פתיחת התפריט הראשי

תשובה זעריכה

עוד שאלת על ספר תורה שנמצא מוטעה בפרשיות פתוחות וסתומות והספר ההוא עשוי כולו כתיקון הר"ם ז"ל זולתי שטעה הסופר בקצת פרשיות ולפי מה שכתב הר"ם ז"ל פרק ח' מהלכות ספר תורה אין לו תקנה אלא בסלוק כל הדף. והעיד לך הזקן רבי בונשתרוק לוביל שהוא תקן בברצלונה על פי הוראתי ספרים שהיו כך ובקשת ממני להודיעך איך יפורש לפי זה לשון הר"ם ז"ל או אם הוראתי לעשות התיקון על פי פוסקים אחרים.


תשובה:    דעת הר"ם ז"ל מבואר הוא בספרו כמו שכתבת אתה שאין לו תקנה עד שיסלק כל הדף ויצא לו מברייתא הובאה במסכת שבת פרק הבונה דגרסינן התם:

"תנו רבנן "וכתבתם" שתהא כתיבה תמה שלא יכתוב אלפין עיינין, עיינין אלפין, ביתין כפין, כפין ביתין, גמלין צדין, צדין גמלין, דלתין רישין, רישין דלתין, ההין חתין, חתין ההין, ווין יודין, יודין ווין, זיינין נונין, נונין זיינין, טיתין פפין, פפין טיתין, כפופין פשוטין, פשוטין כפופין, ממין סמכין, סמכין ממין, סתומין פתוחין, פתוחין סתומין, פרשה סתומה לא יעשנה פתוחה, פתוחה לא יעשנה סתומה, או שכתבה כשירה או שכתב את השירה כיוצא בה או שכתב בלא דיו או שכתב את האזכרות בזהב -- הרי אלו יגנזו"

ומשמע ליה לרב ז"ל דהרי אלו יגנזו קאי אף ל"פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה" מדקתני "או שכתבה כשירה" -- דאלמא אף בפרשה פתוחה שעשאה סתומה או סתומה פתוחה יגנז.

ובמסכת סופרים (פרק א) איתא בהדיא "פרשה פתוחה שעשאה סתומה וסתומה שעשאה פתוחה הרי זה יגנז". ומלשון יגנז משמע דאין לו תקנה אלא בסלוק הדף דומיא דכתב האזכרות בזהב שאין לו תקנה שהרי אסור למחוק ולגרר את האזכרות שהמוחק את השם עובר בלא תעשה. וכן תניא בפרק הקומץ רבה "ספר תורה שיש בו שלש טעויות בכל דף ודף יתקן, ד' -- יגנז" -- דאלמא כי אמרינן יגנז ר"ל שאי אפשר בתיקון.

וכן נמי בגיטין (פרק ה) ולא ספר תורה שכתבו גוי יגנז -- והאי ודאי אין לו תקנה.

והרשב"א ז"ל כתב בתשובה שהוא תמה על הר"ם ז"ל למה כתב כן שהרי אף בשינוי הפרשיות אפשר שיתקן שיגרר למעלה או למטה או בשתיהם כפי מה שיצטרך ויעשה הפרשה כתקנה ויחזור ויכתוב על הגרד דלכולי עלמא כותבין על הגרר דאף על גב דקתני יגנזו אין הכונה שאין לו תקנה אלא יגנז עד שיתקן דהא בריש דברייתא דקתני בה שלא יעשה אלפין עיינין וכולי ודאי אפשר בתיקון לגרד האות ולכתבה כתקנה על הגרד דליכא מאן דאמר דכתבה על הגרד פסולה ואפילו הכי קתני אכולהו הרי אלו יגנזו אלא ודאי אפשר בתיקון אלא דכיון דאי אפשר לתקן אלא אם כן גורר וחוזר וכותב קתני ביה יגנזו ור"ל יגנז עד שיתקן.    וכן נמי בההיא דספר תורה שיש בו ד' טעויות בכל דף ודף יגנז ר"ל יגנז עד שיתקן דהא אמרינן עלה בגמרא והני מילי בחסרות אבל ביתרות לית לן בה ו?"? בחסרות נמי יגרור כל התיבה ויכתבנה שלמה על הגרד אלא שכיון שאי אפשר לתקן אלא בגרידה ולחזור ולכתוב על הגרד קתני בה יגנז ור"ל עד שיתקן. עד כאן תורף דברי הרשב"א ז"ל בתשובה.

ואיני רואה הכרח בראיותיו כלל. דמאי דמייתי הרב ז"ל מדקתני ברישא דברייתא שלא יעשה אלפין עיינין וכולי דאף על גב דאפשר בתיקון קתני אכולהו הרי אלו יגנזו -- הא לאו הכריחא הוא דאיכא למימר דברייתא תרי פסולי קתני, חד משינוי צורת האותיות ויליף לה מ"וכתבתם" שתהא כתיבה תמה והאי פסולה אפשר בתיקון שהאות שלא נכתבה כתקנה יגרדנה ויכתבנה על הגרד כתקנה, גם יש שאין צריך גרידא בתקונם רק להוסיף מעט בצורת האות כגון כפין ביתין דלתין רישין וזולתם. והדר תני פסולה אחרינא, דלא משינוי צורת האותיות אלא משינוי אחר -- אם משינוי צורת הפרשיות, אם משינוי השירה, אם מן הדיו(?). וכי קתני הרי אלו יגנזו קאי אפיסולא בתרא דהיינו מפרשה סתומה לא יעשנה פתוחה ואילך. והיינו דלא ערבינהו כחדא בהדי הנהו דרישא דלימא "פרשה סתומה פתוחה, פתוחה סתומה" כדקתני באינך דרישא -- "בתין כפין, כפין בתין וכולי" אלא עביד בבא באפי נפשה "פרשה סתומה לא יעשנה פתוחה וכולי או שכתבה כשירה וכולי". ובכל הני קתני "הרי אלו יגנזו" משום דלא אפשר בתיקון דומיא דכתב את האזכרות בזהב דכל ששינה צורת הפרשיות אם בא לתקן היה צריך לגרד שיטה אחת או שתים בראש הפרשה או למעלה ולהניח ריוח כדי שיעור הפרשה ולדחוק הכתב כדי לכתוב במה שנשאר כל מה שגרד ותיקון זה אסור לעשותו לכתחלה דהא תניא ולא ימעט את הכתב מפני ריוח של מטה ולא מפני ריוח של מעלה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה וכל שכן כשכבר נכתבה הכתיבה שאין לגרד אותה ולכותבה בדוחק על הגרד. וכן אם יתלה קצת מן הכתב בין השטין כדי שלא ידחוק הכתב הרי הוא ממעט הכתב כשכותב בין השטין מכתיבה דקה יותר מכתיבת הספר ואף על פי שהותרה התליה זהו בחסרות, ר"ל ששכח אותיות או תיבות מלכותבן, אבל מה שנכתב בפנים כתקנו -- לגרדו ולתלותו אין ראוי לעשות כן לכתחלה. ואף על גב ד??? בא דר' יהודה הטועה בשם גורד את מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על הגרד -- זהו לכבוד השם כדי שיכתב בפנים דסבירא ליה לר' יהודה אין תולין את השם, אבל מפני ריוח שבין פרשה לפרשה אין לעשות כן לכתחלה. ואף על פי שאם עשה כן לא פסל -- מכל מקום כיון דאסור לעשות כן לכתחלה אין לו תיקון ב???? אלא בהסיר את הדף כמו שכתב הר"ם ז"ל ולהכי קתני "יגנז". ומיהו אם עבר ותקנו נראה שהוא כשר. והכי נמי אפשר לומר בכתב את האזכרות בזהב דאי אפשר לתקן מפני שאסור למחוק את השם דאם עבר וגרד וכתבן בדיוק שהוכשר אלא שהמתקן עבר ומפני שאין בהם תיקון בהיתר קתני בכולהו הרי אלו יגנזו.

ומיהו בכל אזכרות הספר נראה שאף אם עבר ותיקן לא הוכשר משום דמי למנומר כמו שאני עתיד לבאר בסמוך.

וא"ת בתיקון הפרשיות יגרד ד' או ה' שטין או יותר ויכתוב ובריבוי השיטין לא יצטרך לדחוק הכתב בענין שיהא נרגש אפילו הכי אי אפשר שלא יזדמן לו ברבוי השטין אחד מן השמות שאין נמחקין גם שברוב הפרשיות יש אחד מן השמות ההם אם בתחלתן אם בסופן. ולפי דברי הרשב"א ז"ל דהרי אלו יגנזו קאי אכולהו מפני שצריך לגרוד ולחזור ולכתוב קשה דהא קתני בהדייהו ביתין וכפין דלתין רישין חיתין ההין ואחריני שאין צריך גרידה רק להוסיף מעט בצורת האותיות.

גם הראיה האחרת שהביא ממה שאמרו גבי ספר תורה שיש בו ד' טעויות בכל דף ודף יגנז והני מילי בחסרות -- גם היא אינה ראיה, דמאן לימא לן שאפשר לתקן בגרידה, דלמא כיון שבכל דף ודף יש בו ד' טעיות גם בגרידה מחזי כמנומר כדאמרינן הכי בתליה. ואף על גב דביתרות לית לן בה משום דאפשר בגרידה -- התם כיון שגורד ומניחו חלק לית לן בה. ואף אם יאריך מעט האות הסמוך לה כדי שימלא החלק ולא יראה כשתי תיבות -- משום הא לא מחזי כמנומר. אבל כשכל האות כתובה בגרידה ואין צריך לומר כל התיבה וד' בכל דף ודף של כל הספר -- אז מחזי כמנומר כמ בתליה. דהכי נמי אמרינן בגטין פרק הנזקין גבי ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום ואקשי וליעבר עלייהו קולמוס וליקדשיה כמאן דלא כר' יהודה דתניא הרי שהיה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו דלת -- מעבירין עליו קולמוס ומקדשו דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים אין השם מן המובחר ומשני אפילו תימא רבי יהודה עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה אבל בכולי ספר לא משום דמיחזי כמנומר. הרי כאן שאפילו בהעברת קולמוס מיחזי כמנומר כל שכן בנכתב על הגרד ומשום הכי אמרינן הכא "יגנז" לפי שאין לו תקנה. והכי נמי משמע ממאי דאמרינן עלה התם "תנא אם יש בו דף אחת שלמה מצלת על כולן", ומלשון "מצלת" משמע שאין לו תקנה בזולת זה.

כל זה להעמיד דברי הרמב"ם ז"ל שנראים נכונים לפי סוגיית הגמרא. אמנם בברצלונה נהגו הסופרים לתקן צורת הפרשיות אם טעו בהם. וזה על דעת הרשב"א ז"ל כי היה רב גדול ומובהק. אולי מה שהעיד הזקן ההוא שתקן שם בכיוצא בזה על פי הוראתי אפשר שהיה כי נטיתי אחר המנהג ושהיה אתריה דמר.

גם כי בנוסחת הגמרא שלי באותה ברייתא שבפרק הבונה היא: "כתבה כשירה וכולי" ואין שם "או שכתבה כשירה". ולפי הנוסחא ההיא מאי דקתני בה "הרי אלו יגנזו" לא קאי אלא מ"כתבה כשירה" ואילך דקתני בהו לישנא דאי עבד(?) ולא אפסולי דרישא דמיתנו בלישנא דלכתחלה. והנוסחא ההיא גרמה לי להתיר לתקן.

אמנם בכל הנוסחאות כתוב הן "או שכתבה כשירה", וכן בהלכות הרי"אף ז"ל. גם הרשב"א ז"ל עצמו כן הביא אותה. ולזה דעתו שעונה על כל פסולי הברייתא.

גם אפשר שהפרשה ההיא היה אפשר לתקנה מבלי שידחוק הכתב וגם לא היה שם מן השמות שאין נמחקין במה שגרד, והוראת שעה היתה. וכבר אמרו ז"ל אין למדין הלכה מפי מעשה עד שיאמר לו הלכה למעשה.

ואתם יען לפי מה שכתבתי אפילו לדעת הר"ם ז"ל אם נתקן בדיעבד כשר אלא שאין לתקן לכתחלה אם הוא לכם שעת הדחק כדאי הוא הרשב"א ז"ל לסמוך עליו שהתיר אפילו לכתחלה דבדרבנן הולכין אחר המיקל.

זהו מה שנראה לי בזה. וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה.