ביאור:דברים א ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
בפרשתנו, מייחס משה את היוזמה למינוי דיינים – שרי אלפים וכו' – לעצמו. ומתעוררת השאלה, מדוע לא נתן על כך משה קרדיט לחותנו יתרו, שעל פי המסופר בפרשת יתרו היה הוא זה שייעץ עצה זו למשה.
אולם, השאלה נובעת מחוסר הבנה לגבי מהות הנאום של משה בפרשתנו. משה איננו מורה להיסטוריה, והוא לא בא פה להרצות בפני העם את סדר המאורעות. משה נושא פה נאום מוסר ותוכחה, שבו כל פרט מתוכנן וכל מילה נשקלת בפלס.
אם היה משה מזכיר כאן את יוזם ההצעה, היה נשמע כאילו הוא בא לסגור פה חשבון עם חותנו המת, או עם שבטו (שלא היה נוכח, ככל הנראה, בנאום, שיועד לבני ישראל ולא לבני שבטים נספחים ונלווים). ולא היה למשה כל רצון לעשות דבר כזה.
לפיכך, בחן משה את עצמו לעומק, ומצא שלמרות שהרעיון המקורי הגיע מיתרו, הרי שאילו היה כוחו של משה במותניו לא היה ממהר לקפוץ על המציאה ולמנות לו מחליפים. בקשתו למנות לו סגנים ועוזרים באה ממקום של חולשה. ומשה בא פה להראות לנו כיצד מנהיג דגול, מנהיג אמיתי, אינו מהסס ואינו בוש להודות בחולשותיו ואינו מאשים אחרים בהן.
כן נלענ"ד, נ.ו. ז' מנחם אב, ה'תשפ"ד