באר היטב על יורה דעה קלט
סעיף א עריכה
(א) ישראל: כתב הט"ז ודבר פשוט נ"ל דאפילו ישראל מומר נקרא ישראל ודינו עד שיעבוד דאע"פ שחטא ישראל הוא וכן לענין ביטול שאינו יכול לבטל אציל כמו ישראל ודלא כמ"ש בדרישה בהג"ה סימן קמ"ה דישראל מומר דינו כעובד כוכבים (ובנה"כ כתב דמדברי הרמב"ם פ"ב מה' עובד כוכבים משמע כהדרישה ע"ש עכ"ל).
(ב) נאסרת: אבל זקף עובד כוכבים לבנה אחרת משל ישראל והשתחוה לה אינה נאסרת דשמא לא ניחא ליה אלא בזו שזקף דאותה נאסרת ואין לה ביטול עכ"ל הג"א ובש"ס מבעיא בביצה דלא מינכר זקיפתה וסלקא בתיקו ולחומרא וכ"פ הרמב"ם וע"ל סימן קמ"ו ש"ך.
סעיף ב עריכה
(ג) ישראל: וכן נוי' כדלקמן אין להם ביטול והטעם דתקרובת עבודת כוכבים אין לו ביטול דאליל עצמו ונויו תלוין בשלמותו וכל זמן שהוא שלם פלח ליה וכן מחזיק אותה לנוי אבל אם נפסל בטלה ממנו מחשבה זו משא"כ בתקרובת דאפילו דבר מועט שאינו חשוב מקריב לפניו נמצא דלא פקע איסורו אם נפסל. ט"ז.
סעיף ג עריכה
(ד) תקרובת: כב"י דלהרמב"ם אם נמצא במקום עבודתה הכל אסור אפילו אינו קרב על המזבח א"כ הני נרות נמי אם הכניסן במקום עבודתה תקרובות נינהו ולית להו ביטול ע"כ ודבריו נכונים וכל בעל נפש יש לו להחמיר ולאו דוקא נרות אלא בכל הדברים שהיו בבית תרפותה איכא משום תקרובת עבודת כוכבים דשמא נכנסו במקום עבודתה ואין להם ביטול כלל להרמב"ם עכ"ל ב"ח וכתב הט"ז דהאי בשר ר"ל דוקא בשר בהמה אבל לא בשר חיה ועוף דלא כפרישה.
(ה) המשתברת: פרש"י כעין זריקת דם של פנים שאינה מחוברת אלא משתברת ונופלת טפין טפין לאפוקי זרק מקל אבל שיבר מקל הוי כעין זביחה ששובר צואר בהמה.
(ו) חייב: כתב הש"ך ולדעת הטור לענין חיובא אע"פ שאין עובדין אותה כלל במקל חייב ולא נאסר עכ"ל.
(ז) זרקו: דוקא כשאין עבודתה בזריקה אבל אם עבודתה בזריקה חייב ולא נאסר כ"כ הר"ן.
סעיף ד עריכה
(ח) דרך: והש"ך חולק ע"ז ופוסק כדעת הרמב"ם ותוספות ושאר פוסקים דהיכא דאין דרך לעובדה בחגב כלל לכ"ע פטור ואינו נאסר.
סעיף ט עריכה
(ט) שכיבן: משמע הא אם כבו ממילא אע"פ שמכרן או משכנן אסורים וק"ק דבסי"ב הביא המחבר סברת הפוסקים דבטלה במכירה ומשכון בסתם ואחר כך סברת ר"י בשם י"א וכן לקמן סי' קמ"ו ס"ח כתב הרב בפשיטות דבטלים במכירה ומשכון וצ"ע. ש"ך.
סעיף יג עריכה
(י) מצוה: וכן אפילו ללמוד בהן אסור הגה' תשב"ץ.
סעיף טו עריכה
(יא) השייכים: כ' רבינו ירוחם דה"ה ספרי הכ"ד שלהם הכתובים בלשון לע"ז או שאר לשונות שלהן אסור למכור להן כי מי שהעתיקן שינה בלשונו כדי לפקרם ולחזק אמונתם ע"ש שהאריך.
(יב) והמחמיר: והב"ח כתב דמן הדין הוא אסור ומהרא"י נסתפק אם אסור ליתן להשילע"ר של עובדי כוכבים הלומדים הכתיבה יעי"ם הנקראים ולעד"ר ווי"ש וכ' הב"ח דאין איסור בדבר אלא נכון ליזהר וכ"כ מהרש"ל וכ' בד"מ דכל זה אינו אלא בידוע שרוצה לכתוב ספר דתם אבל סתמא שרי.