אור החיים על דברים כב יג

| אור החיים על דברים • פרק כ"ב • פסוק י"ג | >>
• א • ג • ד • יג • יד •

כִּֽי־יִקַּ֥ח אִ֖ישׁ אִשָּׁ֑ה וּבָ֥א אֵלֶ֖יהָ וּשְׂנֵאָֽהּ׃

"כי יקח איש אשה וגו'" – דברה תורה כנגד בני אדם גם בני איש אשר חוזרים פניהם מן התורה, כאומרם כי היום קצר לְמה שצריך להשתדל על המחיה. ועליהם אמר הכתוב: "כי יקח איש אשה" – זאת התורה המאורסה, "ובא אליה" – שכבר זרחה עליהם אורה של תורה בהר סיני וקבלו הלוחו. "ושׂנאה", פירוש: שאין לבם חפץ לתת לה עונתה במשפט. וכשבא מוכיח לדבר אליו: למה תמאס אשת נעורים? משיב כי אין התורה זָנה ומפרנסת, והוא צריך למחיה; גם אינו רואה סימן ברכה מאמצעות לימודה, הגם כי יעסוק בה – אין נפתחין לו שערי פרנסה טובה, ואדרבא, רואה כי כל האנשים שרחקוה ואינם חושבים בה כל עיקר, בתיהם מלאים כל טוב. והוא אומרו (להלן יד): "ושם לה עלילות דברים", והוציא עליה שם רע באומרו: "את האשה הזאת לקחתי", פירוש: שאינו כופר בליקוחיה, אלא שאומר: "ואקרב אליה ולא מצאתי לה בתולים", פירוש: לשון חוזק, כי עוסקיה סביב יחנו לדפוק על דלתי אחרים למצוא טרף.

מודיע הכתוב כי הקדוש ברוך הוא שהוא הנקרא "אבי הנערה", וכנסת ישראל, יתבעו עלבונה של תורה לפני בית דין הגדול, והוא אומרו (להלן טו): "ולקח אבי הנערה ואמה, והוציאו את בתולי הנערה" – רמז חוזק ועלִיה והשגות רמות יושגו באמצעותה, ויתבעו עלבונה בבית דין – כאומרו "השָׁערה"; והוא מה שאמרו בזוהר (ח"ג פ') כי עתיד הקדוש ברוך הוא לתבוע עלבונה של תורה, וכאומרם במשנה (אבות פ"ו): "אוי להם לבריות מעלבונה של תורה":

והנה טענת העומד לתבוע עלבונה כתובה לפנינו, כאומרו (להלן טז): "ואמר אבי הנערה אל הזקנים: את בתי נתתי לאיש הזה לאשה", פירוש: לא נתתיה לעגנה בקרן זויות, אלא להתנהג עמה במנהג אשה, לבל יגרע שארה כסותה ועונתה, כמו שמפורשים שלשת הדברים בספר הזוהר (תיקונים ו') שכולם צריכין לתורה. "וישנאה" – כאן רמז סיבת ההרחקה ממנה שבאה מאותה בחינה הנקראת 'שנאה', ונותן טעם ההרחקה: מפני שלא מצא בה תוקף וחוזק; והוא אומר (להלן יז): "והנה הוא שם עלילות וגו'" – דקדק לומר והנה הוא, להעיר כי אין זה אמת, שלא גרם לו אלא השונא השוכן בקרבו. "ואלה בתולי בתי וגו'", והיו הדברים ברורים כשמלה – כמה מעלות וחוזק התורה, שתחילת כל דבר – כל העולם כלו – בה נברא, בשבילה נברא ובה מתקיים, וכל טובה הצפונה לעולם הבא ואוצרות החיים והטוב נקנית בה:

ואמר הכתוב כי זה יהיה משפט האיש ההוא על פי בית דין: ראשונה (להלן יח) "ויסרו אותו" – על דרך אומרם ז"ל (ברכות ה' א): "אם רואה אדם שיסורין באים עליו וכו' יתלה בביטול תורה", פירוש: על מה שבטל התורה; ונדחקו האחרונים בפירוש דבר זה בטענת 'הלא ביטול עון גדול הוא, ולמה לא תלה בו עד שלא מצא', ויישוב הדבר הוא לפי שאין שיעור למה שצריך בעסק התורה, כאומרם (אבות פ"ב): "ואין אתה בן חורין להבטל ממנה", והגם שיראה בעיני אדם שעסק, כשיראה יסורין באים עליו באין עון – ידע כי כמו שראוי לו לעשות לא עשה, ועל זה ענשוהו:

ואומרו (להלן יט) "וענשו אותו מאה כסף" – רמז למאה ברכות שחייב לברך בכל יום, כמו שדרשו (מנחות מ"ג ב) מאומרו "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל" – אל תקרי "מה" אלא 'מאה', ופסוק זה בבעל תשובה נאמר, כאומרם בגמרא (ב"ר פכ"א): "ועתה – אין ועתה אלא תשובה, דכתיב: ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל וגו'". עד כאן. שחייב להשתדל להשלימם. ואומרו "ונתנו לאבי הנערה" – שכולן הם ברכות לה' שהוא אבי הנערה, ואומרו "כי הוציא שם רע על בתולת ישראל" – שהיא השכינה שהיא כללות ישראל, והיא מדה העשירית שכוללת מאה, והיא נקראת תורה שבעל פה, כידוע ליודעי חן.

ואומרו "ולו תהיה וגו'", פירוש: הגם שאין חיוב בתלמוד תורה אלא קביעות עתים, אדם כזה שהוציא שם רע עליה – צריך לשקוד על דלתותיה כל היום וכל הלילה, לא יוכל לשלחה כל ימיו; וכזה מצינו להם לרבותינו ז"ל (ויק"ר פכ"ה) שאמרו שבעל תשובה אם היה רגיל ללמוד דף אחד ילמוד שנים, וכן על זה הדרך – וזה בעל תשובה משאר העבירות, אבל מוציא שם רע על התורה, משפטו כל ימיו עמה ישב, תורתו אומנתו:

ואומרו (להלן כ) "ואם אמת היה הדבר וגו'" פירוש אם אירע כי תורה שלמד זה האיש ובחן בה שאין לה בתולים, שהיתה תורת מינות שלמדו צדוק ובייתוס ותורה כזו אין בה חוזק והיא חלק רע, לתורה כזו יצו ה' לרמות בה אבן לסוקלה ולאבדה כאומרו (להלן כא) "ומתה", הגם כי הן הנה הדברים שיצאו מפי הקדוש ברוך הוא אף על פי כן הכונה לא כן הוא, וכבר אמרו ז"ל (גיטין מ"ה ב) על ספר תורה שכתבו מין ישרף, "כי עשתה נבלה לזנות וגו' ובערת הרע" כי זו תקרא חלק רע וצריך ביעור:

ואומרו עוד (להלן כב) "כי ימצא איש שוכב וגו'" יתבאר על פי דבריהם ז"ל (סנהדרין נ"ט א) שאמרו גוי העוסק בתורה חייב מיתה ע"כ, והוא אומרו כי ימצא איש שוכב עם אשה שהיא מאורסת לבעלה שהיא התורה כלת ישראל, "ומתו גם שניהם" פירוש העכו"ם העוסק וגם התורה ההיא לא יהיה לה עליה אלא תדעך נרה ואין לה חיות כדרך אמרי תורה דכתיב (משלי ד') כי חיים הם:

<< · אור החיים על דברים · כב · יג