באר היטב על יורה דעה עב
סעיף א עריכה
(א) לבשלו: אפי' עם שאר בשר וכתב הט"ז בשם הד"מ שמעתי מרבים שמקילין ונוהגים לבשלו אחר המליחה וכ"כ מהרש"ל להקל בזה שאין גזירה זו לא בש"ס ולא בגאונים וכתב בתשב"ץ ואיני אוכל לב עוף אע"פ שהספר אינו מזכיר רק לב בהמה שקשה לשכחה מ"מ כמו כן מונע נמי לב עוף עכ"ל וסיים הש"ך וכן ראיתי נזהרין בזה. (ובה"י כתב המנהג הפשוט לב העוף זורקין ולב בהמה חותכין ומולחין ומבשלין כשאר בשר ע"ש איתא בגמרא דהוריות ה' דברים שמשכחין את הלימוד וחד מינייהו האוכל לב בהמה ע"כ אין לאכול בין של עוף ובין של בהמה).
סעיף ב עריכה
(ב) פולטו: כתב הש"ך ואע"ג דלגבי דם בעין לא אמרי' כבכ"פ כדלעיל ריש סימן ס"ט ובסוף סימן ע' שאני גבי לב דשיע ולזה מהני עכ"פ שיעתו דמקרי דם פליטה ואם אחר שנמלח הלב נפל לציר שרי מטעם דשיע ולא בלע ובהגהת ש"ד כתב הטעם דכיון שהוא כנוס תוך חללו וע"י מליחה וצליה מתיבש הדם בתוכו נקרא שוב דם פליטה.
(ג) נפק: כתב הש"ך דלדעת המחבר מיירי דוקא דלא נמלח קודם אבל אי נמלח א"צ אלא ס' כנגד הדם שבלב דס"ל דדם הכנוס במקום א' נוכל לשער כמ"ש גבי דם הוורידין וצ"ע לדינא עכ"ל והט"ז פסק דלמעשה יש להחמיר דאפילו בנמלח צריך ס' נגד כל הלב והביא ראיה ממהרי"ל שפסק כן ומי יקל נגדו שהוא גדול שבאחרונים ע"ש.
(ד) עצמו: משום דלפעמים הדם שבלב מתבשל ונתייבש כולו בחלל (*) הלב ואינו יוצא לחוץ והא דלא אסר ליה מטעם שהלב נעשה נבלה מהדם שבתוכו שדבוק בו כבר כתב מהרא"י דלענין זה מהני שיעתו דלא אמרינן דממהר לבלוע טפי משאר בשר.
(ה) הלב: פי' אם נתבשל הלב עם העוף בענין שיש בחתיכה עצמה ס' אפ"ה צריך קליפה כיון דכבר נמלח עמו ונאסר כ"ק ולפ"ז מוכח דעת הר"ב ג"כ דאפילו נמלח הלב תחלה צריך לשער נגד כל הלב תחלה ודוק עכ"ל הש"ך.
(ו) להקל: כתב הש"ך ודעת מהרש"ל כהיש מחמירין והעיקר כדעת הר"ב וכ"כ הב"ח דהכי נוהגין מיהו פשיטא דלכתחלה אין למלוח או לצלות לב עם בשר כיון דעכ"פ צריך קליפה וכתב עוד להמחמירין אם נצלה צריך נטילה.
(ז) ולקלוף: (ואז יוצאים לכ"ע שהרי רוב פוסקים הסכימו שלא להצריך במליחה רק קליפה אלא שאנו מחמירין בס' עכ"ל ת"ח). כתב הש"ך משמע להדיא דאפי' אינו דבוק הלב אלא שנמלח עם בשר צריך קליפה ולא דמי לכבד בסימן ע"ג דא"צ קליפה דשאני הכא כיון דקצת פוסקים ס"ל דדם הלב הוא בעין ראוי להחמיר להצריך קליפה ומכ"ש דגבי צלי יש להחמיר להצריך קליפה ולא כב"ח שמקיל בזה.
(ח) עצמו: פי' כי היכא דאמרינן בלב עצמו כבכ"פ ה"נ בבשר שעמו.
(ט) למעלה: פי' דאפילו סגור למעלה מהני ליה קריעה אחר מליחה וצלייה ואפי' אינו סגור למעלה צריך לחזור ולקרעו היטב דמה שפתוח למעלה לא מקרי קרוע וכן אם נתבשל כך אסור עכ"ל הש"ך וט"ז כתב ומיהו אם הניחו על פיו דאיכא מקום לדם לזוב איכא למימר דמקרי קרוע.
(י) וזהירות: וברקנ"ט פ' לך לך כתוב וז"ל ובעבור כי הברית היא דוגמת הלב לכך חותכים גם חידוד הלב בראשיתו להעביר משם כחות הטומאה וזה ומלתם את ערלת לבבכם ע"ש.
