פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) מרבעי:    דגבי ערלה כתיב את פריו ודרשינן את התפל לפריו אבל גבי רבעי לא כתיב את רק פרי לבד.


(ב) שאוסר:    כתב הש"ך דנראה עיקר כדיעה זו ודברי המחבר הם ברורים ושלא כדת השיג עליו הב"ח ע"ש שמאריך בזה.

סעיף בעריכה


(ג) מותרים:    שאין טפלים אפילו לפירי אלא לאילן עצמו.

סעיף געריכה


(ד) לארץ:    דמשום חומרא דא"י חשבינן הכל כפירי ובח"ל מאחר דערלה מדרבנן לא חשבינן הכל כפירות אלא אביונות שהן עיקר הפירות ש"ס. ובלבוש כ' דקפריסין בא"י נמי פטירי ולא נהירא וגם מוכח מש"ס דלא כוותיה ובס' מע"מ השיג ג"כ עליו. ש"ך.

סעיף דעריכה


(ה) מ"ד:    ט"ו יום דאב שהוא לעולם מלא וכ"ט יום דאלול שהוא לעולם חסר והטעם דקי"ל שלשים יום בשנה חשיב שנה לענין נטיעה אלא שאינה קולטת פחות מי"ד יום.


(ו) שיחנטו:    הטעם דכל שהוא חונט בין תשרי לט"ו בשבט היינו מחמת יציקת מים שלפני ר"ה והרי הן כאלו חנטו קודם תשרי וכיון שכן ליכא לאפלוגי בין שנטעה מ"ד יום לפני ר"ה או פחות מכן. הר"ן כתב הש"ך בשם הרא"ש דהאידנא אין חנטה בשום אילן קודם ט"ו בשבט ולכן אין נזהרין בערלה אלא ג' שנים והא דלא כתבו המחבר משום דס"ל דעיקר כדעת הרמב"ם בס"ה דס"ל אפילו אם חנטו קודם ט"ו בשבט לעולם לא משכחת לה יותר מן ג' שנים דכשנטע פחות מל' יום קודם ר"ה א"צ להמתין עד ט"ו בשבט ולכך השמיט המחבר דברי הרא"ש וע"ל ס"ה.

סעיף העריכה


(ז) לאו:    כגון שנטעו בפחות ממ"ד יום לפני ר"ה דהשתא מונין השנה מר"ה לכך לא החמרנו בסופה לאסור כל החניטה מאחר ר"ה עד ט"ו בשבט.

סעיף ועריכה


(ח) פודים:    כתב הש"ך ונראה דיש ליזהר לכתחילה שלא לפדות אלא בתלוש ממש אבל בשעת הדחק וכהאי גוונא יש לפדות במחובר שלא יחול עד שיתלקט עכ"ל.

סעיף זעריכה


(ט) בכרם:    ונראה דבין בכרם רבעי ובין בנטע רבעי יש לפדות בח"ל בלא ברכה. ש"ך.

סעיף טעריכה


(י) מותר:    כתב הש"ך אע"ג דבכל הל"מ קי"ל ספיקא אסור כמו בשל תורה מ"מ הל"מ שבכאן נאמרה שספיקא יהא מותר הכי אמרינן בש"ס.


(יא) ערלה:    ונטיעות של היתר ג"כ.


(יב) וכ"ש:    כתב הש"ך צ"ע למאי כתב הרמ"א דין זה הרי מבואר בדברי המחבר סעיף י' ונראה משום דהמחבר העתיק לשון הרמב"ם ומשמע מלשונו דבכרם שהוא ספק ערלה מותר ליקח ממנו בידים שהרי הוא ככרם של היתר והרב לא ס"ל הכי אלא כדעת הטור וסייעתו דאסור ליקח ממנו בידים רק דזה מותר אפילו אם רואה שהעובד כוכבים בוצר ממנו לכן הוצרך לכתוב וכ"ש וכו'.

סעיף יאעריכה


(יג) מותר:    והיינו בענין דליכא למיחש ביה משום יין נסך. ש"ך.

סעיף יבעריכה


(יד) ליטע:    דזה וז"ג אסור לכתחילה.


(טו) גורם:    היינו פירות דאיסורא וקרקע דהתירא גורמין לאילן שיבא ועכ"פ פשוט שצריך ג' שנים לאותו אילן שיגדל אח"כ כדין ערלה אלא דלאחר ג' שנים מותר ואי לא הוה זוז"ג היה אסור לעולם עכ"ל הט"ז.

