אילת השחר (מלבי"ם)/כלל רלב
והדרכים שעל פיהם למדנו הכתוב שנקיש ונלמד דבר מחברו הם רבים. ורובם על ידי יתור לשון או שינוי לשון ודומיהם. וימצא רובם בכללים שכתבנו (ועיין תזריע סימן סו).
גם ילמדו על ידי י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן.
- וענין הגזירה שוה והבנין אב אין מכריחים כל כך כמו הכללים הנזכרים כאן שהם מיוסדים בלשון הכתוב עצמו, ולכן קראם הרמב"ם 'דברי סופרים'. ובכל זה יגענו תמיד לקרב גם הגז"ש והבנין אב אל השכל כפי היכולת.
- וכן ענין כלל ופרט אינו רחוק מן הפשט, ועיין בזה ( ויקרא ס' קמג . אחרי ס' קכ, אחרי ס' קמה )
- ובכלל המוסף על הפרט ( שמיני ס' קיט )
- ושני כללות הסמוכים זה לזה ( שמיני ס' עז ).
- ואם הפרטים נודעים מן הכלל לבדו הוא מותר לדרשה. כמו מה שכתוב "מן הצאן מן הכבשים ומן העזים" ( ויקרא ס' סב, ויקרא ס' שכד ).
- וכן אחר שזכר הפרטים - הכלל מיותר ונדרש ( ויקרא ס' שכג ).
- ופרט שאחר הכלל אין דרכו לבוא בוי"ו החיבור ( מצורע ס' קפ, מצורע ס' קב[1] ).
וכן דבר הלמד מענינו הוא מיוסד בשכל שנלמד הסתום מן המפורש בסמוך לו. כמו שלמד שלא תגנובו שבעשרת הדברות מדבר בגונב נפשות כמו לא תרצח, ושבפרשת קדושים מדבר בגונב ממון וכדומה ( קדושים ס' כג, קדושים ס' כט . ויקרא ס' שח )
- ^ נלע"ד שנפל כאן טעות וצ"ל 'מצורע סימן קפ"ב' - ויקיעורך