אלשיך על שיר השירים ה טז

<< אלשיך על שיר השירים • פרק ה
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • 


"חכו ממתקים" כו'. הלא אמרתי אליכם בנות ירושלים, שאיני מקפיד על צרותי בעולם הזה כי הם לטובתי, כי כל האושר אשר אקוה מדודי יתברך הוא לעולם הבא. והלא אפשר לכם תשיבוני, כי הלא תראו שאין ייעודי התורה רק דברים גשמיים, שיורה שאין למקיימי התורה זולת זה, ואם כן איפה ימשך שאנו סובלי גלות ויסורין בעולם הזה, לא יהיה לנו כל מאומה בידינו בעולם הבא, ואם כן איפה מה בצע בתשוקתינו ודבקותינו תמיד עם דודי. דעו איפה כי לא כן הוא, כי אם שחכו הדובר בי ייעודיו אינו מדבר רק דברים שהם"ממתקים" לנו, מה שאין כן ענייני העולם הבא, כי לא נדע להעריכו ולטעום עריבותו, כי הוא רוחני ואנחנו גשמיים "וכלו מחמדים" נחמדים בהשערה והאמנה עם שלא ידענו מציאותו כי רוחני ונעלם הוא כי עין לא ראתה:

וייחס הדבר אל עצמו יתברך באומרו "וכלו" ולא אמר ושכרו, הוא כי כל האושר אשר לצדיקים הלא הוא הדבק הנפש אתו יתברך, ובחינות הדבקות רבו מספור לכל אחד לפי ייחס נפשו ומעשיו, על כן אמר "וכלו" לכל אחד ואחד, בכל בחינה שיהיה הדביקות בו יתברך, הוא"מחמדים":

וכהתימו אמר "זה דודי וזה רעי" כו', לומר בין בהיותי כשרה והוא מתייחס לדוד לי, כדודים שלא בעתות ההתקרבות בלבד יקראו דודים, כי אם גם בעת החשק ליקרב יקראו דודים חושקים לידבק זה בזה כמונו עמו יתברך. בין בזמן שהוא"רעי" שהוא בהיותנו כשרים, שאז אנו רעים ושותפים יחד כענין בזמן הבית, בכל אחד משני הזמנים האלה אין אתם רק "בנות ירושלים", כבני הכפרים שסביבות הכרך, כמה דאת אמר יריחו ובנותיה. והוא כי נשמות האומות מ"ה הלא הן מסביבות ירושלים העליונה ולא מתוכה כמונו, ועל כן אהבתיו אנכי כי קרוב אלי מאד כמדובר:

או יאמר "חכו ממתקים" כו', אל יעלה על רוחכם שהוא יתברך צריך אלינו, כאשר שרי האומות שעל ידי מה שישתרר על אומתו יאושר להיות שלוחו יתברך שמשפיע על ידו, אך הוא יתברך לא יחבבנו על זה, כי הלא "חכו" הטועם טעם מעשינו הטובים, אינו שנסכון לו, כי אם צדקנו מה ניתן לו, רק הממתקים והעריבות נחת רוח לפניו שאמר ונעשה רצונו ויש לו ממתקים ממעשינו. אך מה שאנו מקבלים הימנו בהדבק כל איש ישראל בו יתברך, כל אחד לפי בחינת נפשו ומעשיו הטובים הוא "מחמדים", כי"כלו" בכל בחינותיו הוא "מחמדים" ולא עריבות בלבד:

ולא עוד, אלא שעל ידי היות"זה דודי" בהיותינו בגלות, ועל ידי היות"זה רעי" בשלותינו בירושלים, אתם "בנות ירושלים", ואלמלא כן לא נתקיימתם. כי בזמן הגלות אתם קיימים להגלותינו, ובזמן השלוה תאכלו מתמצית שפע ישראל למען תהיה לנו לשוט, כמה דאת אמר (ויקרא כו יז) ורדו בכם שונאיכם, ורבים כיוצא בזה. ובלעדינו הייתם מתבטלים, כי אם לא היו ישראל אין עולם ואין אומות, שלא נברא רק בשביל ישראל והתורה שיקיימו (בראשית רבה א ה, רש"י בראשית א א):