אילת השחר (מלבי"ם)/פרק נא

<< · אילת השחר (מלבי"ם) · פרק נא · >>

כלל תקכח

פעל ’נאף’ רק באשת איש (מלשון "אף כי קנאה חמת גבר").

ועל האשה בא פעל ’נאף’ ופעל ’זנה’. 'נאף' מצד הבעילה, ו'זנה' מצד שמזמנת עצמה לפסול לה או להפקר (ועיין בקדושים ס' עז . אמור ס' יד).    ועל כן אצל הזכר לא בא פעל 'זנה' בשום מקום; רק עם מקושר עמו עבודת כו"ם.

ויש הבדל בין "נאף" בקל ובין "מנאף" בכבד שפירושו שגורם ניאוף לזולתו (קדושים סימן קה).

כלל תקכט

יש הבדל בין "שכב אותה" ובין "שכב עמה". ש"שכב עמה" כולל אף שכיבה שלא כדרכה, ו"שכב אותה" מציין דוקא שכיבה כדרכה. וכל מקום שדיבר דרך צניעות תפס לשון "שכב עמו" . (מצורע ס' קס, וסימן קסד^[1])

ועל שכיבת זכר לא יצדק לשון "שכב את", ומזה הוציאו חז"ל שמה שכתוב "את זכר לא תשכב" הוא אזהרה לנשכב . (קדושים ס' קט)

כלל תקל

• יש הבדל בין ’הערה’ ובין ’גילה’. שהעראה היא הדיבוק באותו מקום. לכן בנדה לא אמר לשון 'גילה' רק לשון 'הערה' אחר שהיא מותרת לו. וגם באחות אב אמר 'הערה' ללמד מבין שניהם שחייב על העראה כגמר ביאה (קדושים ס' קיז).

• ובכ"מ בא לשון ביאה או קריבה אל אשה בשימוש מלת "אל". ומה שכתוב ביבמה "יבמה יבוא עליה" מורה בעל כרחה (קדושים ס' קכב).

• ופעל ’רבע’ לא מצאנוהו רק על זווג מין בשאינו מינו, וחז"ל פירשוהו על זווג הבהמות בכלל . (קדושים ס' מו)

• וביאור שם "שכבת זרע" -- עיין (מצורע ס' קס, וסימן קסד)

• ושם [ נדה , דוה , זבה ] -- (מצורע סימן קע, וסימן קצז)

כלל תקלא

מן פעל ’זמם’ (שמורה על המחשבה בעצה עמוקה להרע או להטיב) נגזר שם "מזימה" על עומק עיון והתגברות מחשבה; פעמים לטוב ופעמים לרע. ושם זימה הונח ביחוד על השתקעות המחשבה בחטא ובזנות. ובתורה לא תמצא שם זה רק במחלל את בתו להזנותה ובערות אשה ובתה . ( קדושים ס' קיא )

והכתוב דבר בעריות בלשונות מיוחדות -- תועבה, זימה, חסד, וכדומה -- וכל אחד נצרך לדרוש מיוחד.

ובכל העריות תפס לשון שכיבה ובאחותו ואשת אחיו תפס ’לקיחה’. ויש בזה טעם על פי הפשט. ובערות אשה ואמה תפס גם כן 'לקיחה', ויש בזה לימוד . (קדושים סימן קי)

כלל תקלב

לשון ’לקיחה’ באשה נופל בין על האירוסין בין על הנשואין. אבל כשיאמר "לקח לאשה" בשימוש הלמ"ד היא רק על האירוסין שהיא תחלת הלקיחה, לא על ההכנסה לחופה אחר האירוסין.    וכן יצדק לשון זה על היבום שהיא גם כן תחלה הקיחה . (אמור סימן לח)

