באר היטב על אורח חיים תקפו
סעיף א
עריכה(א) מצותו: ויש לו דין הידור מצוה עד שליש כמו גבי לולב סימן תרנ"ו ע"ש. ועיין ט"ז ס"ק א' ובתשו' חכם צבי סימן ל"ד.
(ב) פרה: וה"ה שור מפני שנקראו קרן ולא שופר.
(ג) טמאה: מה שהקשה ר"מ רבק"ש דבהמה טמאה אין לה קרנים ע' אחרונים ובש"ת חות יאיר סי' כ' וביורה דעה סימן ע"ה ובפר"ח שם סימן פ' ס"ק ד' ועיין ביד אהרן באורך.
סעיף ב
עריכה(ד) הגוזל: ומ"מ לא יברך עליו. ומותר ליקח שופר חבירו בלא דעתו ולברך עליו. מ"א ע"ש. ואם נסדק בתקיעה פטור. הלק"ט חלק א' סימן ע"ט.
סעיף ג
עריכה(ה) לזכות: דהיינו לקחו מן העכו"ם דרך גזילה ולא לזכות בו אלא כדי שיתקע בו עכשיו. ט"ז ועיין מ"א.
סעיף ה
עריכה(ו) אחר: ובשעת הדחק מותר לתקוע לעצמו. ב"ח.
(ז) קונם: זהו לשון נדר דאוסר החפץ עליו והנדרים חלים על דבר מצוה כדבר הרשות כמ"ש ביורה דעה סי' רט"ו ממילא אם אמר שלא אשמע קול שופר הוי לשון שבועה שאוסר נפשו על החפץ ואין שבועה חלה ע"ד מצוה עיין ט"ז.
סעיף ז
עריכה(ח) נקוב: אפילו נשתייר בו שיעור תקיעה משום שקולו פגום כל בו מ"א. ועיין ט"ז ופשוט דנסדק אינו בכלל זה ודינו מבואר אח"כ.
(ט) הדחק: צ"ל דהדק הסתימה דאסור ליטלה בי"ט דאל"כ יטלנה משם. שופר שגלדו דק ועשו לו חשוקים של ברזל כשר לתקוע בו. הלק"ט חלק א' סימן ע"ז.
סעיף ח
עריכה(י) ממקום: ומיירי שמעכב התקיעה דאל"כ לא בעי שיעור ע' ט"ז מ"א.
(יא) חממו: ואם נשתייר בו כ"ש אם דבקו. ב"ח מ"א.
סעיף ט
עריכה(יב) ארבעה: באדם בינוני ובעי' במקום הרחב עיין סימן י"א ס"ד.
סעיף טז
עריכה(יג) במקום: ואם עשה זהב כל שהוא סמוך להנחת פיו מסתמא אין קולו משתנה בשביל כך הרא"ש. מ"א.
סעיף כ
עריכה(יד) לתוך: ואם נתן שני שופרות בפיו ותקע וכוון לצאת בשניהם לא יצא הלק"ט סימן רע"ה.
סעיף כא
עריכה(טו) שבות: ואם נפל עליו גל של אבנים אסור לטלטל האבנים כדי ליטלו. טור גמרא.
סעיף כב
עריכה(טז) תוקעין: אפי' מי שהובא בשבילו ואפי' יש לו שופר אחר שאינו של איל וזה שהובא של איל כתב הד"מ דמותר ע"ש. ועיין מ"א.
(יז) עכו ם: ומיירי שעשה מקרן שלו דלא הוי נולד מ"א ע"ש. וכל הפסולים בראשון פסולים גם ביום שני. ד"מ רשב"א מ"א.