אלשיך על תהלים נה יז
<< | אלשיך על תהלים • פרק נ"ה • פסוק י"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כד •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אֲ֭נִי אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א
וַ֝יהֹוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי׃
(טז - יח) "ישי מות עלימו" וכו'. הלא אמרתי "בלע אדנ"י פלג לשונם" (פסוק י) שהם שני דברי רשומים, או שיבלעו כקרח או לפלג לשונם. אמר עתה, אם רב בעיניך ה' הדברים ההם, לפחות "ישי מות עלימו" שלא יהיו כקרח משוללי מות, רק שמה שהם חייבים מיתה מהיום לא ימותו כעת, כי אם יאריכו ימים ושנים ותשאר המות חוב עליהם עד זמן רב. אך כל מה שהיה להם להתייסר והתמוגג בגיהנם, ככל העונש ההוא יהיה להם פה, באופן כי "ירדו" שיהיה להם גהינם פה שירדו שאול עודם "חיים" שיהיה לאות ולמופת בישראל, ולא שיענשו על ידי, רק על "כי רעות במגורם בקרבם", והוא כמאמר שמואל לרב יהודה (חגיגה טו ב) שיננא טינא היתה בלבם ואין רשעתם ניכרת לעם, ועל ידי כן ידעו הכל כי נאצו האנשים האלה את ה':
ושמא תאמר, כי הלא טוב לי שימותו, כי כל עוד שיהיו חיים יצרו אותי, איני חש על עצמי, כי "אני אל אלקים אקרא וה' יושיעני" הוא ובית דינו, כי כן דרכו יתברך להושיעני מיד, כי הנה "ערב ובקר כו' וישמע קולי" כאשר יתבאר בס"ד:
או יאמר "ישי" כו' אין המות למו רק לשעה, כי לא יתמידו בה להיות נפרדים הנפש והגוף, כי אחרי מותם בהתנצל הגוף מהעונות אם לא היתה בו נפש והנפש אם לא היה הגוף, שב הקב"ה ומחברן כמשל החיגר והסומא (סנהדרין צא ב), באופן שישאר להם המות שהוא פירוד הנפש מהגוף לחוב עד תום זמן העונש. ואם כן אחר שישי מות עלימו שעתידה "מות" להיות נושה בם, לכן מעתה "ירדו שאול חיים" שיקבלו בחיים עונש "שאול", ולא ימותו להתחבר מיד ולשוב ליפרד אחר זמן. או כפשוטו שירדו כקרח "שאול חיים" והשאר כמדובר: