות עדיף ויקמוץ בראשי אצבעותיו? תלמוד לומר מלא קומצו. הא כיצד? חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו באגודל מלמעלן ובזרת ומלמטן, תמן גבי קמיצת המנחות את אמר שמה שכתוב מלא קומצו, מלמד שחסר פסול. ובקמצו, מלמד שיתר פסול ולכן חופה את פס ידו במחבת ובמרחשת ומוחק באצבעו באגודל מלמעלן ובזרת ומלמטן, והכא גבי חפינה נאמר רק מלא חפניו האם נדרוש שצריך להיות מבורץ? רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. אף בחפינה בין יתר בין חסר פסול, דילפינן גזרה שווה מלא מלא. מה להלן קומץ החסר או יתר פסול, אף הכא קומץ החסר או יתר פסול

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כה עמוד ב] חפנים מהו ה_ו שיעשו ככלי שרת לקדש ולא יהיה לקטרת פדיון אם נפסלו ואם נשפך לארץ חוזר ואוספו והוא כשר? כתיב(ויקרא אחרי מות טז יב) ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’ ומלא חפניו קטרת דקה והביא מבית לפרכת ה_ז . אחר מהו שיחפון ויתן לתוך חפניו? האם ולקח הולך רק על הגחלים, אבל הקטורת אחר יכול לתת לו. או שלקח נאמר גם על הקטורת וצריך שהוא בעצמו יקח. מהו שיעשה מדה לחפניו שיעשה כלי במידת חפניו ואותו ימלא? הכף שבה הוא מניח את החפינה, האם היו רק שלושה, קטן בינוני וגדול דבכל חפנים משערין ממוצע, או אין משערין אלא בחפניו ויצטרכו כלי לכל כהן? רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° שאל, חפן ומת, ה_ח אחר מהו שיכנס בחפניו? עונה הגמרא שהכל תלוי בשאלה הראשונה האם יש מצוות חפינה או מדין קידוש כלי. אין תימר חפנים עשו אותן ככלי שרת לקדש זה ודאי רק בחפניו של מקטיר ואם כך, הדא אמרה חפן ומת ה_ט אין אחר נכנס בחפניו. ואין אחר חופן ונותן לתוך חפניו. ועושין מדה לחפניו שאף זה כלי שרת, ואין משערין בכל חפנים. אין תימר חפנים לא עשו אותן ככלי שרת לקודש אלא שיש מצווה מיוחדת לחפון, הדא אמרה חפן ומת אחר נכנס בחפניו, אחר חופן ונותן לתוך חפניו, ואין עושין מידה לחפניו, תנן, הוציאו לו את הכף ואת המחתה וחפן מלא חפניו ונתן לתוך הכף הגדול לפי גודלו והקטן לפי קוטנו וכך היתה מידתן אפילו כבן קמחית שהיתה ידו מחזקת כארבעת קבין, והקטן לפני קוטנו בכלי קטן אפילו כבן גמלא שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זתים. הילוך הדם בזר מהו? חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר הילוך בזר כשר. רבי ינאי רבי ינאי° אמר, ה_י הילוך בזר פסול אף שאינו מעכב. מתניתא פליגא על רבי ינאי רבי ינאי° דתני, ה_יא קיבל בימינו ונתן בשמאלו יחזיר לימינו ולא נפסל בכך

-----------------------------------דף כו עריכה

ירושלמי מאיר יומא כו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כו עמוד א] ושמאלו שמעביר לימינו לא כהולכת זר היא? תיפתר שהיתה שמאלו כלפי לפנים לצד המזבח שכשמחזיר לימין מתרחק מהמזבח ולא מוליך. אמר רבי אבא רבי אבא° ואפילו תימר כלפי לחוץ, שניא היא הילוך בזר ושנייא היא שמאל שהיא מאיליו שהוליך את יד ימין לשמאל ויד שמאל במקומה עמדה והניחה לתוך יד ימין. רבי זעירה רבי זעירא° אמר ה_יב פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך שאין הילוך אלא ברגליו לכן יכול להחזיר משמאל לימין. מתניתא פליגא על רבי ינאי רבי ינאי° דתני, ה_יג נשפך מן הכלי על הרצפה ואספו כשר אף שהדם התגלגל על הרצפה לכוון המזבח והיתה הולכה. אמר רבי ביבי רבי ביבי° תיפתר שהיה מתגלגל כלפי חוץ. אמר רבי אבא רבי אבא° ואפילו תימר כלפי פנים, שנייא היא הילוך בזר שנייא שהיא נשפך שהוא הילוך מאיליו. כדאמר רבי זעירה רבי זעירא° פשיטת יד לא עשו אותה כהילוך, שאין הילוך אלא ברגלים. מתניתא פליגא על רבי ינאי רבי ינאי° דתני, נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו. והרי שמאל דינו כזר . שנייא היא שאינו יכול לעשותו אחרת. כיצד יעשה? יתלה אותו בזרוע? אינה דרך כבוד, ויחליף, שהקטורת שהיא עיקר ובה יש מצוות הולכה תהיה בימין והגחלים שהם רק מכשירי מצווה יהיו בשמאל? כיוון שכשחתה גחלים המחתה היתה ביד ימין, חייב להשאירה בימין דסברין מימר אם החליף פסול. ולמה לא יאחז את המחתה בשמאלו ויאחז כלי אחר בימינו ויחתה גחלים לתוך המחתה, כמו שלמדנו שבשאר הימים אם החתי מימינו לשמאלו כשר, ואמר אוף כאן ביום הכיפורים ויחתי מימין לתוך המחתה שהיא בשמאל ולא יצטרך להחליף יד? ביום הכיפורים אם החתי פסול דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש. ולקיחה בימין, ואם החליף פסול. ברם הכא בשאר ימות השנה אם החתי כשר אם החליף פסול. הכל מודין שאם הכניסן לכף ומחתה אחת אחת כיפר, אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. על איזה מהן הוא עובר? נפקא מינא אם הראשונה הייתה שוגג והשניה מזיד. חברייא אמרי על האחרונה. אמר להם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אומר לו לכהן גדול היכנס עם המחתה לעשות עבודת היום ואת אמר הכין? אלא על הראשונה. אם נטמא בעזרה צריך לצאת מיד. תמן תנינן, ה_יד השתחוה או ששהא כדי השתחויה בא לו בארוכה חיב בקצרה פטור. על איזו מהן הוא עובר כגון שבקצרה יוצא בעשרה רגעים ובארוכה בעשרים. נפקא מינא אם חלק היה בשוגג וחלק במזיד. חברייא אמרי על העשרה רגעים האחרונים שהרי עשרה רגעים ראשונים גם אם היה הולך בקצרה היה שוהה כך. אמר להם רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° , הרי אחרי עשרה רגעים במקום שבו הוא עומד אומר לו צא ואת אמר הכין? אלא על הראשונים: תנן, מהלך בהיכל עד שמגיע לבין שני הפרוכת המבדילות בין הקודש ובין קדש הקדשים וביניהן אמה. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, זכר לדבר כהיא דתנינן תמן במסכת מידות ה_טו אמה טרקסין ועשרים אמה לבית קודש הקדשים. מהו אמה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כו עמוד ב] טרקסין? רבי יונה בוצריא רבי יונה בוצריא° אמר טרקסון חוץ פנים. שספק מהו, מבפנים או מבחוץ. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, מן מה דכתיב (מלכים א ו', י"ז) וארבעים באמה היה הבית הוא ההיכל לפניי, הדא אמרה מבפנים שהרי הבית כולו שישים אמה. אמר לו רבי מנא רבי מנא°, והכתיב (דברי הימים ב ג', ח') ויעש את בית קדש הקדשים עשרים אמה, הוי אומר מבחוץ. מאי טעמא דרבנן? שנאמר (שמות תרומה כו לג) והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. שיכל לכתוב בין הקדש לקדש הקדשים. ולמה כתב פעמים בין? מכאן שהיו שני פרוכות. מה עבד לה °רבי יסי רבי יסי? באמת היו שני פרוכות אחת מעל השניה. אחת להפריד בין הקדש לקדש הקדשים שלמעלן, ואחת להפריד בין הקדש לקדש קדשים שלמטן. ולית לרבנן כן שצריך להפריד בין הקדש לקדש הקדשים גם בגג? אית לן, כהיא דתנינן ה_טז וראשי פסיפסין מבדיל בעלייה בין קדש לבין קדש הקדשים:

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ב עריכה

מתני’: ה_יז החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון ומהלך ביניהן עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון הפך פניו לדרום הלך לשמאלו עם הפרכת עד שמגיע לארון. הגיע לארון נתן את המחתה בין שני הבדים, צבר את הקטרת על גבי גחלים ונתמלא הבית עשן. יצא ובא לו דרך כניסתו מתפלל תפלה קצרה ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל:

 
חיטוי מזבח הזהב










גמ’: תנן, החיצונה פרופה מן הדרום והפנימית מן הצפון. תני, מן המנורה ולדרום היה נכנס דברי °רבי מאיר רבי מאיר, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר מן השלחן ולצפון היה נכנס לשיטתו היתה רק פרוכת אחת ולא היתה הפרוכת פרופה שלא יראו את קדש הקדשים אלא הכהן הגדול היה מגיעה לפרוכת בצד צפון ודוחף את הפרוכת ונכנס. אית תניי תני ממזבח הזהב ולמנורה היה נכנס לפתח דרומי לא בין המנורה לקיר שלא ללכלך את בגדיו שהקירות היו קצת מתפיחות מהמנורה, מהלך ביניהן עד שהוא מגיע לצפון, ודוחק היה באצילי ידיו כדי שלא ישרפו הפרכות, הגיע לצפון והפך פניו לדרום, וכשסים חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים. שבבית ראשון אי אפשר היה לעבור, שכן הבדים היו בולטים ונוגעים בפרוכת. ואף שבבית שני לא היו ארון ובדים, אסרו לעבור שם. לפי שאם ימשיך לכיוון דרום, ידרוך על המקום שבו היו הבדים אמורים להיות. כיצד הוא

