קטגוריה:עובדיה א ז
נוסח המקרא
עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך השיאוך יכלו לך אנשי שלמך לחמך ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו
עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ אֵין תְּבוּנָה בּוֹ.
עַֽד־הַגְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּךָ כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔ךָ הִשִּׁיא֛וּךָ יָכְל֥וּ לְךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑ךָ לַחְמְךָ֗ יָשִׂ֤ימוּ מָזוֹר֙ תַּחְתֶּ֔יךָ אֵ֥ין תְּבוּנָ֖ה בּֽוֹ׃
עַֽד־הַ/גְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּ/ךָ כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔/ךָ הִשִּׁיא֛וּ/ךָ יָכְל֥וּ לְ/ךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑/ךָ לַחְמְ/ךָ֗ יָשִׂ֤ימוּ מָזוֹר֙ תַּחְתֶּ֔י/ךָ אֵ֥ין תְּבוּנָ֖ה בּֽ/וֹ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
רש"י
"יכלו לך" - לפתותך לצאת ושבו מאחריך
"לחמך ישימו מזור תחתיך" - אף מאכלך שם לך אחיך יעקב למזור שנתן לך לחם ונזיד עדשים ועל ידו בזית הבכורה
"מזור" - חוליאבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
"לחמך" - כאשר היית במקומך זהו "תחתיך".
"אנשי שלומך" – המאכילים אותך נותני מזור בלחמך ולא הרגשת.
"ומזור" – כמו (הושע ה, יג): מזורו.
ותחסר כ"ף ממלת "אין" כאיש אשר אין תבונה בו, וכמוהו (ישעיהו מ, כט): ולאין אונים עצמה ירבה – ולאיש אין אונים. ורבי מרינוס אמר: "בו" כמו ממנו – (שמות יב, מח) וכל ערל לא יאכל בו – לא התבוננת ממנו.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"שלחוך" - ענין לויה כמו ואברהם הולך עמם לשלחם (בראשית יח)
"השיאך" - ענין הסתה
"יכלו" - מלשון יכולת ונצחון
"לחמך" - ר"ל אוכלי לחמך
"מזור" - ענין מכה ותקרא כן ע"ש שזורים עליה אבק מסממנים המרפאים וכן ולא יגהה מכם מזור (הושע ה)
"תחתיך" - במקומך
מצודת דוד
"לחמך" - אוכלי לחמך הלוקחים פרס ממך הם ישימו מכה תחתיך ר"ל במקומך הכינו לך כליון ואבדון כי ייעצו עליך רעה ואין בו תבונה להרגיש בדבר להיות נשמר מהם
"השיאוך" - האנשים שהיית עמהם בשלום הם הסיתו אותך ללכת למלחמה ויכלו לך כי שמעת להם והלכת
"עד הגבול וגו'" - כשיצא למלחמה מול העכו"ם ליוו אותו כל אנשי בריתו שהיה לו עמהם כריתת ברית הם ליוו אותו עד קצה גבול ארצו ומשם חזרו ולא הלכו למלחמה להיות לו לעזרה והטעו אותו כי הבטיחו ללכת עמומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"אנשי בריתך". מחויבים לעזור:
"ואנשי שלום", עמם יתיעץ:
"ואנשי לחמו", מחויבים לרפאות שברו, ומזור מענין תחבושת על השבר כמו אין דן דינך למזור, ומלת בו מוסב על המזור:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:עובדיה א ז.
זהירות מבעלי ברית שנותנים אשליות
(עובדיה א ז): "עַד הַגְּבוּל שִׁלְּחוּךָ כֹּל אַנְשֵׁי בְרִיתֶךָ, הִשִּׁיאוּךָ יָכְלוּ לְךָ אַנְשֵׁי שְׁלֹמֶךָ; לַחְמְךָ יָשִׂימוּ מָזוֹר תַּחְתֶּיךָ, אֵין תְּבוּנָה בּוֹ."
כל האנשים שכרתו איתך ברית הגנה ליוו אותך רק עד הגבול , ומשם שלחו אותך להילחם לבדך;
האנשים שעשו איתך הסכם שלום גרמו לך להיות שאנן , וכך יכלו לך , החלישו והכניעו אותך;
האנשים שיושבים בקרבך ואוכלים את לחמך שמו מזור (רשת) תחתיך ;
" אין תבונה בו " כך יאמרו כולם.
סגולות
הנביא עובדיה מתאר את האסון שיבוא על אדום; אבל גם אנחנו יכולים ללמוד מזה, על הסכנות שבהסתמכות על עמים אחרים. הפסוק מתאר שלוש קבוצות של עמים אחרים, שהאדומים סמכו עליהם:
- לאדום היו אנשי ברית - עמים שכרתו איתם ברית-הגנה. הם הבטיחו שיבואו לעזור להם. אבל בסופו של דבר, הם ליוו אותם רק עד הגבול . ברגע שהגיעו לגבול, הם שילחו אותם - שלחו אותם להילחם לבדם.
- לאדום היו גם אנשי שלום - עמים שעשו איתם הסכם שלום. ההסכמים האלה השיאו אותם - גרמו להם להיות שאננים ולא מוכנים למלחמה;
- באדום היו גם תושבים זרים, שעבדו אצלם ואכלו אצלם לחם ; אותם זרים ניצלו את העובדה שהצבא של אדום מחוץ לגבול, ושמו להם מזור (רשת, מלכודת).
כך, בזמן שהצבא של אדום יצא למלחמה, אויביו מבפנים השתלטו עליו ושדדו אותו ( מלבי"ם ) .
דקויות
עד הגבול שלחוך כל אנשי בריתך
הפועל שילח מתאר אדם האומר לרעהו "לך לשלום", נפרד ממנו, וחוזר למקומו. כך אברהם שילח את המלאכים, (בראשית יח טז): "וְאַבְרָהָם הֹלֵךְ עִמָּם לְשַׁלְּחָם "( מצודות ) , ולהבדיל, המצרים שילחו את בני ישראל, (שמות יב לג): "וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ". בפסוק נאמר שבעלי-בריתם של אדום שילחו אותם, כלומר:
1. בעלי-הברית של אדום באו לאדום וליוו אותם עד גבול ארצם, ושם נפרדו מהם ונטשו אותם ( מלבי"ם , מצודות , רש"י ) , או -
2. האדומים שלחו שליחים לארצם של בעלי-בריתם וביקשו מהם שיבואו לעזור להם, אבל הם רק ליוו את השליחים בנימוס עד הגבול, נפרדו מהם ו"הראו להם את הדלת החוצה" (דעת מקרא) .
השיאוך יכלו לך אנשי שלומך
הפועל השיא מתאר אדם האומר לרעהו "אל תדאג, יהיה בסדר", וכך משכנע את רעהו לעשות דבר המזיק לו. הוא דומה לפועל פיתה , אלא שהמפתה משכנע את רעהו שהפעולה תועיל לו, והמשיא משכנע את רעהו שהפעולה לא תזיק לו. המשיא גורם לרעהו להיות שאנן . כך עשה הנחש לחווה, (בראשית ג יג): "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה 'הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי וָאֹכֵל'"; שכנע אותה שהאכילה לא תזיק לה. וכך עשו אנשי שלומו של אדום: " ואנשי שלומך הם השיאוך , שהסירו מלבך המורא, כדי שתהיה טרוד במלחמה, ועל-ידי-כך יכלו לך" ( מלבי"ם ) .
לחמך ישימו מזור תחתיך
1. לחמך - הכוונה: אנשי לחמך (יש להעתיק את המילה "אנשי" משתי הצלעות הראשונות של הפסוק). והכוונה לידידים, האוכלים לחם יחד איתך, כמו ב (תהלים מא י): "גַּם אִישׁ שְׁלוֹמִי אֲשֶׁר בָּטַחְתִּי בוֹ, אוֹכֵל לַחְמִי , הִגְדִּיל עָלַי עָקֵב"(דעת מקרא, מלבי"ם , מצודות ) . ולדעתי הכוונה לבני עמים זרים, שהתגוררו בארץ אדום ועבדו אצלם וקיבלו מהם משכורת ואוכל (לחם). מזור - לפי ההקשר הכוונה לרשת או מלכודת, כמו ב (משלי א יז): "כִּי חִנָּם מְזֹרָה הָרָשֶׁת בְּעֵינֵי כָל בַּעַל כָּנָף"( פירוט ), וכן תרגם יונתן: "שויאו תקלה תחותך" (דעת מקרא) . בזמן שחיילי אדום היו במלחמה מחוץ לגבול, אוכלי לחמם מבפנים שמו להם מלכודת.
2. אמנם, בפסוקים אחרים מזור הוא מחלה, כמו ב (ירמיהו ל יג): "אֵין דָּן דִּינֵךְ לְמָזוֹר , רְפֻאוֹת תְּעָלָה אֵין לָךְ", (הושע ה יג): "וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזֹרוֹ, וַיֵּלֶךְ אֶפְרַיִם אֶל אַשּׁוּר וַיִּשְׁלַח אֶל מֶלֶךְ יָרֵב וְהוּא לֹא יוּכַל לִרְפֹּא לָכֶם וְלֹא יִגְהֶה מִכֶּם מָזוֹר "( רש"י , מלבי"ם , מצודות ) . לפי זה, לחמך = לחם ממש; והכוונה, שאנשי-שלומו של אדום הרעילו את לחמו - שמו חומרי מזור ומחלה בלחמו , וכך הכשילו אותם.
אין תבונה בו
1. עד כאן, הנביא פנה אל אדום בגוף שני; בסוף הפסוק הפניה היא בגוף שלישי, ולכן נראה שאלו אינם דברי הנביא, אלא ציטוט מדברי העמים האחרים (אנשי-הברית, אנשי-השלום, ואנשי-הלחם). הם כולם רואים את ההתנהלות היהירה והבטוחה-בעצמה של העם האדומי, ואומרים לעצמם " אין תבונה בו ", הם איבדו את התבונה; ולכן הם מקבלים ביטחון לפעול נגדם.
2. ויש אומרים, שהמשפט הזה מתקשר לצלע הקודמת: " ישימו מזור תחתיך אין תבונה בו " - ייתנו לך תרופה (מזור) שאינה מועילה ( חגי הופר ) .
גבול = קו התוחם שטח, והשטח התחום בקו .
יכל = היה מסוגל או היה רשאי .
תבונה = הכישרון לחשוב ולהסיק מסקנות .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2023-11-26.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "עובדיה א ז"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.