באר היטב על יורה דעה רנט
סעיף א
עריכה(א) לעשות: פי' לכוף אחרים שיאמר בפניהם שאין מעות בצדקה. ט"ז.
סעיף ב
עריכה(ב) כסף: ובתשו' שארית יוסף כתב דיש חילוק בין ספר תורה לכלי כסף כי ס"ת דרך ומנהג העולם להניחה בבהכ"נ א"כ מי יוציאה מחזקתו כי מה שהניח הס"ת לשם אין ראיה שהיא של הק"ק כי בזמנים אלו עיקר כתיבת ס"ת להניח לקרות בס"ת ברבים וגם קדושתה גדולה ואין ראוי בכל מקום להניח ס"ת ולכן אין ראיה שאף שהניחו בבהכ"נ אין ראיה שהקדישו אבל הכלי כסף אין המנהג להניחם בבה"כ ובאם לא הקדישוהו לא היו מניחים אותם בבה"כ רק היו משתמשים בהם בבה"כ בשעת הצורך ואח"כ היו לוקחים לבית לכך אם הניחוהו שם הם בחזקת הק"ק עכ"ל וכ' הב"ח נראה דלפי מנהג אותן מקומות גם ב"ח גובה חובו מס"ת שבהיכל כיון שבידו למכרו בעת דחקו (גם ב"ח יכול לגבות חובו) והש"ך הסכים עמו שדבריו בכאן הם עיקר ודלא כמה שסותר דברי עצמו בסוף סי' ע"ד ס"ב דפסק דאין ב"ח גובה מס"ת ועיין בחושן משפט בסי' צ"ז סוף סעיף כ"ג.
סעיף ג
עריכה(ג) הצבור: דוקא צבור אבל לא גבאי כ"כ הרא"ש ואע"ג דבסימן רנ"ו ס"ד כתב רמ"א וה"ה גבאי הממונה מבני העיר היינו לדבר מצוה דוקא אבל לא לדבר הרשות עכ"ל הט"ז.
(ד) הרשות: כ' הש"ך משמע אפי' עדיין לא הדליקו בבה"כ אף דקי"ל הזמנה לאו מילתא היא מ"מ בלא נשתקע שם בעליה אסור בכל גונא לשנות לדבר הרשות אם לא כשהבעלים מסכימים בדבר אז מותר לשנות כשלא נשתמש בהם ואם נשתמש בהם אף שהבעלים מסכימים אפ"ה אסור לשנות.
(ה) לשנותו: כ' הש"ך ואם יכולים לשנותו למצוה קלה יותר מזו איכא פלוגתא בין הפוסקים ומדברי הב"ח נראה דמחלק דגבי נר ומנורה שהתנדבו לבהכ"נ אפי' נשתמשו בה מותר לשנותה לדבר מצוה אפי' למצוה דפחותה מיניה משום דלא נתנו לבהכ"נ אלא כדי להאיר להמתפללים מתוך הסידור התפלות והמחזורים ואין זה אלא תשמיש מצוה לאדם עצמו ודוקא גבי תשמישי קדושה אמרינן מעלין בקדש ולא מורידין והרשב"א כ' דכל זה דוקא בשיש מנורות ונרות כדי הצורך לבהכ"נ אבל אם אין סיפוק אין הצבור רשאין לשנות.
(ו) נשתקע: כתב הש"ך משמע אבל אם נשתקע שם בעליה מותר לשנות אפילו לדבר הרשות והטעם דבעובד כוכבים אסור לשנות משום דמפעי פעי ויאמר הקדשתי דבר לבהכ"נ של יהודים ומכרו אותו ויש חילול השם בדבר משא"כ ישראל דציית לדברי חכמים ואפי' אם אינו ציית מ"מ אין כאן חילול השם כ"כ הרא"ש בתשו'.
סעיף ה
עריכה(ז) שמסופקים: כ' הט"ז שצ"ע ליישב דעת רמ"א דבסי' רנ"ח ס"ח פסק דגם השני צדקה והוא מידי דתליא בל' מסופק ופסק להחמיר וכאן פסק להקל ובחושן משפט סי' ר"ן ס"ג פסק ג"כ להחמיר ונ"ל ליישב דעת הרמ"א שדבריו נכונים דבכל מידי דהוא ספק שא"א להתברר בשום פעם כההיא דסי' רנ"ח שאם נאמר יש יד לצדקה הוי כאלו אמר בפירוש וזה יהיה ג"כ צדקה ונמצא אפילו אם הוא אומר שכונתי היה שזה יהיה להוצאה שלי אינו נאמן ובזה ודאי אזלי' לחומרא משא"כ בנדון זה ששכיב מרע אמר ל' מסופק ואלו היה קיים ומגלה כונתו היינו מאמינים לו ע"כ מצי לומר אילו היה אבא קיים היה מגלה כונתו שהיה שלו הלכך לא מפקינן מחזקת יורשים עכ"ל הט"ז והש"ך הניח הדבר בצ"ע ע"ש שמאריך בזה.
סעיף ו
עריכה(ח) בחלום: פי' שאינו יודע היכן המעות שהטמין אביו ומראה לו בעל החלום המעות וא"ל אלו המעות שהטמין אביך של צדקה הם אפ"ה אינו כלום והשתא הוי שפיר רבותא עכ"ל הש"ך.