באר היטב על חושן משפט קד
סעיף א עריכה
(א) הרבה: עיין בתשובת מהריב"ל ס"ב סימן נ"ה ובתשובת מהרי"ט סי' קכ"ד ובמהרשד"ם סימן קמ"ה וסימן ר"ה.
(ב) קודם: לשון הטור כגון שלוה בשטר מראובן בניסן וקבע לו ז"פ לשנה ואחר כך לוה משמעון באייר וקבע לו זמן לחצי שנה ע"כ. סמ"ע.
(ג) מוציאין: (קדם המאוחר ונפרע ע"י ערכאות ולא היה כח ביד המוקדם למחות ובא המאוחר ומכר הקרקע לישראל אחר אין המוקדם מוציא מידו תשובת הרמ"א סימן ק"ט. קהל שתקנו שההקדש יהא קודם לבע"ח אע"פ שיהא מאוחר אין התקנ' אלא בנכסים ב"ח ולא במשועבדים תשובת מהרי"ט חח"מ סי' ק"א ע"ש ובסי' ח' ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קי"א וח"ב סי' קצ"ו וסי' רי"ב וח"ג סי' צ"ד ובתשובת מהרשד"ם סי' ק"ח ק"ט וסי' קל"ה קמ"ה ורפ"ה. (ודוקא בודאי מאוחר אבל בספק מאוחר אין מוציאין מידו. תשובה להרמב"ן סימן כ"ב. כנה"ג).
(ד) מקרקע: (וא"ל שמא המאוחר יקלקל השדה כבר כתב בתשובת הרשב"א דלא חיישינן לקלקול קרקע אלא במקום שיש לחוש לזיוף השטר שכבר נפרע כההיא דסימן צ"ח שטוען שהשטר מזויף. ט"ז).
(ה) עצמו: (ולמאי דקי"ל בסי' ע"ג ס"י דאם הלוה מבזבז נכסיו יכול המלוה לתובעו אפי' תוך הזמן ה"נ ודאי שיוכל למחות שלא יתן להמאוחר וצ"ע על הרמ"א בזה. שם).
(ו) גבה: בטור פסק בפשיטות דבשניהן בע"פ גובה המוקדם והמחבר פסק סי"ג דמלוה ע"פ מוקדם קודם למלוה בשטר מאוחר לגבות מבני חרי דשיעבודא דאוריי' ואפשר דהרמ"א לא איירי כאן אלא אי קדם המאוחר וגבה אבל לכתחלה ס"ל ג"כ דהמוקדם קודם. סמ"ע.
(ז) יכול: ע"ל סי' ק"ז ס"ד וצ"ע ועיין בתשו' מהרי"ט סימן קכ"ח ובמהרשד"ם סי' ר"ט ובתשובת מהר"ם מלובלין סי' ד'. ש"ך.
סעיף ב עריכה
(ח) בשביל: דאמרי' שלא היה לו שעת הכושר לבא. סמ"ע.
(ט) חברא: דדוקא במחאה אמרי' כן כמ"ש הט"ו בסי' קמ"ו משום דשם הכל רואין דזה מחזיק בשדה כאילו הוא שלו וזה עשה מחאה שגזולה היא בידו משא"כ בזה דאין ידוע מי שיש לו חוב על בית זה שיגלו לו. שם.
סעיף ג עריכה
(י) עבדים: ע"ל סי' קי"ז שם יתבאר דאם עשה עבד אפותיקי דינו כקרקע ע"ש וכאן בלא אפותיקי איירי. שם.
(יא) קדימה: והב"ח פסק כתשובת מיימוני דאם ידוע שיש עליו בע"ח אחרים מניח חלקו עד שיבא ודלא כב"י שפסק שמגבי' לאותן שלפנינו כו' ע"ש וז"ל תשובת רמב"ן סי' פ"ב והב"י הביא' באבן העזר סי' ק"ב אם שמעו בו שמת אפילו במדה"י ימכרו הב"ד הקרקע לכתובה משום חשש בע"ח מוקדמים שלא כדעת הראשונים ע"כ "ותשובה זו צ"ע ונ"ל דט"ס יש בה ופירוש' כמ"ש הרב בהג"ה ס"א ע"ש הרשב"א וק"ל עכ"ל הש"ך ועיין בתשובת מבי"ט ח"ב סי' רי"ג.
(יב) שטרות: ואם נתן לו הלוה כתיבה ומסירה עיין בתשובת הרשב"א סי' תתקי"ד הביאה הב"י ואם יש בחזקות דין קדימה עיין בתשובת מ"ע סי' פ"ז ובתשובת מבי"ט ח"א סי' קי"ד. ש"ך.
סעיף ד עריכה
(יג) שמו: שכל שלא שמו לא סמכא דעתיה דמלוה עליה דשמא ישומו לו הרבה ביוקר משויו ועדיין הוא ברשות הלוה וע"ל סימן פ"ו עכ"ל הסמ"ע אבל הש"ך כתב דנ"ל דשמו לאו דוקא וה"ה לא שמו ונתנו לו וגם הב"ח כתב דאם נתנו לו הב"ד בלא שומא לאו כלום הוא ואין נ"ל עיין בתשובת מהרי"ט סי' קכ"ד וקכ"ח עד כאן לשונו.
סעיף ה עריכה
(יד) אגב: מקור דין זה נתבאר בסי' ס' ולקמן סי' קי"ג ושם נתבאר דאף בזה"ז בלוה ולוה מוציאין מיד המאוחר דלית ביה מפני תקנת השוק כ"א במכרן וע"ש מילתא בטעמא עכ"ל הסמ"ע וע' בתשו' מהרשד"ם סי' ק"ב וק"ל ור"י ובתשובת מהרי"ט סי' קכ"ח.
(טו) משניהן: כן הגיה הסמ"ע ודלא כס"י דגרסי מהשני ע"ש טעם הדבר.
סעיף ו עריכה
(טז) בידו: דאז חל שיעבוד המלו' מיד על אותו שדה קודם שלוה מהשני אבל כשקנה בתר הכי חל שעבוד דתרווייהו בהדדי עליו וכבר כתבתי דאם קנה ביני ביני אחר שלוה מראשון קודם שלוה מהשני ולא כתב לראשון דאקני אז זכה השני לגבות לבדו שהרי בשעת הלואתו הית' בידו ועליו הלוהו אם לא שכתב לראשון דאקני וע' בא"ה סי' ק"ב מדין כתובת אשה ובע"ח עכ"ל הסמ"ע ודעת הש"ך דאם קנה ביני ביני כו' יחלוקו וע' בתשובת מהרשד"ם סי' ר"י.
(יז) וגבה: כתב ב"י דמשמע מדברי הפוסקים אפי' אם גבה שלא בב"ד ודלא כמ"ש הנ"י בשם קצת מפרשים דאי תפס טפי מפלגא מפקינן מיניה ע"כ והש"ך כתב דנ"ל דינו של הנ"י אמת כשתפס שלא מדעת המלו' או המוכר כו' ע"ש.
סעיף ז עריכה
(יח) וחזר: כתב הסמ"ע ואע"פ שכתב גם להשני דאקני אין נ"מ בו לזה השדה שקנה דכבר נשתעבד לראשון וע' בש"ך שהאריך בדין זה.
סעיף ח עריכה
(יט) הרבה: ע' באבן העזר סוף סימן צ' מדין אשה ששעבדה עם הבעל לבע"ח השני וע' בב"י סי' זה. ובד"מ האריך עוד מדין אשה שנשתעבד בעלה לשמעון ואח"כ נשתעבד עם האשה ללוי ומשכנו לו קרקע ויש לאשה שעבוד כתובתה על אותה קרקע ואח"כ מת הבעל איזה גובה תחל' וע"ש עכ"ל הסמ"ע. וז"ל הש"ך ע' בתשובת מ"ע סי' קכ"ט ובתשובת ן' לב סי' צ"ה וע' בהר"ן שכתב דהיינו דוקא למאי דס"ל דבמלו' ע"פ ליכא דין קדימה וא"כ ק' כיון דהמחבר פסק בסי"ג דמלו' ע"פ מוקדמת קודמת כו' ודלא כהר"ן היאך פסק כאן דאין בהם דין קדימה ע"ש ודו"ק וצ"ע עכ"ל.
(כ) אחד: פי' זמן הלוא' הי' ביום א' כו' אבל אין נ"מ בזמן פרעון ואפי' יש עדים שזה לוה תחלה ונמסר לידו השט"ח אפ"ה כל שבתוך השטר לא ניכר קדימה לא חל שעבודם עד כלות היום ואז כבר הלוו שניהן סמ"ע.
סעיף ט עריכה
(כא) אין: דאלים כח ב"ד דה"ל כאילו כבר הוא ביד המוקדם אבל כשמכר הלוה בעצמו הלוקח עומד במקום הלוה ומש"ה המאוחר חוזר וטורף מידו. שם.
סעיף י עריכה
(כב) ק"ק: דשעבוד של בעל הק' חל על כל הממון הנמצא כמו שחל עליו דבעל הפ' לאפוקי מדעת ר"ת שכתב הטור בשמו שחולקין לפי הממון כו'. שם.
(כג) כיצד: כתב הסמ"ע הא דלא אמר בקיצור דיטול כל אחד בכדי חובו צ"ל משום דאיכא נ"מ בחלוקה בדרך זה בגביית בינונית וזיבורית ועידית וס"ל שמתחלה חולקין הבינונית כו' ע"ש ועי' באבן העזר סי' ק"ב ס"ד ובס' ג"ת שער מ"ג ח"ד.