-----------------------------------דף כז עריכה

ירושלמי מאיר יומא כז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כז עמוד א] עושה? אמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° מניח את המחתה בארץ וזורק את הכף באויר וקולט את הקטורת בחפניו. שמואל שמואל (אמורא)° אמר בודדה ברגלו מחזיק ברגליו ושופך לתוך ידיו . רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר , מערה מתוך הכף ישירות בלי לחפון בידיו והיא מתמרת ועולה ואחר כך היא פוסה ויורדת. יצא ובא לו כדרך כניסתו. כ°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא שלשיטתו היתה רק פרוכות אחת פרופה ויכול היה לדחוק אותה ולצאת ובאה המשנה ללמד שלא יעשה כך אלא יחזור לאחריו ויצא כדרך שנכנס. ברם כ°רבי מאיר רבי מאיר שהיו שני פרוכות, אין בכך חידוש דאי בעי לדחוק ולצאת ממול הבדים לא יכיל שהרי יש שני פרוכות, ולמה לרבי יוסי לא ידחק את הפרוכת ויצא? שלא יתן אחוריו לקודש, שהרי חיב להגביה את הפרוכת בידיו ואז יהיה עם גבו כלפי הארון. כתיב (דברי הימים ב א', י"ג) ויבא שלמה לבמה אשר בגבעון ירושלם. מה אנן קיימין? אם מירושלם היה בא, נימר מירושלם לבמה. אם מבמה היה בא, נימר מבמה לירושלם היה בא. אמר רבי שמואל בר אבודמא רבי שמואל בר אבודמא°, מהבמה היה בא. מלמד שהלך אחורנית שלא ליתן אחוריו לקודש: תנן, ומתפלל תפלה קצרה בבית החיצון: וכך היתה תפלתו של כהן גדול ביום הכיפורים בצאתו בשלום מן הקודש. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא תצא עלינו גזרת גלות לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצאה עלינו גלות ביום הזה או בשנה הזאת תהא גלותינו למקום של תורה. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא יצא עלינו חסרון לא ביום הזה ולא בשנה הזאת. ואם יצא עלינו חסרון שנצטרך להוציא ממון ביום הזה או בשנה הזאת יהא חסרונינו בחסרון של מצות. יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שתהא השנה הזאת שנת זול, שנת שובע, שנת משא ומתן, שנת גשומה ושחונה וטלולה במידה ובזמן הראוי, ושלא יצטרכו עמך ישראל אלו לאלו. ואל תפנה לתפלת יוצאי דרכים. רבנן דקסרין אומרין, ועל עמך ישראל שלא יגבהו שררה זו על גב זו. ועל אנשי השרון היה אומר, יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שלא יעשו בתיהן קבריהן. תנן, ולא היה מאריך שלא להבעית את ישראל. מעשה באחד שהאריך וגמרו להכנס אחריו. אמרו, אותו כהן גדול °שמעון הצדיק שמעון הצדיק היה. אמרו לו למה הארכתה? אמר להן מתפלל הייתי על מקדש אלהיכם שלא יחרב. אמרו לו אף על פי כן לא היית צריך להאריך. ארבעים שנה שימש °שמעון הצדיק שמעון הצדיק את ישראל בכהונה גדולה. ובשנה האחרונה אמר להן בשנה הזאת אני מת. אמרו לו מאיכן אתה יודע? אמר להן, כל שנה ושנה שהייתי נכנס לבית קודש הקדשים, היה זקן אחד לבוש לבנים ועטוף לבנים נכנס עמי ויוצא עמי. ובשנה הזו נכנס עמי ולא יצא עמי. בעון קומי רבי אבהו רבי אבהו° והא כתיב (ויקרא אחרי מות טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו. ואפילו אותן שכתוב בהן (יחזקאל א', י') ודמות פניהם פני אדם לא יהיו באהל מועד? אמר לון. מי אמר לי דהוה בר נש? אני אומר הקדוש ברוך הוא היה דמות שהקדוש ברוך הוא ברא שבא הוא נגלה ל°שמעון הצדיק שמעון הצדיק כמו שהוא נגלה לנביאים

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ג עריכה

מתני’: ה_יח משניטל הארון אבן היתה שם מימות הנביאים הראשונים ושתייה היתה נקראת גבוה מן הארץ שלשה אצבעות ועליה היה נותן:

גמ’: תני עד שלא ניטל הארון היה נכנס ויוצא לאורו של ארון, משניטל הארון היה מגשש ונכנס מגשש ויוצא. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. למה נקרא שמה אבן שתייה? שממנה הושתת העולם. תני רבי חייה רבי חייא רבה° , ולמה נקרא אבן שתייה? שממנה הושתה העולם. כתיב (תהלים נ', א') מזמור לאסף אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ וגו' מציון מכלל נברא יופי, אלהים הופיע ואומר (ישעיהו כ"ח, ט"ז) לכן הנני יסד בציון אבן וגו': מלמד שהאבן שממנה הושתת העולם נמצאת בציון

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ד עריכה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כז עמוד ב] מתני’: ה_יט נטל את הדם ממי שהוא ממרס בו נכנס למקום שנכנס ועמד למקום שעמד ה_כ והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף כשמזה אחת למעלה כף ידו מופנה כלפי מעלה וכשמזה שבע למטה כף ידו מופנת כלפי מטה. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. ה_כא יצא והניחו על כן הזהב שהיה בהיכל. ה_כב הביאו לו את השעיר, שחטו וקיבל במזרק את דמו. נכנס במקום שנכנס, ועמד במקום שעמד והזה ממנו אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למטן ולא למעלן אלא כמצליף. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. ה_כג יצא והניחו על כן השני שהיה בהיכל. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר לא היה שם אלא כן אחד בלבד. נטל דם הפר והניח דם השעיר והזה ממנו על הפרכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף. וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. נטל דם השעיר והניח דם הפר והזה ממנו על הפרוכת שכנגד הארון מבחוץ אחת למעלן ושבע למטן. ולא היה מתכוין להזות לא למעלן ולא למטן אלא כמצליף וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. עירה דם הפר לתוך דם השעיר ונתן את המלא לתוך הריקן (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה' וכפר עליו זה מזבח הזהב:

גמ’: מהו כמצליף? אמר רבי שמואל בר חנניה רבי שמואל בר חנניה° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כמטוורד כמכה בשוט. תנן, וכך היה מונה. אחת, אחת ואחת, אחת ושתים, אחת ושלש, אחת וארבע, אחת וחמש, אחת ושש, אחת ושבע. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ה_כד כדי שלא יטעה וימנה את הראשונה שלמטה שניה. ולמה לא ימנה אותה שניה ויספור עד שמונה? אמר רבי זעירא רבי זעירא° כיוון שבתורה מזכר שיזה שבע פעמים מונה כך כדי שיגמור הזיותיו מתוך שבע. והא אית תני שכך מונה אחת, אחת ואחת, שתים ואחת, שלוש ואחת, ארבע ואחת, חמש ואחת, שש ואחת, שבע ואחת? אמר רבי בון רבי אבין° גזרת הכתוב היא דכתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) ולקח הכהן מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו. היה יכול לכתוב ולפני הכפורת שבע פעמים. מה תלמוד לומר יזה? כדי שתהא הזייה ראשונה נמנית עמהן. כתיב (ויקרא אחרי מות טז טו) ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת. כתיב והזה אתו על הכפרת. יכול על גגה? תלמוד לומר ולפני הכפרת. שכל הזאה צריכה להיות גם על הכפורת וגם לפני הכפורת. יכול על מצחה בצד של הכפורת כמו המצח שהוא הצד של הראש וכך שני התנאים התקימו? תלמוד לומר על ולפני ולפני פרושו בלא שיגע לכן יזה כנגד מצחה אבל בלא שיגע. רבי זעירה רבי זעירא° אמר צריך שיהא נוגע. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° אמר, אינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא°, טעמא דרבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° שנאמר, והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת. ובפר כתיב (ויקרא אחרי מות טז יד) ולקח הכהן מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו. מה כפורת שנאמר להלן בפר על מצחה דכתיב על פני הכפרת ולא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע דכתיב ולפני הכפרת אף כפורת שנאמר כאן בשעיר על מצחה ולא על גגה ואינו צריך שיהא נוגע. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. מיסבור סבר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° הזיית שעיר של מעלה למידות מהזיות פר שלמעלן. ואינה כן, אלא הזיות שעיר שלמטה למידות מהזיות פר שלמטן. והזית פר שלמעלן למד מהזית שעיר שלמעלן. נאמר בשעיר , והזה אותו על הכפורת, מלמד שהוא נותן אחת למעלן. ולפני

