ביאור:יונה (גירסת הדפסה)
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פרק א
א וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי לֵאמֹר: ב "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה בירת מלכות אשור (ראה בויקיפדיה בערך נינוה) הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ תתנבא עליה את הנבואה שאני אגיד לך כשתגיע לשם, כִּי עָלְתָה רָעָתָם הגיע הידיעה על רשעתם הרבה לְפָנָי". ג וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ כדי לברוח תַּרְשִׁישָׁה לתרשיש, שם מקום או שם של ים (ובכל מקרה מדובר בבריחה מערבה, בכיוון הפוך מנינוה הנמצאת במזרח) מִלִּפְנֵי יְהוָה מלעמוד מול פני ה', מפני שלא רצה לבצע את השליחות (ובמסכתא דפסחא מובא ש"אָמַר יוֹנָה: אֵלֵךְ לִי לְחוּצָה לָאָרֶץ, מָקוֹם שֶׁאֵין הַשְּׁכִינָה נִגְלֵית", או שהלך "לְאַבֵּד עַצְמוֹ בַּיָּם"), וַיֵּרֶד יָפוֹ, וַיִּמְצָא אָנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ את התשלום על ההפלגה וַיֵּרֶד בָּהּ נכנס לתוך האוניה לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי יְהוָה.
| יונה נזרק לים. ציור קיר ברומא מסביבות המאה ה-4 |
ד וַיהוָה הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, וַיְהִי סַעַר סערה גָּדוֹל בַּיָּם, וְהָאֳנִיָּה חִשְּׁבָה לְהִשָּׁבֵר עמדה להישבר (כביכול האוניה חשבה לעשות כך). ה וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים, וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו, וַיָּטִלוּ אֶת הַכֵּלִים אֲשֶׁר בָּאֳנִיָּה אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי מעמקי הַסְּפִינָה וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם. ו וַיִּקְרַב אֵלָיו רַב הַחֹבֵל וַיֹּאמֶר לוֹ: "מַה לְּךָ נִרְדָּם שאתה נרדם? קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת יחזור בו ויחשוב עלינו מחשבות טובות הָאֱלֹהִים לָנוּ וְלֹא נֹאבֵד". ז וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: "לְכוּ וְנַפִּילָה גוֹרָלוֹת וְנֵדְעָה בְּשֶׁלְּמִי בעבור מי הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ", וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת, וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה. ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "הַגִּידָה נָּא לָנוּ בַּאֲשֶׁר לְמִי בגלל מי (האם אכן זה בגללך, כמו שהראו לנו הגורלות) הָרָעָה הַזֹּאת לָנוּ? מַה מְּלַאכְתְּךָ וּמֵאַיִן תָּבוֹא? מָה אַרְצֶךָ וְאֵי מִזֶּה עַם אָתָּה?". ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "עִבְרִי אָנֹכִי, וְאֶת יְהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲנִי יָרֵא אני עובד (כלומר, הוא האלוהים שלי) אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַיָּם והסערה באה ממנו וְאֶת הַיַּבָּשָׁה". י וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ?", כִּי יָדְעוּ הָאֲנָשִׁים כִּי מִלִּפְנֵי יְהוָה הוּא בֹרֵחַ, כִּי הִגִּיד לָהֶם. יא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו: "מַה נַּעֲשֶׂה לָּךְ וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעָלֵינוּ?, כִּי שהרי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר!". יב וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם, כִּי יוֹדֵעַ אָנִי כִּי בְשֶׁלִּי בגללי הַסַּעַר הסערה הַגָּדוֹל הַזֶּה עֲלֵיכֶם". יג וַיַּחְתְּרוּ הָאֲנָשִׁים במשוטים, בניסיון אחרון לפני שזורקים את יונה לים לְהָשִׁיב אֶל הַיַּבָּשָׁה וְלֹא יָכֹלוּ, כִּי הַיָּם הוֹלֵךְ וְסֹעֵר הגלים באו אליהם מכיוון היבשה ודחפו אותם לים עֲלֵיהֶם. יד וַיִּקְרְאוּ אֶל יְהוָה וַיֹּאמְרוּ: "אָנָּה יְהוָה, אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ בשביל שאנחנו מאבדים את נפש הָאִישׁ הַזֶּה, וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא נקי, (השוה: דברים כא ח), כִּי אַתָּה יְהוָה כַּאֲשֶׁר חָפַצְתָּ עָשִׂיתָ". טו וַיִּשְׂאוּ אֶת יוֹנָה וַיְטִלֻהוּ אֶל הַיָּם, וַיַּעֲמֹד וישתוק הַיָּם מִזַּעְפּוֹ מקצפו. טז וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה אֶת יְהוָה, וַיִּזְבְּחוּ זֶבַח לַיהוָה, וַיִּדְּרוּ נְדָרִים להקריב עוד זבחים כאשר יחזרו לחוף.