וכן ישמש על נשיאת אשה בלשון קנה וקנין, שפעל 'קנה' מציין כל שנעשה שלו בכל אופן שיהיה. וזה ההבדל בין פעל ’קנה’ ופעל ’כרה’. שפעל 'כרה' הונח רק על הנקנה על ידי מכירה, ופעל 'קנה' כולל כל מיני קנין שיהיה הדבר שלו . (אמור סימן פז)

כלל תקלג

ויש הבדל בין קנין או מקנה הכתוב סתם, ובין "מקנת כסף" או "קנין כסף".    ש"קנין" כולל כל דבר שהוא ברשותו אף לזמן אבל "קנין כסף" מציין מה שהוא שלו בהחלט . (אמור סימן פז)

כלל תקלד

יש הבדל בין שם "כלה" ובין שם "אשת הבן". שלא נקראת בשם "אשת הבן" רק בחיי הבן, ובשם "כלה" נקראת גם אחר מותו.

ושם "כלה" יצדק גם על כלתו שפחה ונכרית. לא כן "אשת הבן", לא יפול רק על אשה שיש לו בה קידושין (קדושים ס' קח).

כלל תקלה

ויש הבדל בין שם "דוד" ובין שם "אחי האב". ששם "דוד" לא בא רק על אחי אביו מאב, ושם "אחי האב" כולל בין מי האב בין מן האם . (קדושים ס' קיט . בהר ס' צז)

כלל תקלו

ושם "שאר" נרדף עם "בשר". ועיקרו על דבר הדומה וניתך לבשר האדם, שמזה בא על הבשר המוכן למאכל אדם ועל המזון עצמו. גם נרדף עמו על מושג הקורבה.

ויש הבדל בין "שארו" סתם ובין "שאר בשרו". ש'שאר' סתם לא בא רק על הקרוב בלא אמצעי [והם אשתו ושאר קרובים המפורשים גבי טומאת כהנים], אבל "שאר בשרו" כולל גם הקרוב על ידי אמצעי (אמור סימן ה).

כלל תקלז

ויש הבדל בין "קרוב לו" ובין "קרוב אליו". שהעומד בקורבה נוכחיית יאמר "קרוב אליו", ומי שאינו בקורבה נוכחיית יאמר "קרוב לו". ולכן בא לשון "קרוב לו" על עצמיים הגיונים. וכן בא על שארו שנתרחק (אמור סימן ה).

כלל תקלח

כל מיתות בית דין מפורשים, ומיתת סייף להרמב"ם הלכה למשה מסיני ויש לו רמז בכתוב. וכל מקום שכתוב "מות יומת" סתם - הוא חנק.

ויש הבדל בין ’מיתה’ לשאר לשונות [כמו: הכאה , הריגה , ודומיהם] -- שאין בו רושם. (קדושים סימן קו)

וכל מקום שכתוב "דמיהם בם" היא מיתת סקילה. וזה מלשון רבים -- "דמיהם", ומלשון "בו", ובארתיו (קדושים סימן קג).

כלל תקלט

ויש הבדל בין "רגם אותו" ובין "רגם בו". ש"רגם בו" מורה דרך נקמה ומשטמה. ולא נמצא לשון זה רק במגדף (אמור סימן רמד).

כלל תקמ

ודרך הכתוב לומר "מות יומת" קודם שיפרש באיזה מיתה כמו "מות יומת..עם הארץ ירגמוהו". ובבת כהן שזנתה אמר סתם "באש תשרף" כי אין צריך לומר שחייבת מיתה שגם בת ישראל חייבת מיתה, רק לבאר באיזה אופן תומת . (אמור סימן כא)

כלל תקמא

המעוברת לא תקרא בשם "נערה" (אמור סימן צז).

ואם בוגרת ומוכת עץ נקראת בשם "בתולה" -- יש פלוגתא (אמור ס' ז, וסימן לג)

1. לא מצאתי רלבנטיות בשני המקומות האלה. ונ"ל שצ"ל 'סימן קסו' -- ויקיעורך