-----------------------------------דף כח עריכה

ירושלמי מאיר יומא כח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כח עמוד א] הכפורת למטה איני יודע כמה. הרי אני דן, נאמר מתן דמים בפר למטן, ונאמר מתן דמים בשעיר למטן. מה מתן דמים אמורין בפר למטן שבע, אף מתן דמים אמורין בשעיר למטן שבע. או לכה לך לדרך הזו. נאמרו דמים למעלן ונאמרו דמים למטן. מה דמים אמורין בו למעלן אחת. אף דמים אמורין בו למטן אחת. נראה למי דומה. דנין שלמטן משלמטן ואין דנין שלמטן משלמעלן. או לכה לך לדרך הזו, דנין דם השעיר מדם השעיר ואין דנין דם השעיר מדם הפר. תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז טו) ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר. מה דם הפר למטן שבע, אף דם השעיר למטה שבע. ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלן. נאמר מתן דמים בשעיר למעלן ונאמר מתן דמים בפר למעלן. מה דמים האמורין בשעיר למעלן אחת, אף מתן דמים האמורין בפר למעלן אחת. או לכה לך לדרך הזו. נאמרו דמים למטן ונאמרו דמים למעלן. מה דמים אמורין בו למטה שבע, אף דמים אמורין בו למעלן שבע. נראה למי דומה, דנין שלמעלן משלמעלן ואין דנין שלמעלן משלמטן. או לכה לך לדרך הזו, דנין דם הפר מדם הפר ואין דנין דם הפר מדם השעיר. תלמוד לומר ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר, שיהו כל מעשיו שוין. מה דם הפר למטן שבע, אף דם השעיר למטן שבע. מה דם השעיר למעלן אחת, אף דם הפר למעלן אחת. כתיב(ויקרא אחרי מות טז טז) וכיפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם. וכיפר על הקדש, מכאן שצריך לכוין כנגד הקדש ולהזות בין בדי הארון. אמר °רבי נחמיה רבי נחמיה לפי שמצאנו בפר הבא על כל המצות, ה_כה שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על לכיוון הפרוכת בשעה שהוא מזה. יכול אף זה כן? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח אשר לפני ה'. ה_כו ואיכן היה? לפנים מן המזבח. או אינו מדבר אלא על מזבח החיצון וקדם כשהזה על הפרוכת היה חוץ למזבח פנימי כמו בפר הבא על כל המצוות ויוצא למזבח החיצון? תלמוד לומר ויצא אל המזבח אשר לפני ה', הא אינו מדבר אלא על מזבח הפנימי. הכל מודין בפר משיח ועדה שאינו צריך שיהא הדם נוגע בפרוכת. במה פליגין? בפר ושעיר של יום הכיפורים. אית תניי תני צריך שיהא נוגע, אית תניי תני אין צריך שיהא נוגע. אמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי°. אני ראיתיה ברומי מליאה טיפין של דם, ואמרתי אלו מן הדמים שהיו מזין עליה ביום הכיפורים. הדא אמרה צריך שיהא נוגע. ואפילו תימר אין צריך שיהא נוגע, אם נגע נגע. ה_כז נתן את הדם מכלי קדש לתוך כלי חול, פסל. הא מכלי קדש לתוך כלי קדש, לא פסל ויכול להזות מהשני. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתניתא אמרה כן דתנן, עירה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כח עמוד ב] דם הפר לתוך דם השעיר. מה את שמע מינא הרי בכל כלי יש דם? אמר רבי מנא רבי מנא°, נימר מדם הפר שבו הרבה דם נחשב שהוא מלא לתוך דם השעיר שבו מעט דם ונחשב כאילו שהוא ריקם. רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, שהראיה ממה שאחר שעירה דם הפר לתוך דם השעיר והתמלא מיכן והילך חוזר ובוללן לתוך הכלי השני שהתרוקן כדי שיבללו כל צורכן. נמצא ששופך מתוך כלי מלא לכלי ריק וכיוון ששניהם כלי קדש זה כשר . מנין שהוא זקוק להערות? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז יח) ונתן מדם הפר ומדם השעיר, בזמן שהן מעורבין. יכול מזה בפני עצמו ומזה בפני עצמו? תלמוד לומר (שמות תצוה ל י) וכפר אהרן על קרנתיו אחת בשנה. אחת בשנה הוא מכפר, ואינו מכפר שתים בשנה. או נימר דם הפר אחת בשנה, ולא שתים בשנה אבל מדם השעיר יכול לכפר ? תני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל נאמר (שמות תצוה ל י) מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדרתיכם וכאן לא נאמר באיזה דם. אחת בשנה הוא מכפר ואינו מכפר שתים בשנה. הכל מודין בשבע הזאות שלמטן שנותן על מזבח הזהב, שהוא צריך להערות דכתיב שבע ולא ארבע עשרה. קיבל מדם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות, ליתן מאחד על הבדין, מאחד על הפרכת, מאחד על מזבח הזהב, אי זה מהן זקוק להערות? ויש אדם מחשב חצי כפרה? אלא כיני. קבל מדם הפר בג' כוסות, ומדם השעיר בג' כוסות, נתן מאחד על הבדים, ומאחד על הפרוכת, ומאחד על מזבח הזהב. אי זה מהן הוא זקוק להערות? תפלוגתא דרבי זירא רבי זירא° ודרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, דאיתפלגון. הגריל ג' זוגות נתן מאחד על הבדים, מאחד על הפרוכת מאחד על מזבח הזהב, אי זה מהן משתלח? רבי זעירה רבי זעירא° אמר, כתיב לכפר עליו. את שהוא מכפר בו ואפילו מקצת כפרה חבירו משתלח. את שאינו מכפר, אין חבירו משתלח. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר, כתיב לכפר עליו, את שהוא גומר בו כל הכפרה, חבירו משתלח. את שאינו גומר בו כל הכפרה, אין חבירו משתלח. על דעתיה דרבי זעירה רבי זעירא° שלשתן משתלחין. על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אינו משתלח אלא אחרון בלבד. והכא על דעתיה דרבי זעירה רבי זעירא°, שלשתן הוא זקוק להערות. על דעתיה דרבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אינו זקוק להערות אלא אותו שהזה ממנו אחרון. קיבל דם הפר בג' כוסות ומדם השעיר בג' כוסות, ונתן רק מאחד מהן על הבדין ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב

