פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

חמל = החליט שלא כדאי להרוגעריכה

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

  ערך מילוני בוויקימילון: חמל
ראה מקורות נוספים בערכי לשון הקודש ערך: חמל

בלשון המקרא יש כמה שורשים שמתארים יחס חיובי לזולת, וביניהם רחם, חמל, חוס. מלבי"ם הסביר את ההבדל ביניהם, בפירושו לשמואל א טו ט:

"וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל-אֲגָג, וְעַל-מֵיטַב הַצֹּאן וְהַבָּקָר וְהַמִּשְׁנִים וְעַל-הַכָּרִים וְעַל-כָּל-הַטּוֹב, וְלֹא אָבוּ, הַחֲרִימָם" ... "- פה באר הטעם השני מדוע לא נתקבלה תשובתו של שאול, כי יש הבדל בין הפעלים הנרדפים, חמל, חוס, רחם, כמו שכתבתי במקום אחר:"

  • "שהרחמים לא יהיו רק מאדם לאדם בעבור שקצרה נפשו לראות באבדן איזה אדם או בצרתו, והחמלה והחוסה תמצא על כל דבר, וההבדל ביניהם -
"
  • "שהחוסה תהיה מצד צרכו אל הדבר כמו שחס אדם על ממונו וכליו באשר הם קנינו,"
  • "והחמלה תהיה גם על דבר שאין לו תועלת ממנו, רק ששופט בשכלו שאין ראוי להשחית הדבר ההוא, וקיומו טוב יותר."

"" "והנה, לא הזהירו ה' בל יחוס או בל ירחם על עמלק, כי אלה מתכונות נפשיות, שהגם שיקיים מצות ה', בכל זאת יצוייר שיעורר רחמיו ויכאיב לבו במיתת ילדים רכים, או יחוס וידאב לבו בהשחיתו השלל שהיה יכול להנות ממנו."

"אבל החמלה הוא ענין מחשביי, שחושב שאין מן הראוי והיושר להשחיתם, ושלא בצדק צוהו הנביא דבר זה, זה עון פלילי כי רוצה להתחכם נגד ה', ועל-כן צוהו (" שמואל א טו ג") בל תחמול עליו, רוצה לומר, אל תחשוב מחשבה שראוי לקיימו ושלא להשחיתו,"

"ובאמת בזה נכשל שאול שחמל על אגג ועל מיטב הצאן, ובזה הראה כי האמונה מתרופפת בידו, שאם לא כן, לא היה חושב שראוי לחמול על אויבי ה'; וע"י מחשבתו זאת חטאו גם בפועל ולא אבו החרימם,..." כלומר: בניגוד ל רחמים , שהם רגש טבעי שצריך להתעורר בכל אדם כאשר הוא רואה אדם אחר בצרה, החמלה אינה נמצאת ברגש אלא בשכל - אדם חומל כאשר הוא מגיע למסקנה שעדיף שלא להרוג מישהו. במקרה זה, החמלה של שאול נבעה, כנראה, מתוך אחוות מלכים, או מתוך רצון להתפאר בלכידת המלך של האויב ( פירוט ); לא מדובר כאן ברגשות של רחמים - אילו היו לו רחמים, הוא היה מפנה אותם, קודם כל, אל הנשים והילדים העמלקים, ולא אל המלך! (ראו המרחם על אכזרים.. ).

פסוקים עם השורש "חמל"עריכה

בהרבה פסוקים שבהם נזכר השורש "חמל", נראה שמשמעותו היא פשוט "לא רצה להרוג":

  • (בראשית יט טז): "וַיִּתְמַהְמָהּ ויחזיקו הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר"- ה' לא רצה להרוג את לוט, כנראה בגלל שהוא קרוב של אברהם;
  • (שמות ב ו): "וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה"- בת פרעה לא רצתה להרוג את הילד, למרות שעל-פי החוק היא היתה חייבת להרגו כי היה מילדי העברים.
  • (שמואל ב יב ד): "וַיָּבֹא הֵלֶךְ לָאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לְאִישׁ הַבָּא אֵלָיו"= העשיר לא רצה להרוג כבשה מהצאן שלו - לא מתוך רגש של רחמים אלא מתוך קמצנות.
  • (שמואל ב יב ו): "וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל"=... אבל הוא כן רצה להרוג את כבשת הרש.
  • (שמואל ב כא ז): "וַיַּחְמֹל הַמֶּלֶךְ עַל מְפִיבֹשֶׁת בֶּן יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל עַל שְׁבֻעַת ה' אֲשֶׁר בֵּינֹתָם בֵּין דָּוִד וּבֵין יְהוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל"= דוד לא רצה להרוג את מפיבושת, לא מתוך רגש של רחמים אלא בגלל שבועת ה' (הוא נתן לגבעונים להרוג את בניו האחרים של שאול).