סעיף ג עריכה
(יא) הראש: ובט"ז כתב בשם תשובת ר"י מינץ להתיר בעוף גם כשהוא בלא כנפיים ורגלים דאפ"ה מקרי עוף שלם (וכ' פר"ח דיש לסמוך עליו|וכן דעת הדרישה להקל בזה עכ"פ היכא שיש עוד איזה צד לקולא דהיינו שאנו משערין ס' בכל החתיכה היכא שיש איסור דבוק שהוא עצמו חומרא ונ"ל עוד דגם אם הופשט עור האווז יש להקל שהרי גם בתרנגולת אמרו כן ושם העור דבר מועט ממילא ה"ה נמי בעור האווזא שהופשטה וכ"פ פר"ח אבל מהרש"ל כתב דאווזא שהופשט עורה אין בה ס' נגד לבה (ובתשובת עה"ג שאלה כ"ט כ' וקרוב בעיני שגם הט"ז מסכים עם מהרש"ל ומ"ש ס"ק ט' ונ"ל עוד דגם בלא עור היינו אם יש עוד איזה צד היתר. ודבר זה נלמד מענינו שבסמוך לו הביא דברי הפרישה שכתב שיש להקל אם יש עוד איזה צד להקל וע"ז כתב נ"ל עוד כו'. עוד כתב בתשובה הנ"ל אם יבא עוף לפני עם הלב ואוכל לשפוט למראה עיני שהוא ס' נגד הלב אע"פ שחסר מן העוף חלק גדול אני מכשירו ולכן דקדק הרמ"א בלשונו ואם אין שלם וליכא ס' כו' משמע שאינו מוכח שאם אין העוף שלם דליכא ס' כי יוכל להיות שאין העוף שלם ואפ"ה יש בו ס' אבל אם אין העוף והלב לפני אין אני מכשירו אם לא שהעוף שלם ולא חסר כ"א הראש והרגלים כפסק הרמ"א ומסיק והמיקל כר"י מינץ לא הפסיד במקום הפ"מ או בע"ש ע"ש בתשובת ש"א סימן נ"ט הטריף עוף שצלו עם הלב בבעקי"ן אף שיש ס' נגד הלב מאחר ששופכין מעט מים בבעקי"ן הוי מקצת חתיכה בתוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב ע"ש).
(יב) נבלה: כ' הש"ך הטעם דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבלה ומן הרש"ל נראה דאם בתוך הרוטב דרך בישול נצטמק הלב בחתיכה מקרי איסור דבוק וצריך בחתיכה עצמו ס' לבטל הלב וכתב עליו הש"ך דאין דבריו מוכרחים. וכתב בט"ז והטור כ' בשם י"א דחיישינן בכאן שמא אותה חתיכה לבדה נשארה ברוטב ונאסרה וחזרה ואוסרת האחרת ולא נהירא דלמה נחוש לזה עכ"ל הטור וטעמו דהא דם שבשלו אינו אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ואין זה דומה למ"ש הטור בסי' ק"ו גבי דגים דחיישינן לזה דשם יש איסור דאורייתא וה"ה כאן בחתיכת בשר הנדבק בה חלב שנתבשל עם שאר חתיכות ויש מקום לחוש שמא וכו' כנ"ל ודאי חיישינן כמו בדגים דלקמן.
(יג) הדבוק: כתב הש"ך דכל זה לענין שאר הדברים שבקדרה אבל הלב עצמו אסור לעולם אפילו יש בעוף עצמו ס' נגדו משום דלפעמים הדם מתייבש בתוכו ואינו יוצא לחוץ.
(יד) לבה: כיון דדרך להסיר בבהמה הראש וכרעיו וקרבו גם צריך לנקרה מן החלב וגיד הנשה גם מפשיטין עורה ע"כ מסתמא אין בה ששים נגד הלב עכ"ל הש"ך וע"ל סימן ע"ג מדין מילוי בלב או בכבד.
סעיף ד עריכה
(טו) לקרעה: כ' הש"ך אבל אם בשלוהו בלא קריעה מותר בדיעבד (קיצור דינים אם נמלח לב עוף עם בשר או בלא בשר אפי' ליכא ס' מותר הכל רק שיקרעו הלב אחר מליחה אבל מצד המנהג נוהגין לזרוק לב העוף והשאר מותר רק שקולפין מעט במקום שמונח הלב ובבישול אם העוף שלם מותר העוף והבשר שעמו רק הלב אסור ואם אין העוף שלם אזי אם דבוק בחתיכה א' מעוף צריך ס' נגד החתיכה שהלב דבוק בו דחנ"נ ואם אין דבוק בחתיכה מצטרף כל הקדרה לבטל הלב בס').