סעיף יגעריכה


(טז) התנו:    כתב הב"ח דוקא שהתנו מתחלה גם ע"ז שיבאו לחשבון אז אסור אבל אם לא התנו מתחלה אלא שהעובד כוכבים יאכל ג' שני ערלה והישראל ג' שני היתר א"כ מדינא אין שם חשבון עליו הלכך אפי' באו לחשבון אין כאן איסור והט"ז אוסר בזה דכיון שחולקי' פירות כנגד פירות הוי כמחליף וכן מוכח מהרמב"ם בהל' שבת שלא כ' שם אלא אם התנו תחלה שיהיה שכר שבת לעובד כוכבים לבדו אם מעט אם הרבה ושכר יום א' כנגדו לישראל לבדו מותר משמע דוקא בענין זה מדלא כתב רבותא טפי כשבאו לחשבון אף אם לא התנו תחלה וכן משמע מדברי המחבר כאן שכ' ובלבד שלא יבאו לחשבון משמע בכל גווני וכן עיקר הן כאן והן לענין שבת עכ"ל.


(יז) מתירין:    דדוקא לענין שבת אסור משום שהעובד כוכבים עושה מלאכה האסורה בשליחות הישראל משא"כ כאן הרי המלאכה מותרת אפילו בערלה (ומה שישראל אוכל כנגדן אין זה נהנה שכן המשפט בשנה שזה עובד זה אוכל) רש"י.

סעיף ידעריכה


(יח) לומר:    הטעם בזה דהוה כמו מכירה שמוכר לו הקרקע שלו בשכר שנותן לו הקרקע שלו לעבדה והוי כמו מכרה במעות וזה מותר לכ"ע עכ"ל הט"ז.

סעיף טועריכה


(יט) פירות:    כ' הט"ז לא ידעתי מקור לדין זה ותמוה הוא והניחו בצ"ע דלמה בעינן בסי"ב התנו דוקא בתחלת השותפות אמאי לא מהני ג"כ אח"כ כל זמן שלא גדלו הפירות וכו' ע"ש (ובנה"כ כ' שמצא כן בבדק הבית שם תשובת הרשב"א ושאר פוסקים ומה שהקשה בט"ז מסי"ב לק"מ דהתם יטול חלקו כנגדו אחר שבאו לעולם משא"כ הכא דהמכירה היא מעכשיו).

סעיף טזעריכה


(כ) מחובר:    בב"י כתב שהר"ן הביא מהירושלמי דאף אם לא נפסק הראשון נוהג בה ערלה כל שאינה יונקת ממנה אלא מעצמה ואמרינן מאן מוכח ומשני שכשהיא יונקת מהאב הופכת עלין שלה שלא יעמדו כנגד האב וסימנך מאן דאכיל דלאו דיליה בהיל לאיסתכולי ביה עכ"ל וכתב עוד הר"ן דכאן מיירי שהרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות דפטור מערלה ע"כ חייבת הנטיעה המורכבת בערלה א"נ באילן סרק הרכיבה אע"ג דעביד איסורא מכל מקום יש בה דין ערלה וגם רש"י כתב בסוטה דהא דתנן המרכיב חייב בערלה היינו ילדה בילדה שאף אותו ענף חייב בערלה ואע"ג שקצצה מזקנה נעשה עכשיו ילדה שזו היא נטיעתה.

סעיף יחעריכה


(כא) נשאר:    ולדעת הרא"ש שאפילו נשאר בו עד טפח חייב ומטפח ולמעלה פטור ולזה נוטה דעת הש"ך ע"ש.

סעיף כבעריכה


(כב) גדלו:    שאין גדולי היתר מבטלין האיסור.

סעיף כגעריכה


(כג) כראוי:    כמבואר בחושן משפט סי' רי"ו.


(כד) עליון:    ואע"ג דהעליון גדל מתוך האיסור של תחתון אמרינן גידולי היתר מעלין את האיסור ול"ק מהך דלעיל סכ"ב ענף מלא פירות של ערלה וכו' שאין גדולי היתר וכו' דשאני התם דפירות הערלה היו ניכרים קודם שגדל ההיתר אבל הכא שהפירות גדלים בבת אחת מתוך ההיתר ומתוך האיסור ה"ל זוז"ג. ב"י והאחרונים.

סעיף כזעריכה


(כה) טרשים:    אבל בישוב אפילו עולה מאליו חייב דמסתמא ע"י עבודת אדמה שעבדו מתחלה עלה. ש"ך.

סעיף כחעריכה


(כו) אינו:    בש"ס יבמות אמרינן הטעם דלהשביח מקחו אומר כן וע"ל סימן קכ"ב ס"ו וכ' הש"ך דלעיל סימן צ"ח נתבאר דערלה שנתערבה אינה בטלה אלא בר' והיינו במינו ואז אפילו ביבש לא אמרינן חד בתרי בטל עד ר' אבל שלא במינו לעולם בטלה בס' כשאר אסורים.