ביאור:הלוואה = שיעבוד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בתורה ישנם חוקים רבים שמטרתם להגביל את השיעבוד של אדם מישראל לאדם אחר:
- החובה לשחרר עבד עברי לאחר שש שנות עבודה, או ביובל (שמות כא ב): "שש שנים יעבוד, ובשביעית יצא לחופשי חינם", (ויקרא כה מא): "ויצא מעמך הוא ובניו עמו, ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב".
- האיסור למכור עבד עברי בדרך ביזיון (ויקרא כה מב): "לא ימכרו ממכרת עבד".
- האיסור להעביד עבד עברי בפרך (ויקרא כה מג): "לא תרדה בו בפרך, ויראת מאלהיך".
- החובה לשבות ממלאכה ולתת מנוחה לעבדים ביום השבת (דברים ה יג): "לא תעשה כל מלאכה... למען ינוח עבדך ואמתך כמוך".
- החובה להחזיר את הקרקעות לבעליהן בשנת היובל , כדי להחזיר להם את הבסיס לעצמאות כלכלית (ויקרא כה י): "וקראתם דרור בארץ לכל ישביה... ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו"( פירוט ).
- המגבלות על סמכויותיו וזכויותיו של המלך : "ולא ישיב את העם מצרימה למען הרבות סוס... לבלתי רום לבבו מאחיו..."
- החובה לתת מקלט מדיני לכל עבד - גם עבד נכרי - שנמלט מסכנת חיים או התעללות במולדתו, ורוצה להצטרף לעם ישראל (דברים כג טז): "לא תסגיר עבד אל אדניו, אשר ינצל אליך מעם אדניו. עמך ישב, בקרבך, במקום אשר יבחר, באחד שעריך, בטוב לו, לא תוננו".
כל המגבלות על השיעבוד נובעות מהעיקרון:
- ויקרא כה מב-נה: "כי עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים; לא יימכרו ממכרת עבד... כי לי בני ישראל עבדים - עבדי הם, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים"
מאחר שה' הוציא את בני ישראל ממצרים, הם נעשו עבדים שלו, ולכן אינם יכולים לשעבד את עצמם באופן בלתי-מוגבל לאדם כלשהו.
ספר משלי מרחיב את הרעיון ומלמד על סוג נוסף של שיעבוד:
(משלי כב ז): "עשיר ברשים ימשול, ועבד לוה לאיש מלוה"
אדם שלקח הלוואה למעשה משועבד למלוה; הדבר מתבטא גם בהלכה (ראו עבד לווה לאיש מלוה ), אך מעבר לכך הוא מתאר מציאות נפשית וכלכלית.
הקשר בין הלוואה לשיעבוד נרמז גם בתורה :
- בפרשת "בהר" (ויקרא כה לה): "וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך... אל תקח מאתו נשך ותרבית, ויראת מאלהיך... וכי ימוך אחיך ונמכר לך - לא תעבוד בו עבודת עבד... לא תרדה בו בפרך, ויראת מאלהיך".
- בפרשת שמיטת חובות (דברים טו ו): "והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט, ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו"
- בפרשת הברכות (דברים כח יב-יג): "... והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה. ונתנך ה' לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה...".
מכאן קל להבין את המגבלות שמטילה התורה על הלוואות:
- אסור למשכן את רכושו של הלווה בכוח (דברים כד י): "כי תשה ברעך משאת מאומה - לא תבא אל ביתו לעבט עבטו"- כפי שאסור להעביד עבד עברי בפרך.
- אסור למשכן את חפציו החיוניים של הלווה לזמן בלתי-מוגבל , אלא רק עד הערב (דברים כד יג): "השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש..."- כפי שאסור להעביד עבד עברי לזמן בלתי מוגבל.
- אסור לקחת ריבית על ההלוואה - כדי שהשיעבוד של הלווה לא יוכל לגדול מעבר למינימום ההכרחי לצורך החזר ההלוואה; אסור לקחת ריבית גם אם הלווה מסכים, כי מטרת המצוה אינה לעזור ללווה, אלא להגן על עיקרון החירות. אפשר להסביר, על-פי עיקרון זה, את ההבדל בין הלוואה להשכרה - מותר להשכיר חפצים, משום שאדם השוכר חפץ אינו משועבד, הוא אינו אחראי לאסון שיכול לקרות לחפץ או לירידת ערכו.
- פעם בשבע שנים, כל החובות נשמטים , כלומר, אסור למלווה לגבות אותם בעצמו, אלא רק באמצעות בית-דין; כך למעשה הלווה אינו משועבד לבשר ודם, אלא רק לבית דין שתפקידו לעשות צדק ולקבוע למי בדיוק שייך הכסף: " "שמיטת כספים... קשורה ביובל במיוחד מצד השחרור שהיא מביאה לעני, מהבושה והשעבוד, שבאופן טבעי הוא מרגיש כלפי המלווה, כמו שהיובל מביא לחירות הכללי של כל בני ישראל מעבדותם" " (הרב אשר מאיר, דף קשר 454 של ישיבת הר עציון ) .
גם המגבלות על הלוואות, כמו המגבלות על עבדות, קשורות בתורה ליציאת מצרים, למשל:
- (ויקרא כה לז): "את כספך לא תתן לו בנשך, ובמרבית לא תתן אכלך. אני ה' אלהיכם, אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לתת לכם את ארץ כנען, להיות לכם לאלהים": " "בהלוואה בריבית, סכום ההחזרה גדל, הלווה מרגיש שלמלווה תמיד יש יותר, והוא חש מושפל. מחויבותו הגדלה והולכת, אף היא גורמת לו להרגיש כ"עבד", משועבד ומושפל. מצב שכזה נוגד את יציאת מצרים המסמלת חירות. לא עוד שיעבוד לעם זר, לבשר ודם, אלא לקב"ה" " (אייל אורבך וקובי גניזי, דף קשר 283 של ישיבת הר עציון ) .
כמו התורה, גם ספר משלי שואף לצמצם את השיעבוד של אדם לאדם למינימום ההכרחי, ובפרט בתחום הכלכלי, ולכן הוא:
- מוחה נגד השאיפה האנושית להתעשר בלי לעבוד, ע"י נשך ותרבית, (משלי כח ח): "מרבה הונו בנשך ובתרבית - לחונן דלים יקבצנו".
- מלמד, שראוי לאדם להתרחק מהעושר ומהעוני, כך שלא יהיה משעבד ולא יהיה משועבד, משלי ל ח: "ראש ועושר אל תתן לי... פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה'..." ( פירוט ).
- מזהיר את האנשים העצמאיים, שאינם זקוקים להלוואות, שלא ישעבדו את עצמם ע"י חתימה על ערבות לאנשים אחרים ( פירוט ).
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2005-11-21.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/mj-22-07