-----------------------------------דף כט עריכה

ירושלמי מאיר יומא כט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כט עמוד א] ה_כח איזה מהן נעשה שיריים וזקוק לשפוך על היסוד? תפלוגתא ד°רבי רבי יהודה הנשיא וד°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון, דאיתפלגון, חטאת שקבל דמה בד' כוסות, נתן מזה אחד ומזה אחד ומזה אחד. מניין שכולם נשפכין על היסוד? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ל) ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח. יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהו כולם נשפכין? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד כה) ואת דמו ישפך. הא כיצד? ה_כט הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה, דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר . מנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ד', שיהו כולן נשפכין על היסוד? תלמוד לומר ואת כל דמו ישפך. אף כאן, על דעתיה ד°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון, כולהן נשפכין על היסוד. על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא, אין לך נשפך על היסוד אלא אותו שהזה ממנו. שחט שני שעירים, חבריא אמרי הרי הם כאחד. נתפגל זה, נתפגל זה. אבדו אימוריו של זה, מזין על אימוריו של זה. הכל מודין בפר משיח ופר העלם דבר של עדה שנתערב דמם, שנותן מתנה אחת משל שניהן ודיו שאין סדר אבל דם פר יום הכיפורים ודם שעיר שנתערבו, נותן משום פר וחוזר ונותן משום שעיר . חברייא אמרי, דמים כשירין שנתערבו בפסולין עד שיהא מתנה אחת משל כשירין. במה פליגין? בדם שני חטאות שנתערבו. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, אומר אני, רואין את הדם. אם יש בו כדי מתנה אחת מזה וכדי מתנה אחת מזה כשר, ואם לאו פסול. וחכמים אומרים אפילו אין בו אלא מתנה אחת משל שניהן כשר שאין שיעור להזאה. על דעתיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא יש שיעור למתנות. על דעתיה דרבנן אין שיעור למתנות. על פי מה שאמרנו שאם שחט שני פר משיח, או שני פר העלם דבר של עדה ונתערב דמם, נותן מתנה אחת משל שניהן ודיו, הדא אמרה, נתפגל זה נתפגל זה, אבדו אימוריו של זה מזין על אימוריו של זה

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ה עריכה

מתני’: התחיל מחטא ויורד. מהיכן ה_ל הוא מתחיל? מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. ה_לא מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון דרום מזרח, שם גומר על מזבח הפנימי. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, במקומו היה עומד ומחטא. ה_לב על כולן הוא נותן מלמטה למעלן, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן שלא יזל הדם לתוך השרוול:

 
חיטוי מזבח הזהב










גמ’: ויתחיל בקרן מזרחית דרומית כמו במזבח החיצון? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אחר שהזה על הפרכת? הולך בין השלחן לכותל הצפוני של ההיכל עד שיוצא חוץ למזבח וכשעובר את המזבח ומסתובב כלפי המזבח פונה לקרן צפון מזרח שלגבי מקומו היא הקרן הימנית, וקרן דרום מזרחית אין זו ימנית. ויתחיל מקרן צפונית מערבית שבה פגע ראשונה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° נאמר (ויקרא אחרי מות טז יח) ויצא אל המזבח עד שיצא מכל המזבח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כט עמוד ב] ולמה לא יצא באמצע ויעבור משמאל למזבח ויתחיל מקרן מערבית דרומית? שלא יתן אחוריו לקודש שהרי הארון באמצע. אף עכשו כשמתחיל מהפינה הצפון מזרחית אחר כך צפון מערבית ואחר כך דרום מערבית ואין סופו ליתן אחוריו לקודש כשהולך לכוון קרן דרום מזרחית? חוזר היה לאחוריו כשפניו לכיוון ההיכל. ויתחיל מקרן מזרחית צפונית, אחר כך יזה בקרן דרום מזרחית ואחר כך דרום מערבית ואחר כך צפון מערבית, וכך לא יפנה את גבו גם בלי ללכת אחורה? כיי דאמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° שכל הפניות במקדש לימין וצריך ללכת לקרן הימנית ואין זו ימנית. תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, במקומו היה עומד ומחטא? על כולן הוא נותן מלמטה למעלן, חוץ מזו שהיתה לפניו, שהיה נותן מלמעלן למטן. תני °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, ממקומו היה עומד ומחטא. ועל כולן הוא נותן מלמעלן למטן חוץ מזו שהיה לפניו לוכסן קרן דרום מערבית הרחוקה ממנו שהיה נותן מלמטן למעלן. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, שניהן מקרא אחד דורשין שנאמר , סביב. רבנן אמרי סביב להילוך. ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר סביב לקרנות. שני כהנים ברחו בפולמוסיות, אחד אומר עומד הייתי ומחטא שכל מזבח פנימי כחד קרן וגם שלא יהיה גבו להיכל, ואחד אומר מהלך הייתי ומחטא. אמר רבי יודן רבי יודן° הדא אמרה מאן דעבד הכין לא חשש ומאן דעבד הכין לא חשש

