ביאור:במדבר טז לילדים
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
פעם אחת, לפני הרבה שנים, בני ישראל הלכו במדבר. ואיך הם ידעו לאן ללכת? - האחים משה ואהרן הלכו לפניהם. משה היה נביא, וה' אמר לו לאן להוביל את בני ישראל. אהרן היה כהן, והקטיר קטורת לפני ה' באוהל מועד.
אבל למשה ואהרן היה בן-דוד בשם קֹרח. הוא קינא באהרן, ורצה גם-כן להיות כהן. הוא רצה להיכנס לאוהל מועד ולהקטיר קטורת.
והשכנים של קורח היו דתן ואבירם. הם קינאו במשה, ולא רצו ללכת אחריו במדבר.
קורח דתן ואבירם אספו עוד 250 אנשים חשובים ונכבדים, התקהלו כולם סביב משה ואהרן, ואמרו להם בכעס:
- "לקחתם לעצמכם הרבה מדי תפקידים! זה לא פייר! הרי כל עם ישראל קדושים, כולנו העם הנבחר של ה'! למה אתם מתנשאים? למה רק לכם מותר לקבל את כל התפקידים החשובים? גם אנחנו רוצים!".
משה בכלל לא רצה שום תפקיד. גם כשה' התגלה אליו בסנה, ואמר לו להוציא את עם ישראל ממצרים, הוא בכלל לא רצה. אבל ה' אמר לו שצריך, אז הוא הלך. ולכן משה היה מאד עצוב שקורח ועדתו כועסים עליו. מרוב צער הוא נפל על הפנים. ואז הוא קם ואמר:
- "מחר בבוקר, נתאסף כולנו לפני אוהל מועד, ונשאל את ה' במי הוא בוחר להיות הכהן, ובמי הוא בוחר להיות המנהיג. קורח ועדתו: אתם רוצים להקטיר קטורת? בבקשה, אני מסכים. קחו מחתות (כפות גדולות), שימו בהן גחלים בוערות, ושימו עליהן קטורת. ומי שה' יקבל את הקטורת שלו ברצון - סימן שהוא קדוש. כי רק לאנשים קדושים מותר להקטיר קטורת".
אבל אז משה נזכר, שמי שמקטיר קטורת בלי רשות, עלול למות. אפילו הבנים של אהרן, נדב ואביהוא, מתו כשהקטירו קטורת בלי רשות. משה ידע שקורח ועדתו לא קדושים כמו אהרן, והוא לא רצה שימותו, אז הוא ניסה לשכנע אותם שיוותרו:
- "בבקשה, לפני שאתם מקטירים קטורת, תקשיבו לי. תראו כמה תפקידים חשובים ה' נתן לכם! הרי אתם בני לוי, וה' קרב אתכם אליו! אתם מפרקים את המשכן, מרכיבים את המשכן, נושאים את המשכן ושומרים על המשכן. בכל פעם שבני ישראל באים למשכן להקריב קרבנות, אתם עוזרים להם ומשרתים אותם. אז למה אתם רוצים להיות גם כהנים? המעשה שלכם הוא חטא בעיני ה', כי ה' בחר את אהרן. מה אתם כועסים על אהרן? אהרן בכלל לא רצה להיות כהן!"
ובינתיים, דתן ואבירם, שלא רצו ללכת אחרי משה, הלכו לאוהלים שלהם. ומשה רצה להשלים איתם, אז הוא שלח שליחים שיקראו להם. אבל דתן ואבירם לא רצו להשלים, וכשהם ראו את השליחים, הם התעצבנו ואמרו:
- "לא נעלה! אנחנו לא רוצים לשמוע בקולך! אתה מנהיג גרוע! הוצאת אותנו מארץ מצרים, שהיתה ארץ טובה עם הרבה אוכל טעים! הבאת אותנו למדבר, ואנחנו מתים כאן! הבטחת לנו שתביא אותנו אל ארץ כנען, שהיא ארץ זבת חלב ודבש, ולא קיימת! הבטחת שתתן לנו שדה שנוכל לגדל בו חיטה, וכרם שנוכל לגדל בו ענבים, ולא קיימת! אתה בכלל לא יודע להנהיג, אתה סתם שתלטן! לא נעלה!".
דתן ואבירם לא רצו לעלות למשכן, אז הם הקימו משכן משלהם והתחילו להקריב בו קרבנות.
כשמשה שמע את כל ההאשמות של דתן ואבירם, הוא מאד כעס והצטער. הוא התפלל לה' ואמר לו:
- "אל תקבל את הקרבנות שהם מקריבים לך במשכן שלהם! הם סתם מאשימים אותי, אני לא משתלט עליהם! לא לקחתי להם שום דבר, ולא עשיתי רע לאף אחד!".
ואז משה חזר לקורח ועדתו כדי לראות אם הם השתכנעו ממה שאמר להם קודם. אבל הם לא השתכנעו, הם עדיין רצו להיות כהנים. אז הוא אמר לקורח:
- "אתם זוכרים מה קבענו? אתה וכל עדתך תהיו לפני אוהל מועד מחר. גם אהרן יהיה שם. כל אחד ייקח מחתה, ישים עליה קטורת ויקריב אותה לפני ה'".
וכולם הלכו הביתה להכין את המחתות.
--- למחרת בבוקר ---
קורח ו-250 הנשיאים הביאו מחתות, שמו עליהן אש, ושמו עליה קטורת, ועמדו מול פתח אוהל מועד עם משה ואהרן.
קורח היה בטוח שהוא יצליח, אז הוא קרא לכל בני ישראל לבוא אל פתח אוהל מועד, כדי שכולם יראו שהוא הכי קדוש. ואז ה' התגלה אל כל העדה.
ה' היה מאד מאוכזב מבני ישראל, כי הם כל כך כפויי טובה. אחרי כל מה שמשה ואהרן עשו בשבילם, הם עוזבים את משה ואהרן והולכים אחרי קורח! אז ה' אמר למשה ואהרן:
- "הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת, ואני אכלה אותם ברגע אחד!"
אבל משה ואהרן אהבו את עם ישראל, ולא רצו שה' ישמיד אותם. מרוב צער, הם נפלו על הפנים, התפללו אל ה', ואמרו לו:
- "אל, אלהי הרוחות לכל בשר! רק איש אחד חטא - רק קורח אשם בכל הצרות! הוא הסית את בני ישראל! אז למה אתה כועס על כל העדה?"
אז ה' אמר למשה:
- "אם אתה רוצה שאני לא אשמיד את כל העדה, אז תגיד להם שיתרחקו מהמשכן שקורח דתן ואבירם הקימו לעצמם!"
משה הלך למשכן של דתן ואבירם, ואמר אל כל האנשים שהיו שם:
- "תתרחקו מהאוהלים של האנשים הרשעים האלה, ואל תיגעו ברכוש שלהם, כי מי שייגע - ימות יחד איתם!".
כל בני ישראל שמעו בקול משה, והתרחקו מהמשכן של קורח דתן ואבירם. רק דתן ואבירם והמשפחות שלהם לא נכנעו, הם עמדו זקופים בפתח האוהל. ומשה אמר אל כל ישראל:
- "עכשיו תדעו, שלא עשיתי שום דבר בגלל שאני רציתי, אלא רק בגלל שה' ציווה עליי! אם האנשים האלה ימותו באופן טבעי, כמו כל אדם, אז תדעו שלא ה' שלח אותי! אבל אם ה' יעשה נס, והאדמה תפתח את פיה ותבלע אותם - אז תדעו שה' שלח אותי, ושכל ההאשמות שלהם הן האשמות נגד ה'!".
ומייד כשמשה סיים לדבר, האדמה שמתחת לאוהלים של דתן ואבירם נבקעה. והארץ פתחה פה גדול, ובלעה אותם ואת הבתים שלהם, וגם את המשפחה של קורח וכל הרכוש שלו. וכולם ירדו חיים לתוך האדמה, והאדמה כיסתה עליהם. וכל בני ישראל שהיו לידם ברחו, כי פחדו שהארץ תבלע גם אותם.
ובאותו זמן, יצאה אש מהשמים, ואכלה את קורח ואת 250 הנשיאים שהקטירו קטורת.
תגובות עריכה
ראשון
- -- Michael Banchik, 2020-04-02 21:35:53
מקורות עריכה
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-06-30.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/tora/bmdbr/bm-16-yldim