פרק ב
| מדליית יונה, בהנפקת החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות, הכוללת את המילים האחרונות בפרק |
א וַיְמַן מינה, זימן יְהוָה דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה, וַיְהִי יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת.
ב וַיִּתְפַּלֵּל יוֹנָה אֶל יְהוָה אֱלֹהָיו, מִמְּעֵי הַדָּגָה. ג וַיֹּאמֶר:
- קָרָאתִי מִצָּרָה לִי מהצרה שלי, ממקום צר אֶל יְהוָה וַיַּעֲנֵנִי נאמר בלשון עבר, אך הכונה היא לעתיד, כבקשה, מִבֶּטֶן שְׁאוֹל ממעמקי הים שִׁוַּעְתִּי צעקתי, שָׁמַעְתָּ אני בטוח שתשמע את קוֹלִי.
- ד וַתַּשְׁלִיכֵנִי מְצוּלָה למעמקי הים בִּלְבַב יַמִּים באמצע הים וְנָהָר ומי הנהרות יְסֹבְבֵנִי הקיפו אותי. כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ נחשוליך, גלים גדולים וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ.
- ה וַאֲנִי אָמַרְתִּי חשבתי, כאשר נזרקתי לים נִגְרַשְׁתִּי שגורשתי מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ מהשגחתך. לא איכפת לך ממני יותר ואני אמות, אַךְ אבל כשהדג בלע אותי ונשארתי בחיים מובטח לי ש- אוֹסִיף לְהַבִּיט אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ אזכה עוד לבקר בבית המקדש.
- ו אֲפָפוּנִי הקיפוני מַיִם עַד נֶפֶשׁ עד שכמעט נלקחה נפשי, תְּהוֹם המים העמוקים בים יְסֹבְבֵנִי, סוּף חָבוּשׁ לְרֹאשִׁי הסופה שבים נמצאת על ראשי כמו כובע.
- ז לְקִצְבֵי לקצוות, לשורש, למרגלות ה- הָרִים יָרַדְתִּי, הָאָרֶץ בְּרִחֶיהָ בַעֲדִי הארץ סגרה את בריחיה (מוט המנעול) בפני, שלא אשוב לארץ יותר לְעוֹלָם, וַתַּעַל אבל אחרי שעזרת לי, והדג בלע אותי, אני מאמין שתעלה מִשַּׁחַת מבור, ממעי הדגה חַיַּי את חיי, את עצמי, יְהוָה אֱלֹהָי.
- ח בְּהִתְעַטֵּף כשהתעלפה, כשהיתה חלשה עָלַי נַפְשִׁי, אֶת יְהוָה זָכָרְתִּי, וַתָּבוֹא אֵלֶיךָ תְּפִלָּתִי אֶל הֵיכַל קָדְשֶׁךָ.
- ט מְשַׁמְּרִים הַבְלֵי שָׁוְא הגויים השומרים ומצפים לעזרת אליליהם, חַסְדָּם יַעֲזֹבוּ את הבטחתם לאלילים בסופו של דבר יפרו, כיוון שיווכחו שהאלילים לא עזרו להם.
- י וַאֲנִי בְּקוֹל תּוֹדָה בתפילת הודיה על קורבן התודה אֶזְבְּחָה לָּךְ, אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה, יְשׁוּעָתָה לַיהוָה תודה על הישועה אתן לה'. {ס}
| הדג מקיא את יונה. מאת יאן ברויגל האב |
יא
וַיֹּאמֶר יְהוָה לַדָּג, וַיָּקֵא אֶת יוֹנָה אֶל הַיַּבָּשָׁה.
{פ}
פרק ג
| תחילת ספר יונה מתוך תנ"ך קניקוט |
א וַיְהִי דְבַר יְהוָה אֶל יוֹנָה שֵׁנִית לֵאמֹר: ב "קוּם לֵךְ אֶל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, וִּקְרָא אֵלֶיהָ אֶת הַקְּרִיאָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר אֵלֶיךָ". ג וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֶה כִּדְבַר יְהוָה, וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מאוד. ויש מפרשים: עיר חשובה לאלהים, שבמלכות אשור הקב"ה רצה להעניש את ישראל ולכן היא חשובה לו (מלבי"ם), או כיון שעד עכשיו הם הלכו בדרכי ה' (אבן עזרא) מַהֲלַךְ מקצה לקצה (קוטר) שְׁלֹשֶׁת יָמִים. ד וַיָּחֶל ויתחל יוֹנָה לָבוֹא בָעִיר מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד אחרי שנכנס לעיר מהלך יום אחד התחיל להכריז, וַיִּקְרָא וַיֹּאמַר: "עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת".