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ו עריכה

מתני’: ה_לג הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים. שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ה_לד ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. ה_לה אלו ואלו מתערבין רבין° באמה ויוצאין לנחל קדרון ה_לו ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו:

גמ’: תנן, הזה על טיהרו של מזבח שבע פעמים. והזה עליו לא על אפריו, עליו לא על גחליו, אית תניי תני שאת שבע ההזאות הללו נותן בצד צפוני של מזבח הזהב, אית תניי ה_לז בצד דרומי. מאן דאמר שנותן בצד צפוני, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שסובר שממקומו בצד צפון מזרח היה עומד ומחטא, לכן שם גם היה מזה. ומאן דאמר בצד דרומי, רבנן שסוברים שהיה סובב את המזבח ומסים בדרום מזרח ולכן שם היה מזה? תנן, שירי הדם היה שופך על יסוד מערבי של מזבח החיצון, ושל מזבח החיצון היה שופך על יסוד דרומי. אמר °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא. זה סימן, כל הניטל מבחוץ להינתן בפנים כגון גחלים לקטורת או להדלקת המנורה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

28 ה_כח מיי' פ"ה מהל' עבודת יוה"כ הלכה י"ב:

29 ה_כט מיי' פ"ב מהל' פסולי המוקדשין הלכה כ"א:

30 ה_ל מיי' פ"ד מהל' עבודת יום הכפורים הלכה ב', מיי' פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ד:

31 ה_לא מיי' פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הלכה י':

32 ה_לב מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה ב':


[ע"ב]

33 ה_לג מיי' פ"ד מהל' עבודת יום הכפורים הלכה ב', מיי' פ"ג מהל' עבודת יום הכפורים הלכה ה', מיי' פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הלכה י"ב:

34 ה_לד מיי' פ"ה מהל' מעשה הקרבנות הלכה י':

35 ה_לה מיי' פ"ב מהל' בית הבחירה הלכה י"א:

36 ה_לו מיי' פ"ב מהל' מעילה הלכה י"א:

37 ה_לז מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה ב':




