באר היטב על יורה דעה קכא

סעיף בעריכה

(א) ולהטבילן:    כתב הש"ך ונראה דיש לחזור ולהטבילן בלא ברכה וכתב בלבוש ואם לא ירצה להשתמש בהן אלא בצונן יכול להטבילן ולהשתמש בצונן וכשירצה אח"כ להשתמש בחמין יגעילנו ויספיק לו הטבילה שהטבילן כבר לכ"ע דכיון שבתחלה בהיתר טבלו שוב א"צ טבילה שנית עכ"ל ונראה דהיכא שטבלו אדעתא לאכול בו חמין כיון דצריך לחזור ולהטבילו להי"א א"כ אפילו צונן אסור לאכול בלא טבילה שנית.

(ב) יומו:    אבל אם יש במי הגעלה ס' כנגדו מותר להגעילו אף כשהוא ב"י ועיין לעיל סי' צ"ד וצ"ה ובא"ח ריש סימן תנ"ב ט"ז.

סעיף דעריכה

(ג) בפסח:    כתב הש"ך הטעם כיון דהיתרא בלע ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר סגי בהגעלה כיון דהתירא בלע אבל בת' מ"ע כתב הטעם מפני שמחבת של עובדי כוכבים רוב תשמישן בלי מים אלא ע"י שאר משקין כמו שמן וכדומה וכו' משא"כ במחבת של חמץ ולפ"ז גם במחבת של חלב או בשר צריך ליבון כיון דבלע בלי שום אמצעי (ובא"ח סי' תק"ט ס"ה כתב מ"א דהעולם נהגו איסור להגעיל כלי בשר לחלב או איפכא והטעם כתב בשם הגאון מוהר"ר בנימין מפוזנא ע"ש).

סעיף העריכה

(ד) צונן:    וכתב בד"מ דאפילו חומץ מותר ליתן בו ע"י הדחה ושטיפה ומשמע מדבריו דה"ה כל שאר דברים החריפים מותר ליתן בתוכו כל שהודח יפה וע"ל סי' צ"א ס"א מ"ש בשם הא"ח משמע לכאורה מדבריו דאסור ליתן בתוכו דבר חריף לח ואפשר דיש ט"ס בד"מ וקאי אסתם כלי שתשמישו בצונן אבל לא אם תשמישו בחמין עכ"ל הש"ך.

(ה) בדיעבד:    כלומר שקנאו ואין לו כלי אחר מותר להשתמש בו אבל אם נשתמש בו בדיעבד שלא יאסר המאכל הא ל"צ למימר. ש"ך.

(ו) שחממו:    או שעמד בו יין וכה"ג מע"ל דה"ל כבוש ש"ך (והיינו דוקא להשתמש בו בקבע אבל דרך עראי אפילו כלים שמשתמשין בודאי חמין מותר להשתמש בהם ע"י הדחה ושפשוף כמו שנתבאר).

(ז) לכל:    זה לא קאי רק אמ"ש הרב בהג"ה אבל מ"ש המחבר אם הגעיל כלי הצריך ליבון וכו' זה אפילו דיעבד אסור והוא פשוט ט"ז ועיין בא"ח סי' תנ"א ס"כ נתבאר דנוהגין להכשיר השולחנות ע"י עירוי.

(ח) ומותר:    כתב או"ה הא דמתירין בכ"ח היינו דוקא כלי משתאות אבל שאר כ"ח שקנה מהעובד כוכבים אם רק מסופק בו שנשתמש בחמין צריכין שבירה אבל כלים חדשים שקונין מן השוק אפילו בכ"ח א"צ לספק בהן דאין דרכן להשתמש בכלים חדשים ע"כ מיהו קשה דהא בכ"ח ששתה בהן העובד כוכבים קי"ל בסי' קל"ה ס"ד דצריכים מילוי ועירוי וי"ל דהאו"ה מיירי הכא שכבר נשתמשו בהן קודם שבאו ליד העובד כוכבים דבכה"ג אמרינן התם דלכ"ע סגי בשכשוך כיון דכבר שבעו לבלוע וע"ש עכ"ל הש"ך.

סעיף ועריכה

(ט) בקצתו:    פי' הש"ך דסגי ג"כ בהכשר מקצתו והיינו בדיעבד אבל לכתחלה צריך להכשיר כולו כמ"ש הרב בא"ח סי' תנ"א ס"י והט"ז חולק על הג"ה זו ופסק דלא סגי בהכשר מקצתו ומ"מ כתב דנראה דבשפוד שצלו בו בשר שלא נמלח ורוצה ללבנו לצלות בו בשר כשר די בליבון המקצת דהיינו במקום שהגיע האיסור כיון דאפילו צלה בו בשר היתר בלא ליבון כלל כשר בדיעבד כמ"ש בסי' ע"ו מטעם דנורא משאב שאיב אלא דאם צלו בו בשר נבלה נראה דאסור בדיעבד (דציר נבלה מיסריך סריך) מיהו בהולכי דרכים נראה אם מלבן השפוד חלק גדול גם במקום שלא הגיע האיסור שם אף שלא ליבן כל השפוד כולו סגי אפילו לכתחלה כיון שמקום שלא הוכשר הוא מרחק רב ממקום הצלי עכ"ל והש"ך כתב דבכלי מתכות שנשתמש איסור במקצתו ואח"כ נשתמש בו היתר במקצתו האחר שלא נשתמש בו בפעם הא' הותר בדיעבד מיהו היינו דוקא כשנאסר בחום שע"י בישול אבל בחום שע"י האור ממש כ"ע מודו דהאיסור נתפשט בכולו ולכן שפוד של איסור שצלו בו בשר על האור צריך ס' נגד כל השפוד דכיון שמפליט בבשר ע"י לחות הבשר מוליך פליטתו בכולו עכ"ל.

סעיף זעריכה

(י) לכתחלה:    כתב הש"ך אבל דיעבד אם נשתמש בו רותח אחר ההשחזה אפילו הוא ב"י מותר כמו אחר ההגעלה וכתב הלבוש אם הגעיל ב' כלים ב"י או יותר במים שלא היה בהם ס' כנגד שניהם אבל היה ס' כנגד אחד מהם אם הגעילן בבת אחת ודאי לא עלתה להם ההגעלה שהרי לא היה ס' כנגד שניהם ואם הגעילן בזה אחר זה י"א דעלתה להם ההגעלה שכבר נתבטל טעם האיסור במים קודם שהגעיל השני ונשארו המים מותרים כשהגעיל השני ויש אוסרים גם בזה משום דחוזר האיסור וניעור ואוסר גם השני עכ"ל וכן עיקר כיון שהמים מדינא אסורים למה לא יאסרו הכלים ומה שמגעילין בפסח הרבה כלים ביורה אין ראיה דשם אינן ב"י עכ"ל הש"ך.