ה וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים בדברים שנאמרו בשם אלהים, וַיִּקְרְאוּ צוֹם הכריזו על יום צום, וַיִּלְבְּשׁוּ שַׂקִּים, מִגְּדוֹלָם וְעַד קְטַנָּם. ו וַיִּגַּע הַדָּבָר הגיעה דבר הנבואה אֶל מֶלֶך נִינְוֵה, וַיָּקָם מִכִּסְאוֹ וַיַּעֲבֵר ויסיר אַדַּרְתּוֹ מעיל עליון יקר מֵעָלָיו, וַיְכַס שַׂק וַיֵּשֶׁב עַל הָאֵפֶר. ז וַיַּזְעֵק צוה להכריז בקול צעקה וַיֹּאמֶר בְּנִינְוֵה מִטַּעַם בפקודת הַמֶּלֶךְ וּגְדֹלָיו ושריו לֵאמֹר: "הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, הַבָּקָר וְהַצֹּאן, אַל יִטְעֲמוּ מְאוּמָה, אַל יִרְעוּ, וּמַיִם אַל יִשְׁתּוּ". ח וְיִתְכַּסּוּ שַׂקִּים הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה, וְיִקְרְאוּ אֶל אֱלֹהִים בְּחָזְקָה בכל הלב, וְיָשֻׁבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וּמִן הֶחָמָס אֲשֶׁר בְּכַפֵּיהֶם מעשי הגזל שהם עושים בידיהם. ט מִי יוֹדֵעַ אולי יָשׁוּב וְנִחַם יתחרט הָאֱלֹהִים, וְשָׁב מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְלֹא נֹאבֵד.
י וַיַּרְא הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֵׂיהֶם כִּי שָׁבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה, וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לָהֶם, וְלֹא עָשָׂה.
פרק ד
| "וַיְמַן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן" - ראה "קיקיון מצוי" |
א
וַיֵּרַע היה הדבר רע בעיניו (שהרשעים לא נענשו על חטאיהם) אֶל יוֹנָה רָעָה גְדוֹלָה, וַיִּחַר לוֹ.
ב
וַיִּתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "אָנָּה יְהוָה, הֲלוֹא זֶה דְבָרִי זאת היתה מחשבתי עַד הֱיוֹתִי כאשר עוד הייתי עַל אַדְמָתִי בנחלתי, במקום בו דיברת אלי בהתחלה, עַל כֵּן קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, כִּי יָדַעְתִּי כפי שכתוב בי"ג מידות כִּי אַתָּה אֵל חַנּוּן וְרַחוּם, אֶרֶךְ אַפַּיִם וְרַב חֶסֶד וְנִחָם ומתחרט עַל הָרָעָה.
ג
וְעַתָּה יְהוָה, קַח נָא אֶת נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי".
{ס}
ד וַיֹּאמֶר יְהוָה: "הַהֵיטֵב חָרָה לָךְ האם הדבר היה בעיניך לרע מאוד?".
ה וַיֵּצֵא יוֹנָה מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב מִקֶּדֶם ממזרח לָעִיר, וַיַּעַשׂ לוֹ שָׁם סֻכָּה וַיֵּשֶׁב תַּחְתֶּיהָ בַּצֵּל עַד אֲשֶׁר עד שיעברו ארבעים יום, והוא יִרְאֶה מַה יִּהְיֶה בָּעִיר אולי הם לא יעמדו בתשובתם והגזירה תתבצע. ו וַיְמַן ויזמן יְהוָה אֱלֹהִים קִיקָיוֹן וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה לִהְיוֹת צֵל עַל רֹאשׁוֹ, לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ מהרעה שהיתה לו, חום השמש, וַיִּשְׂמַח יוֹנָה עַל הַקִּיקָיוֹן שִׂמְחָה גְדוֹלָה. ז וַיְמַן הָאֱלֹהִים תּוֹלַעַת בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר לַמָּחֳרָת, וַתַּךְ היכתה, כירסמה, חתכה אֶת הַקִּיקָיוֹן בגבעול וַיִּיבָשׁ. ח וַיְהִי כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ וַיְמַן אֱלֹהִים רוּחַ קָדִים רוח מזרחית חמה חֲרִישִׁית שקטה וַתַּךְ טפחה הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשׁ יוֹנָה וַיִּתְעַלָּף, וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת, וַיֹּאמֶר: "טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי". ט וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יוֹנָה: "הַהֵיטֵב חָרָה לְךָ עַל הַקִּיקָיוֹן?", וַיֹּאמֶר: "הֵיטֵב חָרָה לִי, עַד מָוֶת". י וַיֹּאמֶר יְהוָה: "אַתָּה חַסְתָּ עַל הַקִּיקָיוֹן אֲשֶׁר לֹא עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ, שֶׁבִּן לַיְלָה בן לילה, בלילה אחד הָיָה וּבִן לַיְלָה אָבָד. יא וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר יֶשׁ בָּהּ הַרְבֵּה יותר הרבה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ עשרת אלפים (כלומר: 120,000) אָדָם אנשים פשוטים שלא מבינים שמעשיהם רעים אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ בין טוב לרע וּבְהֵמָה רַבָּה הרבה בהמות שלא מגיע להם עונש?".