-----------------------------------דף ל עריכה

ירושלמי מאיר יומא ל


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ל עמוד א] ניטל מן הסמוך לפנים ממערכה שניה שהיתה בצד מערב קרוב להיכל. וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן בסמוך לפנים בזיכי לבונה על מערכה בצד מערב ושיירי הדם של פר ושעיר יום הכיפורים ישפך על יסוד מערבי. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי פדת רבי פדת°. גחלים שבכל יום לקטורת ולנר המערבי למידין מגחלים של יום הכיפורים ששם נאמר [ויקרא אחרי מות טז יב? ולקח גחלי אש מעל המזבח מלפני ה’ שנלקח מהמערכה שבצד מערב. ושני בזיכי לבונה שצריכים להיות מקטרים על המערכה שבצד מערב למידין משירי דמים שנשפכים על יסוד מערבי? כתיב ואת כל דם הפר ישפך אל יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד? תני, ואת כל דם הפר , לרבות פר דם יום הכיפורים לשפיכה. ולמה לא אמר גם שעיר ? אמר רבי מנא רבי מנא°, בלא כך אינו זקוק להערות קדם כשמזה על מזבח הזהב נמצא ששניהם בכלי אחד ושפיכה אחת לשניהם? אשכחת תני, שמרבה את שניהם כתיב (ויקרא ויקרא ד ז) ואת כל דם הפר ישפך, לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה. נאמר וכלה מכפר את הקדש. אית תניי תני אם כילה כיפר. ואית תניי תני אם כיפר כילה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מחלוקת ביניהון. מאן דאמר אם כילה לעשות את כל הנאמר כיפר , השיריים מעכבין. מאן דאמר אם כיפר שנתן את כל ההזאות כילה, ה_לח אין השיריים מעכבין. רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמר משמעות דורשין ביניהון. אבל לדעת כולם אין השיריים מעכבין. רבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמר בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, אף שהם חולקים, לכולי עלמא אין השיריים מעכבין. מאי כדון במה הם חלקים? מאן דאמר אם כלה כיפר, עושה אותן את הנתינה על קרנות מזבח הזהב ארבע מתנות. מאן דאמר אם כיפר כלה אינו עושה אותן אלא מתנה אחת ואם נתן אחת מהם כיפר כמו במזבח החיצון. תני אמר °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. מה אם שירי חטאת שאינן מכפרין שהכפרה בנתינה על הקרנות ניתנין על היסוד. תחילת עולה שתים שהן ארבע שנותן בקרבן עולה שהיא מכפרת, אינו דין שתינתן על מקום שיש בו היסוד. אמר לו °רבי עקיבא רבי עקיבא. כך צריך היתה לאמר? מה אם אמרת בשירי חטאת שאינן מכפרין ואינן ראוין לכפר ניתנין על היסוד, תחילת עולה שהיא מכפרת וראויה לכפר אינו דין שתינתן על
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ל עמוד ב] היסוד. מאן דאמר אין מכפרין שזו דעת °רבי ישמעאל רבי ישמעאל, אין מכפרין בשאר ימות השנה. הא ביום הכיפורים מכפרין שאף השריים מעכבים ביום הכיפורים. מאן דאמר אינן מכפרין ואינן ראויים לכפר שזו דעת °רבי עקיבא רבי עקיבא, אין מכפרין לא בשאר ימות השנה ולא ביום הכיפורים שהשריים אינם מעכבים אף ביום הכיפורים. תני כתיב (ויקרא ויקרא ד ז) ואת כל דם הפר ישפך, לרבות דם פר יום הכיפורים ושעיר לשפיכה. מה אנן קיימין? אם למצוה, אף בשאר ימות השנה מצוה ליתן על היסוד. אלא אם אינו ענין למצוה תניהו ענין לעיכוב. אמר רבי שמי רבי שמי°, מתניתא אמרה שהשיריים מעכבין. דתנינן, המשנה רוצה להוכיח שאם נתן את הניתנים למעלה למטה לא יצא, כמו שמצאנו שאם נתן את התחתונים למעלה לא יצא ה_לט . מה לתחתונים קרבנות שדמם ניתן למטה מחוט הסיקרה כמו עולה אם נתנן למעלן לא הורצו, שאין מהן קרב למעלן אין שום נתינה מדמם למעלה תאמר בעליונים קרבנות שדמם ניתן למעלה כמו חטאת אם נתנן למטן הורצו שיש מהן קרב למטן שיש נתינה מדמם למטה שהרי שירי דמם נשפך ליסוד. הפנימיים יוכיחו שיש מהם קרב בחוץ שירי הדם ואם נתנן בחוץ לא הורצו. מה לפנימיים אם נתנן בחוץ לא הורצו, שאין מזבח ממרקן קא סלקא דעתין שהכוונה שהשירים מעכבים והם הממרקים, תאמר בעליונים קרבנות שדמם ניתן למעלה כמו חטאת אם נתנן למטן הורצו שהרי הקרנות ממרקות אותן שהשריים אינם מעכבים. הואיל והקרנות ממרקות אותן אם נתנן למטן תהא כשירה. תלמוד לומר הכהן המחטא אותה יאכלנה. אותה שנתן דמיה למעלן, ולא שנתן דמיה למטן. מהו אין המזבח הפנימי ממרקן? לא כפי שהבנו שמתן דמים על המזבח לא מסים את העבודה כיוון שצריך עוד לשפוך שיריים על היסוד כיוון שהשירים מעכבים, אלא כדאמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון° שהמזבח אינו ממרקן לעשותן שיריים, שאינו מכפר לבדו, אלא אף על ידי הבדין ועל ידי הפרוכת הן נעשות שיריים. אבל שיריים אינם מעכבים אפילו ביום הכיפורים. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתני' אמרה שאין השיריים מעכבין דתנינן באיזה הוא מקומם. פרים הנשרפים וכ”ו שיירי הדם היה שופך על יסוד מערבי, אם לא נתן לא עיכב. רבי בורקיי רבי בורקיי° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מתני' אמרה שהשיריים מעכבין, דתנינן כתיב (ויקרא אחרי מות טז לג) וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר. וכפר את מקדש הקדש זה לפניי לפנים אלו הזאות שנותן בין הבדים. ואת אהל מועד זה ההיכל אלו הזאות שנותן על הפרכת בהיכל. ואת המזבח אלו הזאות שנותן על מזבח הזהב. יכפר, אף על העזרות מתנה שנותן בעזרה. מה אית לך כפרה שנתנת בעזרות? לא השיריים? רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° בעי, למאן דאמר השיריים מעכבין, מקומן מעכב כגון אם שפך שלא על היסוד? נותנן בלילה? שוחט עליהן בתחילה? כגון שנשפך הדם האם יכול לשחוט, או שכדי שיקראו שיריים צריך קדם שיהיה מתן דמים. חברייא בעיי מחשב להן האם מחשבת פיגול פוסלת בהם? רבי יודן רבי יודן° בעי אבדו האם דינם כמו אברים שאם הם קימים מעכבים ואם אבדו אינם מעכבים? מה הן צריכה ליה  במה הסתפק, כשלא התחיל. אבל אם התחיל ושפך מעט ואחר כך אבדו, כל עמא מודיי משהוא משייר שהן

-----------------------------------דף לא עריכה

ירושלמי מאיר יומא לא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לא עמוד א] שיריים ואינם מעכבות שאין שיריים לשיריים. תנן, אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בו: תני מועלין היו בדמים דברי °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, וחכמים אומרים ה_מ אין מעילה בדמים. מאי טעמא דרבנן? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° משום שנאמר (ויקרא אחרי מות יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר. אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד. רבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° משום שנאמר (ויקרא אחרי מות יז יד) כל אכליו יכרת. אין לך בו אלא כרת נפש לאכליו בלבד. אמר רבי זעירה רבי זעירא° הקדיש דם ביניהון. מאן דאמר אין לך בו אלא כפרת נפש בלבד, וזה דם שהוקדש לבדק הבית הואיל ואין בו כפרה יש בו מעילה. מאן דאמר אין לך בו אלא כרת נפש בלבד, וזה שהוקדש לבדק הבית הואיל ויש בו כרת אין בו מעילה. אתא רבי אבא רבי אבא° אמר , רבי חייה רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הקדיש דם לבדק הבית מועלין בו. והוה רבי זעירה רבי זעירא° חדי  שמח בה סבר על דרבנן איתאמרת, שאף שהם סוברים שאין מעילה בדם קדשים, הם מודים שאם הקדיש דם לבדק הבית יש בו מעילה. ולכן הוא שמח שזה מתאים להבחנה שלו שאם המקור לדעת חכמים הוא מהפסוק (ויקרא אחרי מות יז יא) כי הדם הוא בנפש יכפר אז רק דם קדשים שמכפר אין בו מעילה, אבל אם הקדיש דם לבדק הבית אף חכמים יודו שיש בו מעילה. אמר לו ומה בידך? אולי על ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי איתאמרת שסובר שמועלין בכל דם? רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא רבי אבא בריה דרבי חייה בר אבא° אמר כך משיב °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי לחכמים שסוברים שבדם קדשי מזבח אין מעילה, אילו מכרן את הדם, שמא אינו תופס דמיהן ואם השתמש בהם מעל? מה ביניהן ומה בין דמיהן? ופליג על ההיא דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, יש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין, ואם מכרן אינו תופש את דמיהן. ויש מהן שאמרו לא נהנין ולא מועלין ואם מכרן תופש את דמיהן. ה_מא דישון המזבח הפנימי והמנורה לא נהנין ולא מועלין. ואם מכרן תופש את דמיהן.הדמים לא נהנין ולא מועלין בהן ואם מכרן אינו תופש את דמיהן.

