באר היטב על יורה דעה קיב
סעיף א
עריכה(א) חתנות: כתב הש"ך אבל משום געולי עובדי כוכבים ליכא למיחש דסתם כליהם אינן ב"י גם אין אסור פת של עובדי כוכבים אא"כ אפאו עובד כוכבים ומ"ש במקום דליכא חתנות פירוש כגון פת הכומרים שאין להם בנים אסור דאם לזה אין בנים יש לזה ולא פלוג רבנן.
(ב) דגן: שזהו דבר חשוב ומביא לידי קרוב הדעת. ט"ז.
(ג) מלכים: הב"ח השיג ע"ז וכתב דאין ספק דפת קטניות ואורז ודוחן אינו עולה על שלחן מלכים אלא דהרא"ש מיירי מתבשיל שנעשה מאורז ודוחן דבזה יש חילוק בין עולה על שלחן מלכים או לא ועיין בת"ח דין י"א בשם או"ה.
סעיף ב
עריכה(ד) מנחתום: כתב הש"ך דוקא פת עובד כוכבים אבל פת ישראל שאפאו עובד כוכבים [ולא הכשיר התנור ע"י השלכת קיסם] לא נהגו בשום מקום להתיר שהרי הוא כבישולי עובד כוכבים דטעמא דלא אסרי פת עובד כוכבים משום דהוי גזירה שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בה אבל בפת ישראל שאפאו עובד כוכבים לא שייך האי טעמא הלכך אסור.
(ה) מצוי: במרדכי כתב הטעם לפי שאותן מקומות שנוהגין היתר היינו משום שלא נתפשט איסור פת של עובדי כוכבים בתחלת הגזרה באותן מקומות לפי שפת של עובדי כוכבים לא פשט איסורו בכל ישראל ולפ"ז משמע דאפי' פת של ב"ב מותר לפי האי טעמא אבל מדברי האו"ה והר"ב מבואר אפי' אותן שנהגו היתר בפת פלטר ישראל אסורים בפת של ב"ב וכ' בת"ח דאף הנוהגין היתר בפת של עובדי כוכבים בעשי"ת יש ליזהר וכן נתבאר באורח חיים סי' תר"ב ס"ב ע"ש מיהו נראה דיש ליזהר אף כל ימות השנה שלא ליקח פת ש"ע מן הפלטר היכא דיש פלטר ישראל אם לא שהפת של עובדי כוכבים יפה יותר דאז שרי. ש"ך.
סעיף ג
עריכה(ו) הזמין: כתב הש"ך וקשה דהא המחבר ס"ל לקמן ס"ז דבתר תחילתו אזלינן והיאך כתב כאן דין זה ואולי לכך כתבו בשם יש מי שאומר או אפשר דס"ל מסברתו לחלק דמזמינו אצלו גרע טפי עכ"ל.
סעיף ד
עריכה(ז) ליקח: מה שהקשה כאן בש"ך תקנו [בנו] בנה"כ דטעה בין תיבת ליקח ללקח ע"ש וק"ל וכל זה לדעת המחבר ס"ב אבל לדעת הי"א בהג"ה פשיטא דשרי.
סעיף ו
עריכה(ח) בביצים: דלמאי ניחוש לה אי משום דם רוב ביצים אין בהם דם כדלעיל סי' ס"ו ס"ח ואי משום ביצת עוף טמא אין מצוים בינינו כדלעיל סי' פ"ו ס"ב ואי משום בשולי עובדי כוכבים דאסור בביצים קי"ל דקמחא עיקר עכ"ל הש"ך וע"ל סי' קי"ג.
(ט) מתיקה: כיון דאי קבע עלייהו סעודה מברך המוציא דינם כפת ממש ט"ז ודוקא אותן שבלילתן [עבה] ויש בהן תורת לחם וכ"כ בת"ח.
סעיף י
עריכה(י) הכשר: וכתב הש"ד דאם הוא מסופק אם הכשיר ישראל התנור או לא שרי דהוי ספיקא דרבנן ולקולא וכ"כ הרב בת"ח.
סעיף יג
עריכה(יא) יבצע: כתבו הט"ז וש"ך ומ"ש המחבר באורח חיים סי' קס"ח דיסלק פת של עובד כוכבים מן השולחן עד אחר ברכת המוציא דשם מיירי שאין אחר מיסב אצלו אבל כאן כיון דישראל אחר מיסב אצלו אם לא יברך על פת נקיה איכא איבה ואע"ג דמשמע שם אם רק א' מיסב אצלו ליכא איבה דמאי אולמא האי מהאי מ"מ כיון דלענין ברכת המוציא מצוה לברך על היפה אם לא יברך איכא איבה טובא א"נ דוקא כשפת של שניהם שוה הוא דליכא איבה כשאין שם אלא א' אבל כשהפת מי שאינו נזהר נקי ויפה יותר ואפ"ה אין אוכלו ודאי איכא איבה.
סעיף יד
עריכה(יב) כותח: כתב הט"ז ואין לאסור משום חלב של עובדי כוכבים כי חלב טמא אינו עומד ואם נאמר שמעט נסיובא דחלבא איכא בו מ"מ בטל במיעוטו שהרי מעורב בה ואינו דומה לחמאה בסי' קט"ו שאינו מעורב בה עכ"ל רש"ל ולי הקטן נראה תמוה דנסיובי בחלבא ודאי אינו בטל במיעוטו וראיה מש"ס פ' אלו עוברין כותח הבבלי וכו' וגם בפ' אין מעמידין איתא דבחולב לכמכא והוא כותח דהחלב אסור אלא דכאן מיירי שנעשה בהכשר שישראל רואהו אלא שהעובד כוכבים נותן שם פת שלו דאין בזה משום איסור פת של עובד כוכבים עכ"ל.
(יג) בלח: אפילו הוא דבר חשוב ודינים אלו אפילו בבישולי עובד כוכבים ממש כ"כ באו"ה ובת"ח ומ"ש אבל אסור לערבו כתב בד"מ ע"ז ונ"ל דמ"מ יכול להיות שמותר לאכול בקערה אחת וליכא למיסר משום הטעם שנתערב ולא אסרו לערב לכתחלה אלא לאכול הפת עצמו אבל משום טעמא ליכא למיחש אך בהגהת ש"ד אוסר לכתחלה עכ"ל והש"ך כתב דאין זה מוכרח די"ל דמיירי ג"כ כשאוכל הפת עצמו ובלא"ה הא קערה היא כלי שני ואינו מבשל.
סעיף טו
עריכה(יד) איסורין: כתב הש"ך אפי' חמאה של עובד כוכבים וכיוצא בה במקום שנוהגין איסור דקיל נמי איסורייהו דדוקא בפת איכא איבה משום דעל הלחם יחיה האדם אבל לא בשאר מאכלים שכמה אנשים הם שאין נפשם תאיבה לאכול חמאה וכה"ג. וכתב בט"ז דהב"י הוכיח דמותר ליקח שאור של עובד כוכבים ולחמץ בו העיסה אפי' מי שנזהר מפת של עובד כוכבים כי לא גזרו חכמים בפת של עובד כוכבים על טעם כעיקר אבל על הפרורים שהם בעין ודאי אסורים כל זמן שלא נתבטלו ברוב עכ"ל.