ביאור:איילת חן
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
ביאור על דרך הגימטריה עריכה
השיר איילת חן נכתב על ידי רבי שלום שבזי.
אַיֶלֶת חֵן בְּגָלוּת תִּסְמְכֵנִי
- וּבַלַּיְלָה בְּתוֹךְ חֵיקָהּ מְלוֹנִי
לְכוֹס יֵינָהּ אֲנִי תָּמִיד מְזוּמָּן
- וְנִתְעָרַב חֲמַד יֵינָהּ בְּיֵינִי
השיר מתאר בן מלכות תורת משה שגלה ממולדתו לארצות ניכר, שם פגש בעלמת חן שהזמינה אותו אל חיקה החם שימחה את ליבו והיתה לו לבית ולרעיה טהורה.
מעניין הוא שרבי שלום שבזי בחר בשם איילת חן, שהוא בעצם בגימטריה: רחמנא ליצלן. שימוש ציני זה, בא לתאר את דעת הרוב שהיתה שגורה בפי העם היהודי שחש עצמו כעם סגולה בתקופה חשוכה זו.
שְׁתוּ דוֹדִים לְעוּמָּתִי וְשִׁכְרוּ
- וְהָעִירוּ לְשֵׂכֶל רַעֲיוֹנִי
הכותב מנסה לשכנע את דודיו ומשפחתו שישכילו לשמוח את שמחתו. הוא מזמין אותם לשתות מיין האהבה, אך אלה לא נפתח ליבם וממשיכין הם בדרכם המוכרת.
בְּהֵיכַל בַּת מְלָכִים הַכְּבוּדָה
- וְשׁוּלְחָנָהּ מְזוּמָּן לַהֲמוֹנִי
כאן, משתנה תאורה של איילת החן לבת מלכים, שזה בגימטריה: 'עשה אהבה לא מלחמה'. התאור בא להדגיש (לדעת המבאר) את הדיסוננס שבין הדת היהודית הקשה ורוויית המלחמות ובין אהבת השם שהוא בעצם לא כלום אלא מושא לאהבה אשר אינה ניתנת לביטוי באופן חופשי. הכותב אף מזמין את דודיו ומשפחתו אל שולחן בת מלכים אך אלה מעדיפים את דרך הדת על פני דרך האהבה ומסרבים לבוא ולשמוח את שמחת האהבה.
זְמָן הִפְרִיד לְכָל רֵעִים וְדוֹדִים
- אֲבָל דּוֹדִי בְּאַהֲבָה יִמְשְׁכֵנִי
לכשמגלה הכותב כי עליו להחליט, כי אם לא תיקרע נפשו בין האמונה הסגורה ובין האהבה העוטפת אותו, מחליט הוא ליצור בעצמו את הקרע ולקשור נפשו באהבה.
הוא לא כועס על דודיו, אלא חש חמלה כלפיהם על שלא נפקחו עיניהם וממשיך לאהוב אותם למרות הקרע שנוצר.
יְקַשֵּׁר חֵן וְחֶסֶד עַל גְּבֶרֶת
- בְּמַעְגַּל חֵן וְחֶסֶד יִזְכְּרֵנִי
בשורות הבאות מתאר הכותב את רעייתו ומשווה אותה ללאה ולרחל שחיו בטרם קום הדת היהודית ומסיבה זו מקור דתן לא מוזכר במקורות ואינו רלוונטי (לדעת המבאר).
מְפַרְשֵׁז בַּעֲנַן עָבֵי שְׁחָקִים
- לְרַעְיָתִי וְהִיא תָפִיק רְצוֹנִי
שְׁעָרֶיהָ חֲמִשִּׁים הֵם קְבוּעִים
- זְכוּת לֵאָה בְּבִינָה תִסְעֲדֵנִי
תְּעוֹרֵר אַהֲבַת רָחֵל לְבָנִים
- בְּסוֹד מַלְכוּת עֲשִׂירִית תַּעֲלֵנִי
בשורות הבאות, פונה הכותב אל האלוהים ומפציר בפניו לתת ישועה לעמו ולהוציאו מעבודת השם לחירות. השיר מסתיים במילות תקווה לשלום ולקבלת האחר
אֱלֹקִים חִישׁ לְעַמֶּךָ יְשׁוּעָה
- בְּעֵת רָצוֹן תְּצַחְצֵחַ גְּרוֹנִי
שְׁלוּמֵי לֵב בְּרוֹב שָלוֹם תְּסוֹבֵב
- בְּנֵי אִישׁ תָּם סְגוּלַת אַב הֲמוֹנִי
ביאור שני עריכה
לדעתו של כותב ביאור זה השני, הפיוט רומז לתורה ולאהבתה, שכן כותב הרמב"ם (רמב"ם הלכות איסורי ביאה כא יט): "...לדברי תורה שהיא איילת אהבים ויעלת חן".
