אוצרות חיים שער טנת"א א
<< · אוצרות חיים · שער טנת"א א · >>
המאמר נמצא גם בעץ חיים שער ה פרק א
ונבאר עתה עניינם. דע כי אין מציאות ציור קומת אדם בעולם שלא יהיה בו כללות ד' בחינות אלו אשר כוללים כל האצילות וכל העולמות, ואלו הם:
- שם ע"ב כזה: יו"ד ה"י וי"ו ה"י
- ושם ס"ג כזה: יו"ד ה"י וא"ו ה"י
- ושם מ"ה כזה: יו"ד ה"א וא"ו ה"א
- ושם ב"ן כזה: יו"ד ה"ה ו"ו ה"ה.
והנה אלו ארבע הויות הנחלקות בארבע מילויים האלו הם:
- בחינת טעמים - שם ע"ב
- בחינת נקודות - שם ס"ג
- בחינת תגין - שם מ"ה
- בחינת אותיות - שם ב"ן.
וכל אחד מאלו הארבע הויות כלול מכולם ויש בכל הויה מהם בחינת טעמים נקודות תגין אותיות. והנה הקרקפתא של זה האדם קדמון שהוא ראשו עד מקום בחינת האזנים שלו הוא נקרא בחי׳ שם ע"ב והוא בחינת סוד הטעמים שבו כנז׳ עם היות שגם בחינה זו לבדה כלולה מטעמים נקודות תגין אותיות אלא שאין לנו רשות לדבר בזה. והנה אף על פי שאנו קוראים ומכנים כנויים אלו כגון אדם ראש אזנים עינים וכיוצא משאר הכנויים הנה אינו רק לשכך את האזן לשיובנו הדברים ולכן אנו מכנים כנויים אלו במקום גבוה כזה. אמנם עיקר מקום כנויים אלו הם מעולם האצילות ולמטה שהוא מן אריך דאצילות ולמטה כי משם ואילך יש בחינת פרצוף. אבל ממנו ולמעלה אין בחינת פרצוף כלל רק לשכך את האזן אנו מכנים אליו כנויים אלו. והנה מבחינת האזנים ולמטה נתחיל לבאר בקיצור נמרץ:
דע כי מן האזנים ולמטה מתחיל שם ס"ג שבו, וכבר נתבאר כי גם הוא כלול מטעמים נקודות תגין אותיות. ודע כי לעולם הטעמים והנקודות נחלקים לשלשה חלוקות כי יש בחינת טעמים ונקודות למעלה על גבי האות וכן יש למטה מן האות וכן באמצע האות. והנה אור הפנימי שבתוך זה האדם קדמון יצא לחוץ דרך כל הנקבים הנזכרים למעלה. והנה ההבל היוצא מן הראש דרך נקבי השערות שלו כבר אמרנו לעיל שאין אנו רשאין כלל להתעסק בו ולכן נתחיל לדבר מההבל היוצא מבחינת האזנים שהוא בחינת שם ס"ג. ונאמר כי הנה דרך נקבי האזנים שבו
יוצא אור מפנימיות האדם קדמון הזה ופשוט הוא כי בצאתו לחוץ הוא מתעבה קצת. ונמצא כי אור שנשאר בפנימיות אדם קדמון הוא יותר גדול מזה האור היוצא ממנו לחוץ אבל ודאי הוא שזה האור היוצא הוא יותר גדול מבחינת הכלים והגוף של אדם קדמון הזה וזה פשוט.
והנה כאשר יצא האור דרך נקבי האזנים ימנית ושמאלית נתפשטו האורות האלו מבחוץ ממקום האזנים עד מקום שבולת הזקן ונמשכו בהתפשטות מכנגד התפשטות דרך שער הזקן הצומח בלחיים בצדדי הפנים וכנגדו נמשך התפשטות האור הזה עד שמגיע למטה בשבולת הזקן ושם נתחברו יחד האורות היוצאים מן שני נקבי האזנים. אמנם לא נתחברו חיבור גמור אבל נשאר ביניהם חלל מועט. ודע כי האור הזה איננו דבוק ונוגע בפנים עצמן, אבל חופף וסוכך עליהם ולא נתפשט האור הזה לא לאחורי הפנים ולא בכל הפנים רק בצדדי הפנים בלבד כנזכר.
ובזה תבין הקדמה א׳, והוא כי בבחי׳ הראש אין אנו מזכירים לעולם בחי' פנים ואחור, לפי שבמקום שאין שם נקבים וחלונות, אז יוצא האור כולו שוה מכל הצדדין ומאיר בשוה. אמנם כשמתחיל בחי׳ הנקבים, כגון מן האזנים ולמטה, אז יש שם בחי׳ פנים ואחור, כי המצח נקרא פנים, והעורף נקרא אחור, לפי שכל הנקבים נמשכים האורות לחוץ דרך הפנים, ומה שאין בו נקבים נק׳ בחי׳ אחור, אבל עכ״ז מן הארת האור הזה מתפשט ומאיר כל סביבות האדם הזה, אבל עיקר האור הזה איננו רק מה שכנגד האוזן כנגד דרך הפנים עד שבולת הזקן.
והנה בזה האור יש בחי׳ י״ס שלימות באופן זה, כי מאזן ימין נמשכות י״ס מבחי׳ א״מ, ומאזן שמאל נמשכות י״ס מבחי׳ א״פ, וב׳ בחי' אלו הס י״ס שלימות. והנה אזן בגי׳ נ״ח, סוד שם ס״ג חסר ה׳ אחרונה (שמ״ן. עיין בדרוש אח־ף ב׳ ג׳ וד׳, ותבין מה נעשית הה׳ אחרונה ודו״ק) כי משם מתחיל שם ס״ג כנז׳, וענין זה יתבאר בע״ה. והנה אלו האורות הם בחי' טעמים של שם ס״ג העליונים, אותם שהם למעלה על האותיות כנ״ל. והנה עדיין באלו האורות לא נתגלה בהם בחי׳ כלי כלל.
גם דע כי י״ס אלו יצאו מקושרות בתכלית ההתקשרות, ולא ניכר בהם רק שכולם הם בחי׳ אות ה׳, כי אות ה׳ זו כשתחבר עם אזן הוא כמנין ס״ג. ומציאות ה׳ זו היא בחי׳ י״ס אלו שנכללים בה, ושורשם הם ה׳ פרצופים, א״א או״א וזו״ן, ועדין לא ניכר בהם בחי׳ י״ס רק היותם ה׳ פרצופים האלו לבד. ואפילו אלו הה׳ לא היו ניכרות ונפרדות זו מזו, אלא כולם קשורות באות אחת שהיא ה', כי ציור ה׳ הוא צורת ד"ו, ומספרם עשר להורות על היותם עשרה נכללים בה׳ כנ״ל. ועדין כולם נק׳ אות ה׳ לבד.
ואלו הי״ס באו א״פ מרוחק מהמקיף שלו הרחק גדול, והטעם הוא לפי שאם היו יותר קרובים לא היו יכולים לקבלו כלל. ולהיות כי באו א״פ וא״מ מרוחקים זה מזה הרחק גדול, כי אלו יצאו מאזן שמאלית ואלו מאזן ימנית, והסיבה היא כי אם היו מקורבים יותר לא היו יכולים התחתונים לקבל האורות האלו כלל, ומזה נמשך ענין אחר והוא כי ענין הויית הכלים הוא ע״י הכאת ובטישת ב' אורות אלו מקיף ופנימי יחד זה בזה, ומבין ב׳ נולד הויית הכלים, ולפי שכאן באו מרוחקים כנז׳, ולא עוד אלא שאפילו בסיום התפשטותם בשיבולת הזקן לא נתחברו יחד לגמרי כנ״ל, לכן נשארו אורות בלתי כלים כלל, וכש״ל: