פתיחת התפריט הראשי

אבן עזרא על שמות כ ז

(שמות כ ז): "זכור טעם לקדשו" - הוא הכתוב (שמות כ ח): "ששת ימים תעבוד". וככה פירוש (שמות כ י): "ויקדשהו", שהשם שבת בו מכל מלאכתו.

וטעם להיות דבק עם "ברך ה'", כאשר הוא כתוב בפרשת (בראשית ב ג): "ויכלו", כי השם קידש זה היום וזימנו לקבל הנפשות תוספת חכמה יותר מכל הימים, על כן כתוב "ברך ה'". וכבר פירשתי זה ב(תהלים צב א): "מזמור ליום השבת".

ראינו כי שנת השמיטה דומה לשבת, כי גם היא שביעית בשנים, וצוה השם שיקראו התורה בתחלת השנה נגד האנשים והנשים והטף, ואמר הטעם (דברים לא יב): "למען ישמעו ולמען ילמדו... ושמרו". והנה, השבת ניתנה להבין מעשי השם ולהגות בתורתו. וככה כתוב, (תהלים צב ה): "כי שמחתני ה' בפעלך".

כל ימי השבוע אדם מתעסק בצרכיו, והנה זה היום ראוי להתבודד ולשבות בעבור כבוד השם, ולא יתעסק לשוא אפילו בצרכיו שעברו, או מה יועץ לעשות, וככה אמר הנביא (ישעיהו נח יג): "ממצוא חפצך ודבר דבר".

ומנהג ישראל היה ללכת סמוך לשבת אצל הנביאים, (מלכים ב ד כג): "כמו מדוע את הולכת אליו היום לא חדש ולא שבת".

וכבר הזכרתי, כי טעם כל עושה מלאכה בשבת הוא מכחש במעשה בראשית, רק איננו מכחש השם הנכבד.

והנה, אין ספק כי מלת "אתה" כוללת כל מי שהוא בן מצוה, על כן טעם (שמות כ ט): "בנך ובתך" - הקטנים, שביתתן עליך, ואתה חייב לשמרם שלא יעשו דבר שהוא אסור לך לעשותו. וככה "ועבדך ואמתך" - שהוא ברשותך, אתה חייב שתשמרהו ולא תניחהו שיעבוד לאחר. ואם לאו, אתה עובר על מצות לא תעשה, (דברים ה יד): "למען ינוח עבדך ואמתך כמוך", כאשר פירש משה אדוננו על הדרך שהזכרתי. ועל זה התנאי ידור הגר בשעריך, שלא יעשה מלאכה בשבת וביום הכפורים, על כן נכתב בשנייה "הגר". וככה בעריות, ועל זה התנאי ידור שישמור העריות. וככה באכילת הדם.

וראינו בירמיהו שהחמיר במצות שבת, ואמר מפורש, אף על פי שנגזרה גזרה על ירושלים שתחרב, אם ישוב ישראל לשמור השבת כאשר צוו, לא יגלו ממקומם, ויעמדו בירושלים כסאות מלכות בית דוד (ירמיה יז כא - כז).