ירושלמי יומא, פרק ה, הלכה ז עריכה

מתני’: כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. ה_מב הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזיר ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. אם ה_מג עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזיר ויזה בתחילה מבפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים, ממקום שפסק משם הוא מתחיל.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לא עמוד ב]

גמ’: תנן, כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. תני, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ה_מד במה דברים אמורים? בעבודות הנעשות בפנים בקדש הקדשים בבגדי לבן. אבל בעבודות הנעשות בחוץ בהיכל ובעזרה בבגדי לבן, אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. וחכמים אומרים, אף הנעשות בחוץ בהיכל ובעזרה בבגדי לבן אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, שניהן מקרא אחד הן דורשין. נאמר (שמות תצוה ל י) והיתה זאת לכם לחקת עולם אחת בשנה. רבנן אמרי, עבודות שנעשות פעם אחת בשנה, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר עבודות הנעשות במקום שהוא נכנס בו פעם אחת בשנה. תנן, הקדים דם השעיר לדם הפר, יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° בשם רבי אפס רבי אפס°, במתנות הפרוכת, אבל במתנות הבדים, הפר מעכב את השעיר, ואם שחט את השעיר קדם מתן דמיו של פר בין הבדים השעיר פסול. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר שחט את השעיר אחר כך נתן מדם הפר על בין הבדים הנעשה בתחילה כשר שאין הפר מעכב את שחיטת השעיר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° יאות. אילו נשפך דם הפר אחר שנתן על הבדים, ודם השעיר מונח בכוס. שמא אינו מביא פר אחר וכשר אף שהשעיר נשחט קדם הפר השני? מה בין שחט את השעיר קדם הפר עד שלא נתן מדם הפר , מה בין שחט משנתן שאמרנו שכשר? תנן, אם עד שלא גמר את המתנות שמבפנים נשפך הדם, יביא דם אחר ויחזור ויזה בתחילה מבפנים. וכן בהיכל וכן במזבח הזהב, שכולן כפרה וכפרה בפני עצמן. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים, ממקום שפסק משם הוא מתחיל. רבנן אמרי, שלש מתנות לכושר ושלש לפסול. שכל מתנות בין הבדים אחת וכל מתנות על הפרוכת אחת וכל המתנות שעל מזבח הזהב אחד, שכל אחד נחשב מכפר לעצמו, לכן אם נשפך הדם באמצע של אחד מהם, מתחיל מתחילת אותו אחד. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים, ארבעים ושלש לכושר וארבעים ושלש לפסול. שכל הזאה כפרה בפני עצמה, נמצא שיש ארבעים ושלוש כפרות אחת למעלה ושבע למטה של פר ושל שעיר בפנים ועל הפרוכת, ועל ארבע קרנות ושבע הזהות על טיהרו של מזבח כל אחת עצמאית ואם נשפך הדם ממשיך ממנה. דרבנן אמרי כל שבע ושבע כפרה בפני עצמה. °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמרי כל אחד ואחד כפרה בפני עצמו. רבי זעירה רבי זעירא° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. טעמא ד°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי משום שנאמר (ויקרא אחרי מות טז כ) וכלה מכפר את הקדש. אפילו אין שם אלא מתנה אחת כגון שנשפך הדם לפני הזיה אחרונה על המזבח אמרה התורה כלה, אל תתחיל מהתחלה אלא תגמור ותזה רק אותה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° נתן מקצת מתנות ונשפך הדם, מביא אחרים תחתיהן. אלו ואלו נשפכין ליסוד כמצותן. למה הייתי חושב שלא? לא כן צריכה כשנקרא עליהן לשם פסול כגון שנטמא הדם ונשאר מעט טהור קא משמע לן שאף על פי כן את מה שנשאר טהור צריך לשפוך ליסוד. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° ויאות. אילו נתן מקצת מתנות ונשפך הדם ונשאר מעט, שמא אינו מביא אחרים תחתיהן ומועלין בראשונים? מה ההבדל בין נשפך לבין נטמא מכאן שהחלק שנשאר כל דיני דם כשר עליו. רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בעא קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°

-----------------------------------דף לב עריכה

ירושלמי מאיר יומא לב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לב עמוד א] עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול כגון שאחר שנישפך הדם ונשאר מעט דם שחט שני בהמות ראשונה בכשרות ושניה לשם פסול כך שהבהמה הראשונה שהייתה בהכשר משלימה את השיריים והשניה שנפסלה לא באה במקום הראשונה אלא במקום השניה ולכן השיריים לא ניפסלו. אבל האם גם במקרה ששחט את הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר? שאז הבהמה הראשונה שנשחטה באה כהשלמה לשיירי הראשונה ואולי כמו שאמרנו שאם שחט שתי בהמות ופיגל באחת פסל את השניה אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מצינו פסול מוציא מיד פיגול כגון שחשב מחשבת פיגול ושלא לשמו ששלא לשמו מוציא מדין פיגול, מצינו פסול מוציא מיד כושר?
לפי ההסבר של הרב חיים קנייבסקי כל הדיון הוא במקרה שערב את שיירי הדם של הבהמה החדשה עם שיירי הדם הראשון עד כדון כששחט את הראשונים לשם כושר והשניים לשם פסול . מובן שהשני לא יפסול את מה שנשאר מהראשון מדין שיראים דקמא קמא בטיל אבל אם הדמים הראשונים לשם פסול ואת השניים לשם כושר? האם השניים יפסלו דקמא קמא בטיל ועל זה עונה הגמרא שלא מצאנו פסול מוציא מידי כשר

הדרן עלך פרק הוציאו לו

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_יומא/פרק_חמישי&oldid=2805681"