תשובות ריב"ש/תכב
לקהל טאושט י"א
כתבכם הגיע אל האצילים מוקדמי קהל סרקסטה י"ץ ובקשו ממני להשיב על שאלתכם כהלכה ומה שראוי להעשות מן הדין והנני מקים דברם ועצתם אשלים. דעו שאין החרם ניתר ולא ההסכמה בטלה בכללה מפני צווי הממלא מקום הגזבר לפי שלא אחז"ל (נדרים ס"ו.) נדר שהותר מקצתו הותר כלו אלא בנדר שהותר ע"פ חכם לפי שהחכם עוקר הנדר מעיקרו וגם בו צריך לתנאים אחרים אבל בהתרת חרם ונדר למה שהותר הותר ולמה שלא הותר לא הותר ואין צ"ל בכאן שלא הותר כלל לשום דבר לפי שאין הגזבר יכול להתיר נדרים וחרמות אלא שמפני מצותו יש לכם לקיים מאמרו ולעבור על החרם מתוך האונס וכל שיעבור האונם עדיין החרם הוא בחזוקו וחייבים הקהל לעשות כל יכלתם ולהשתדל בכל מאמצי כחם לבטל הצווי ההוא למען יוכלו לקיים הסכמתם בכללם ואין צ"ל שאם מבני הקהל סבבו הצווי ההוא שהרי הם מועלים בחרם *(ב"י יו"ד סס"י רכ"ח בד"ה וכתב הריב"ש. רמ"א שם סעי' מ"ז) שהאחרים י"ל שהם אנוסים אבל הגורמים האונס ומסבבים אותו אינם אנוסים אבל הם מזידים ועוברים על החרם ברצון ולזה אם הברורים רוצים לנהוג במנויי' אין ההסכמה בטלה והקהל נתחייבו לתת להם שכרם משלם כפי ההסכמה אחרי עבור האונס ויתבטל הצווי אבל אם הם אינן רוצים להתנהג במנויי' אחרי שאין הקהל פורעים להם שכרם כפי ההסכמה ואינם משתדלים בבטול הצווי נראה שאינם מחויבים מכח החרם להתנהג בו שהרי לא קבלו עליהם החרם אלא על דעת השכר ההוא ולא בפחות ואף אם נשבעו בפרט על דעת ההסכמה נשבעו. ואשר שאלתם אם יכולין הקהל להתיר כל החרם ולבטל ההסכמה בכללה ואף אם יש מוחים בדבר. דעו שהרבה נבוכו הראשונים ז"ל בחרמי צבור איך הם נתרים בלא פתח ובלא חרטה כל אחד ואחד ועל פי חכם אלא שאמרו שכיון שכך נהגו להתירם י"ל שכשהם מחרימים על דעת מנהגם מחרימים שיוכלו להתירם כשירצו בלי שום דבר מהדברים הצריכין להתר נדרים ולזה מאחר שמן הדין אינם נתרים אלא מחמת מנהגם שנהגו כן רואים אם היה מנהג הקהל ההוא להתיר חרמיהם על פי הרוב אף אם המעוט מוחים יעשו כמנהגם גם בחרם זה אע"פ שנעשה בהסכמת כלם שהרי יש לומר שעל דעת מנהגם בהתר החרמות החרימו אבל אם לא נהגו בזה אין כל הקהל מתירין אותו כלל בלתי הסכמת כלם שהרי מן הדין אין התרת הקהל בכלל מספקת ואם מן המנהג הנה לא נהגו בזה: