ביאור:במדבר יז לילדים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
( המשך מפרק טז )
אחרי שקורח ו-250 הנשיאים נשרפו באש, נשארו 250 מחתות עם גחלים על האדמה. מה יעשו עם המחתות? יזרקו אותם? לא! הרי הנשיאים השתמשו בהן כדי להקטיר קטורת לה'! לא זורקים מחתות שהקריבו בהן לה'!
כך ה' אמר למשה:
- "שלח את אלעזר, הבן של אהרן, שירים את המחתות של הנשיאים שנשרפו. שינער אותן מהגחלים שנשארו עליהן. ושיעשה מהם ציפוי למזבח. כי הנשיאים הקריבו אותן לפני ה', והן קדושות. ובכל פעם שבני ישראל יסתכלו על המזבח, הם ייזכרו במה שקרה".
עשיתם פעם ריקוע מנחושת? המחתות היו מנחושת, והיה אפשר לרקוע אותן בקלות על המזבח. וכך עשה אלעזר. ובכל פעם שבני ישראל הסתכלו על המזבח, הם נזכרו מה קרה לנשיאים שרצו להקטיר קטורת בלי רשות, וזכרו שרק לאהרן ובניו מותר להקטיר קטורת, ואסור לריב ואסור להסתכסך.
--- למחרת בבוקר ---
האם בני ישראל הפסיקו להתלונן? לא! הם מצאו סיבה חדשה להתלונן. הם כבר הבינו שאסור להקטיר קטורת בלי רשות, אבל עכשיו הם האשימו את משה ואהרן:
- "אתם אשמים בכך שהנשיאים מתו! אתם אמרתם להקטיר קטורת! הייתם צריכים לדעת שהם יישרפו! בגללכם הם מתו!".
כל העדה נאספו סביב משה ואהרן וצעקו עליהם, וכמעט היכו אותם. ופתאום כיסה הענן את אוהל מועד, וכולם הסתובבו והסתכלו וראו את כבוד ה'. וה' אמר למשה:
- "הגביהו את עצמכם מעל העדה הרעה הזאת, ואני אכלה אותם ברגע אחד!"
ה' שוב היה מאוכזב מבני ישראל כפויי הטובה, שצועקים על משה ואהרן. וכבר התחיל לשלוח בהם מגיפה.
אבל משה ואהרן אהבו את עם ישראל, ולא רצו שה' ישמיד אותם. מרוב צער, הם נפלו על הפנים. ומשה חשב וחשב, מה אפשר לעשות כדי לעצור את המגיפה? ואז עלה לו רעיון: הוא ישלח את אהרן להקטיר קטורת בתוך העם, ואז בני ישראל יבינו כמה שהוא אוהב אותם, ויפסיקו להתלונן עליו. וכך היה! משה אמר לאהרן:
- "קח את המחתה שלך, ושים עליה גחלים, ושים קטורת, ותביא אותה לתוך העם, וכפר בעדם, שלא ימותו במגפה!"
ואהרן עשה כך, רץ לתוך הקהל והקטיר קטורת. ובדיוק במקום שבו עמד אהרן, נעצרה המגפה!
וה' אמר למשה:
- "צריך פעם אחת ולתמיד להראות להם שאהרן הוא הכהן הנבחר, ושיפסיקו להתלונן. אז תגיד להם, שכל אחד מהנשיאים של שבטי ישראל יביא את המטה שלו, ויכתוב את השם שלו על המטה. ואת שם אהרן תכתוב על המטה של שבט לוי, כי אהרן הוא משבט לוי. ושים את כל 12 המטות באוהל מועד, לפני ארון הקודש. ומחר בבוקר, אחד מהמטות הללו יפרח. וכך כולם יידעו במי בחרתי."
וכך עשה משה: הוא ביקש מנשיאי השבטים שיתנו לו את המטות שלהם, ולקח גם את המטה של אהרן, והניח אותם באוהל מועד. ולמחרת בבוקר, המטה של אהרן פרח, ואפילו הוציא שקדים! וכל בני ישראל ראו, וכל נשיא לקח את המטה שלו. וה' אמר למשה:
- "שים את המטה של אהרן לפני ארון העדות, כדי שיהיה סימן לבני ישראל, שיראו אותו ויזכרו שבחרתי באהרן, ויפסיקו כבר לריב ולהתלונן." וכך עשה משה.
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-06-30.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/bm-17-yldim