באר היטב על יורה דעה שכא
סעיף ב
עריכה(א) בעגל: בכל אלו אין פודין בסתמא (פי' בתורת פדיון שיש בשה) אלא בשויו כן הוא בטור והוא פשוט וזה שכ' הרב בס"ה ואז יכול לפדותו בכל דבר ש"ך.
סעיף ג
עריכה(ב) ספק: פי' אם אח"כ מת הפטר חמור קודם שנתן זה הפדיון לכהן אינו חייב ליתן אותו להכהן דיכול הישראל לומר שמא לא חל עליו הפדיון ואם אחר שנתנו לכהן מת הפטר חמור ישאר הפדיון לכהן כיון שהוא מוחזק דהא הוא עצמו נתנו לו ואין זה דומה לתקפו כהן דמוציאין מידו כדלעיל סי' שט"ו וא"ל ממ"ש הרמ"א שם שאם נתן לו הישראל בטעות דצריך הכהן להחזיר לו דשאני הכא דבשעת הפדיון היה לכהן עכ"פ חיוב עליו ליתן לו פדיון טוב אלא שטעה וסבור שזהו פדיון טוב ע"כ יחזיקנו הכהן משא"כ בספק בכור דיש ספק אם חייב לו כלל עכ"ל הט"ז.
סעיף ה
עריכה(ג) להחמיר: כלומר שהקדש ושאר דברים נפדין בכל דבר ופטר חמור לא יהא נפדה רק בשה ולא בשויו. ש"ך.
(ד) שלו: ורשאי אח"כ לחזור ולפדות עליו ודאי פטר חמור וכן כשיש לו כמה ספיקות פטרי חמור מפריש עליהן טלה א' בשביל כולן והוא שלו. ש"ך.
סעיף ו
עריכה(ה) מברך: כתב הט"ז והא דאין מברכין ג"כ אנתינת בכור לכהן כמו בפדיון פטר חמור ובכור אדם משום דיש לחלק דבכור מעולם לא היה לישראל זכות בו דרחמנא זכהו להכהן תיכף משנולד וה"ל כאילו נולד בבית הכהן מפרתו ע"כ אין שייך לברך כי הישראל אינו עושה כלום משא"כ בפדיון פטר חמור ובכור אדם שהוא נותן ממונו בזה מברך שפיר על מצוה הזאת עכ"ל.
סעיף ח
עריכה(ו) דמיו: אפי' מה ששוה יותר על השה דכיון שלא הודיע ללוקח שהוא פטר חמור לא יפדנו וכולו אסור. ש"ך.
(ז) חשודים: מפני שאומרים מה אני צריך להפריש עליו טלה כיון שהוא לעצמי.
סעיף י
עריכה(ח) לעצמו: מפני שהמע"ה.
סעיף יא
עריכה(ט) בקופיץ: הוא סכין גדול ודרך לערוף בו. כ"כ רש"י.
סעיף יג
עריכה(י) שני: ואינו מכיר הבכור.
(יא) אחד: משום שאחד מהם ודאי בכור ושניהם אסורים בהנאה עד שיפדה. ש"ך.
סעיף יד
עריכה(יב) : להפריש לאפקועי איסורייהו הלכך בב' זכרים וב' נקבות מפריש ב' טלאים והם לעצמו ובזכר וב' נקבות מפריש טלה אחת והוא לעצמו ש"ך.
סעיף יז
עריכה(יג) ירשו: דאלו פטר חמור של הכהן עצמו הוא פטור. כן כתב רש"ל.
סעיף כב
עריכה(יד) מותר: אפי' לישראל וכדי שלא יאמר העובד כוכבים ישראל מזלזל בקדשים לכך מודיעין אותו שאין זה הקדש.