סעיף יא עריכה
(כד) נאמנות: ע"ל סי' ע"א סי"ט וסימן פ"ב ס"ב ולהרא"ש הטעם משום דנפישי רמאי הא מדינא מהני נאמנות דבשטר דאית ליה קלא. סמ"ע.
סעיף יב עריכה
(כה) שניהם: ולא דמי לאם יש לראובן ב' שטרי קניות על שמעון שמכר או נתן לו שדהו דאמרינן ביטל שני את הראשון כמ"ש הט"ו ריש סימן ר"מ דהתם לא שייך לקיים תרווייהו כיון דהם על שדה מיוחד ואם יש בשני דבר תוספות גם שם הולכין אחר שניהם דכל היכי דנוכל לקיים שניהם מקיימין וה"נ כיון די"ל דיזיף ב"פ ביום א' אמרינן כן דאטו בלוה שוטה עסקינן דיצוה לכתוב ב' שטרות על הלואה אחת ולא כע"ש שכתב הטעם דחזקה דהעדים לא חתמו על חוב אחד ב' פעמים דתינח כשעידי ב' השטרות א' הן אבל כשעל כל אחד חתומים עדים מיוחדים לא שייך האי טעמא עכ"ל הסמ"ע והש"ך כתב דשלא כדת השיג על הע"ש דהכי קאמר ל"מ כשיש על כל שטר עדים מיוחדי' פשיטא דגובה שניהן דודאי אעולה לא חתמי אלא אפי' אם אותן עדים עצמן חתומין על השני גובה ג"כ שניהן ולא חיישי' דלמא שכחו או טעו דחזקה עדים על חוב אחד ב"פ לא חתמי וכ"כ הע"ש להדיא דין זה באפילו ע"ש עכ"ל.
סעיף יג עריכה
(כו) קודמת: הטור מסיק וכ' על זה דהרי"ף חולק בזה וס"ל דמלוה בשטר קודמת וכתב עוד וז"ל אבל מלוה ע"פ מוקדמת קודמת למלוה ע"פ מאוחרת ע"כ ונראה דאיירי כששעבד נכסיו לכל אחד בפני עדים ונ"ל דכל הני קדימות דוקא לגבות מקרקעי בנ"ח אבל לא לענין מטלטלים דכבר נתבאר בסי' זה דאפי' בשני שטרות שווין הם בגביית מטלטלים משום דאין קדימה בהן כך כתב הסמ"ע וע"ש והש"ך האריך בזה ומסיק דנ"ל עיקר לדינא מכמה טעמים דיחלוקו וכבר כ' הב"ח וע"ש ועי' במהרש"ך ח"א סי' ל"ה וסי' פ"ג ובח"ב סי' מ"ד ובח"ג סי' ע"ג ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קי"א ובח"ג סי' קמ"ה ובמהרשד"ם חח"מ סימן צ"ו וחלק אבן העזר סי' קמ"ג ובתומת ישרים סי' ת' (וכתב הרדב"ז ח"א סימן ק"ע דדוקא שבעלי השטרות מודים למלוה ע"פ דאי בהודא' הלוה לבדו יש לחוש לקנוניא ואף דלא טעני הכי בעהש"ט. כגון זה פתח פיך לאלם הוא. כנה"ג).
סעיף יד עריכה
(כז) בלבד: כן פסק הטור כאן וע"ל סי' רמ"ח שפסק הטור דאשתו של ראשון גובה כתובתה אחר מיתתו דהראשון. ועד"ר שחלקתי בין כתוב' לחוב אבל המחבר השוה אותן ופסק שם כמו כאן. סמ"ע.
סעיף טו עריכה
(כח) כלום: והא דבסי' פ"ו ס"א כ' הרמ"א די"א דיוכל שמעון לפדות משכונו דעובד כוכבים מראובן ונותן לו קרן ורבית שעלה עליו וגובה חובו מהמותר ושכן נ"ל עיקר כו' ע' בסמ"ע מה שמחלק בזה דלא דמי להתם. ע"ש ובתשובת ב"ח סימן כ"ו.
סעיף טז עריכה
(כט) בראוי: עמ"ש מהרש"ל בתשובותיו בענין שטר חצי זכר שכתוב בו שיטול מהמוחזק ומהראוי דמהני ליטול במה שיפול לחמיו בירושה לאחר מותו והביא שם תשובת מור"ם דלא כ"כ והשיג עליו ע"ש עכ"ל הסמ"ע וע' בש"ך שהאריך הרב' והביא כמה גדולי פוסקים בפסקיהם ותשובותיהם שהאריכו לבאר בדינים אלו ע' שם.