פירושים נוספיםעריכה

יש מפרשים, שהחמלה היא דווקא רגש - המולה פנימית שאדם מרגיש בתוכו כשהוא רואה אדם אחר בצרה (ראו רש"ר הירש על בראשית יט טז, שמות ב ו) . לענ"ד, פירוש מלבי"ם מתאים יותר לפשט הפסוקים.

פסוקים נוספיםעריכה

  1. (דברים יג ט): "לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו"- אל תחליט שאתה לא רוצה להרגו;
  2. (שמואל א כג כא): "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל 'בְּרוּכִים אַתֶּם לה' כִּי חֲמַלְתֶּם עָלָי'"- לא רציתם למרוד בי ולהרוג אותי כמו האויבים שלי ( פירוט ).
  3. (ישעיהו ט יח): "בְּעֶבְרַת ה' צְבָאוֹת נֶעְתַּם אָרֶץ וַיְהִי הָעָם כְּמַאֲכֹלֶת אֵשׁ אִישׁ אֶל אָחִיו לֹא יַחְמֹלוּ"= הורגים אחד את השני.
  4. (ישעיהו ל יד): "וּשְׁבָרָהּ כְּשֵׁבֶר נֵבֶל יוֹצְרִים כָּתוּת לֹא יַחְמֹל וְלֹא יִמָּצֵא בִמְכִתָּתוֹ חֶרֶשׂ לַחְתּוֹת אֵשׁ מִיָּקוּד וְלַחְשֹׂף מַיִם מִגֶּבֶא"
  5. ישעיהו סג ט: " "בְּכָל צָרָתָם לא צָר וּמַלְאַךְ פָּנָיו הוֹשִׁיעָם בְּאַהֲבָתוֹ וּבְחֶמְלָתוֹ הוּא גְאָלָם וַיְנַטְּלֵם וַיְנַשְּׂאֵם כָּל יְמֵי עוֹלָם" "
  6. (ירמיהו טו ה): "כי מי יחמל עליך ירושלם ומי ינוד לך ומי יסור לשאל לשלם לך"
  7. (ירמיהו כא ז): "ואחרי כן נאם ידוד אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הנשארים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב ומן הרעב ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם"
  8. (ירמיהו נ יד): "ערכו על בבל סביב כל דרכי קשת ידו אליה אל תחמלו אל חץ כי לידוד חטאה"
  9. (ירמיהו נא ג): "אל ידרך ידרך הדרך קשתו ואל יתעל בסרינו ואל תחמלו אל בחריה החרימו כל צבאה"
  10. (יחזקאל ח יח): "וגם אני אעשה בחמה לא תחוס עיני ולא אחמל וקראו באזני קול גדול ולא אשמע אותם"
  11. (יחזקאל ט ה): "ולאלה אמר באזני עברו בעיר אחריו והכו על תחס עיניכם ואל תחמלו"
  12. (יחזקאל ט י): "וגם אני לא תחוס עיני ולא אחמל דרכם בראשם נתתי"
  13. (יחזקאל טז ה): "לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך"
  14. (יחזקאל כד כא): "אמר לבית ישראל כה אמר ד' ה' הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו"
  15. (יחזקאל לו כא): "ואחמל על שם קדשי אשר חללוהו בית ישראל בגוים אשר באו שמה"
  16. (יואל ב יח): "ויקנא ידוד לארצו ויחמל על עמו"
  17. (מלאכי ג יז): "והיו לי אמר ידוד צבאות ליום אשר אני עשה סגלה וחמלתי עליהם כאשר יחמל איש על בנו העבד אתו"
  18. (דברי הימים ב לו טו): "וישלח ידוד אלהי אבותיהם עליהם ביד מלאכיו השכם ושלוח כי חמל על עמו ועל מעונו"
  19. (דברי הימים ב לו יז): "ויעל עליהם את מלך כשדיים ויהרג בחוריהם בחרב בבית מקדשם ולא חמל על בחור ובתולה זקן וישש הכל נתן בידו"
  20. (איוב כ יג): "יחמל עליה ולא יעזבנה וימנענה בתוך חכו"
  21. (איוב כז כב): "וישלך עליו ולא יחמל מידו ברוח יברח"
  22. (איכה ב ב): "בלע אדני לא חמל את כל נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה"
  23. (איכה ב יז): "עשה ידוד אשר זמם בצע אמרתו אשר צוה מימי קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך"
  24. (איכה ב כא): "שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת"
  25. (איכה ג מג): "סכתה באף ותרדפנו הרגת לא חמלת"



הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:חמל - החליט שלא כדאי להרוג


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-07-28.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/xml