בגלות תסמכני, ובלילה וכו' — שכן נאמר בתלמוד: "מיום שחרב בית המקדש אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה" (ברכות ח, א).
ובלילה — היינו בגלות בעולם הזה שדומה ללילה (בבא מציעא פג, ב). או בלילה כפשוטו, שכן כתב הרמב"ם (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ג יג): "אין רנה של תורה אלא בלילה, שנאמר: קומי רוני בלילה".
לכוס יינה — היינו התורה שנקראה יין, כבתלמוד (עבודה זרה לה, א): "...יותר מיינה של תורה".
ונתערב חמד יינה בייני — נראה לענ"ד לבאר ע"פ מאמר חז"ל: "בתחילה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא ולבסוף נקראת על שמו, שנאמר: בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה". ובמדרש תהלים א: "ובתורתו יהגה – שהגה דבר מתוך דבר". ונראה לענ"ד ביאורו, שכאשר האדם לומד דבר מתוך דבר ומחדש חידושים בתורה שלמד, אז נקראת התורה שלמד על שמו, "תורתו". ולזה לענ"ד כיוון הרש"ש בדבריו אלו, שנתערבו חידושי תורתו בדברי התורה עצמה עד שנקראת על שמו.
שתו דודים לעומתי ושכרו — לענ"ד רומז בזה לסודות התורה, שנתגלו ע"י רשב"י ותלמידיו וע"י האר"י ז"ל וכיו"ב, שיבארם וילמדם הרש"ש לתלמידיו שמכנה אותם "דודים", וכמאמר התלמוד: "נכנס יין יצא סוד" (עירובין סה, א).
והעירו לשכל רעיוני — שכך כתב הרמב"ם (רמב"ם הלכות תלמוד תורה ה יג): "הרבה חכמה למדתי מרבותי, ויותר מחבירי, ומתלמידי יותר מכולם".
בת מלכים הכבודה — נראה לענ"ד שרומז לתורה, שהיא לשבע חכמות העולם והטבע כבת מלכים, והן לה כמשרתות (עי' שו"ת הרשב"א חלק א תיד בשם הרמב"ם).
ושולחנה מזומן להמוני — נראה לי שרומז כאן לדברי הברייתא (משנה אבות ו ה): "ששולחנך גדול משולחנם", וביאר שם הרמב"ם: "ששולחנך. הוא השכר שתקבל על לימודה של תורה".
זמן הפריד וכו' — כוונתו למאורעות הזמן ופגעיו.
אבל דודי באהבה ימשכני — כמאמר הכתוב: "משכני אחריך נרוצה" (שיר השירים א, ד).
יקשר חן וחסד על גברת — לענ"ד רומז למידת הדין והגבורה, "גברת" מלשון "גבורה", שימתק אותה בחסדים ע"י תלמוד התורה.
מפרשז בענן — רומז למשה רבנו, שה' פרש עליו עננו כטלית בעת שנתן לו את לוחות הברית שבהן עשרת הדברות (ע"פ שמות רבה מב ד).
לרעייתי — היא כנסת ישראל, אשר לה ניתנה התורה.
והיא תפיק רצוני — כנסת ישראל תעשה את רצונו של הקב"ה, הם התורה והמצוות.
שעריה חמשים — הם חמשים שערי בינה של תורה, שכולן נמסרו למשה חסר אחת, שנאמר: "ותחסרהו מעט מאלהים" (ראש השנה כא, ב); (נדרים לח, א).
שלומי לב ברוב שלום תסובב — שלומי לב הם תלמידי חכמים, המרבים שלום בעולם (ברכות סד, א), וה' יסובבם ברוב שלום, כמו שאמר הכתוב: "ה' עוז לעמו יתן" ואין עוז אלא תורה (ילקוט שמעוני/דברים/רמז תתקנא), "ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט, יא).
בני איש תם — עם ישראל, הם צאצאי יעקב אבינו המכונה בפסוק "איש תם יושב אהלים" (בראשית כה, כז), ופירשו חז"ל שהם אהלי התורה.
סגולת אב המוני — הם עם ישראל, שעל ידי קבלתם את התורה נקראו "סגולה מכל העמים" (שמות יט, ה). והם צאצאי אברהם אבינו שנקרא "אב המון גוים" (בראשית יז, ד -ה), ואמרו חז"ל (משנה קידושין, ד): מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה עד שלא ניתנה, שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי, מצוותי, חוקותי ותורותי" (בראשית כו, ה).