אלשיך על קהלת ו ב
<< | אלשיך על קהלת • פרק ו' • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
אִ֣ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִתֶּן־ל֣וֹ הָאֱלֹהִ֡ים עֹ֩שֶׁר֩ וּנְכָסִ֨ים וְכָב֜וֹד וְֽאֵינֶ֨נּוּ חָסֵ֥ר לְנַפְשׁ֣וֹ ׀ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר־יִתְאַוֶּ֗ה וְלֹֽא־יַשְׁלִיטֶ֤נּוּ הָֽאֱלֹהִים֙ לֶאֱכֹ֣ל מִמֶּ֔נּוּ כִּ֛י אִ֥ישׁ נׇכְרִ֖י יֹֽאכְﬞלֶ֑נּוּ זֶ֥ה הֶ֛בֶל וׇחֳלִ֥י רָ֖ע הֽוּא׃
(ב) והוא איש "אשר יתן לו האלהים עושר" וכו', והאלהים נתן לו כי ידע כי בזה יזכה את ארחו אם יבחר בטוב, "ואיננו חסר לנפשו" שהוא להשלימה על ידי הכנת עשרו מכל "אשר יתאוה" האלהים הנזכר שיעשה האדם להשתלם כי היא תאותו יתברך כי הכל מוכן לפניו. וראינו בעינינו כי "לא ישליטנו האלהים לאכול" הוא בעצמו "ממנו" שהוא בצדקה להאכיל את עצמו, "כי איש נכרי" הוא יורשו "יאכלנו", והנה "זה הבל" האכילו את בניו ולא לעצמו. ושמא תאמר ולמה לא ישליטנו האלהים לעשות צדקה. לזה אמר "וחלי רע הוא", כי לא על חנם לא השליטו ה', כי אם "חלי" עון "רע" יש לזה שלא השליטו ה' להטיב לעצמו:
או ידבר על בני אדם עשירי ארץ שמצמצמים לעצמם כעני ודל, ומשמרים אוצרות הוא לאשר לא עמל בו כיורשיו או הנושא את אלמנתו וכיוצא. ונתן טעם לדבר, וזהו אומרו "יש רעה אשר" וכו' וברבים הוא כי "רבים" יכשלו בה, והוא "איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד", ולהיות כי מלח ממון חסר (כתובות סו ב), אך זה "איננו חסר" מהונו מאומה כדי למלחו ולקיימו בצדקה בשביל "נפשו". וזהו אומרו "ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה" האלהים כנזכר שיעשה צדקה שעל כן העשירו. "ולא ישליטנו האלהים לאכול ממנו" מדה כנגד מדה, הוא לא רצה להאכיל לזולת גם הוא לא יאכל ממנו. או שלא ישאירנו לו כי אם יעשה לו כנפים ויעוף ממנו אל זולתו, כמו שאמרו במדרש רבה (במדבר כח ח) קודשא בריך הוא לא עביד דינרין אלא דשקיל מן דין ויהיב לדין. או שלא יתננו לאכול ממנו שישים בלבו אכזריות על עצמו שלא יאכל ויפזר עד יבא אחר כיורשו או נושא אלמנתו ויקחנו במלואו, כי היה כפקדון אצלו ולא יאכל ממנו. וגם זה מדה כנגד מדה, הוא לא האכיל לנפשו שהוא חלק אלוה ממעל, גם האלהים "לא ישליטנו לאכול" לגופו וישים בלבו ירעיב את עצמו. והנה "זה הבל" שראוי לאדם להביט אליו כי קל הוא להכינו, "וחלי רע" הוא בלתי מעלה ארוכה כי אין מתרפא ממנו: