פתיחת התפריט הראשי

תשובה תכא - השאלה הששיתעריכה

השאלה הששית -- מהו פירוש מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות אבל (פ"ד מהל' אבל ה"ד) "ולא יפנה אדם לבקר הקברות"?


תשובה:    הלשון הזה היא קצת סתום. גם יש שנוי בנוסחא, בקצת ספרים שכתוב בהן "ולא יפנה אדם לבית הקברות". ונראה פירוש הלשון הזה שהוא מחובר למה שלמעלה ממנו שכתב שאין עושין נפש לקברי הצדיקים והוא הבנין שעושין על הקבר כדי שיהיה נזכר שם הנקבר בבנין ההוא והצדיקים אין צריכין לזה שמעשיהם הטובים הם זכרונם ולא יפנה אדם לבית הקברות -- כלומר שאין להביט אל בית הקברות ולבנין שעל קבריהם כי אם למעשיהם.

ואף לפי הנוסחא הכתוב בה "לבקר הקברות" כך פירושה גם כן, שלא יביט אדם לבקר מפני הבנין ההוא כי אם למעשיהם הטובים יפנה, וזה די להם לזכרון תמיד.

ואין לפרש הנוסחא שכתוב בה "ולא יפנה אדם לבית הקברות" שלא יעשה אדם צרכיו בבית הקברות או לצד בית הקברות דמיון מה שאמרו בפרק הרואה "לא יפנה אדם ממזרח למערב", שאם כן היה לו לכתוב זה למטה בפי"ד במה שכתב שם שאין קלות ראש בבית הקברות.

וכן אין לפרש הנוסחא שכתוב בה "ולא יפנה אדם לבקר הקברות" שרוצה לומר לפקוד הקברות ולראות אם הוא חי או מת ושיהיה אסור משום דרכי האמורי דהא תניא במסכת שמחות "יוצאין לבית הקברות ופוקדין על המתים ג' ימים ואין חוששין משום דרכי האמורי. מעשה שפקדו אחד וחיה עשרים שנה ואחר כך מת. אחר והוליד חמשה בנים ואחר כך מת".

וכן אין לפרש הנוסחא שכתוב בה "ולא יפנה אדם לבית הקברות" שאסור לפנות המתים מבית הקברות לפי שקנו מקומן כדתנן במסכת אהלות (משנה, אהלות טז) "מצאה שלשה אסור לפנותן" דהוו להו שכונת קברות -- שאם כן לא היה לו לכתוב "לבית הקברות" כי אם "בית הקברות". ועוד שהיה לו לכתוב זה למטה בפרק י"ד גבי מה שכתב שם דין קבר הנמצא וקבר המזיק את הרבים.

ולכן נראה שפירוש לשון הרמב"ם ז"ל כמו שכתבתי למעלה אלא שהמעתיקים טעו ועשו מהלשון ההוא בבא בבא בפני עצמה.