פתיחת התפריט הראשי

תשובה בעריכה

הוניין אל הנבון אשתרוג כהן י"א

שאלת כי בהיותך בבלנסיה היו שולחים לך מארץ הערב פקדונות והיו עושין לך מהכל מתנה למען תוכל להשבע כי הכל שלך ואתה ירא אם אותה מתנה היא מתנה גמורה שתוכל להשבע, כי הפקדון הוא שלך ואין לזרים אתך ולא יהיה עליך חטא. ושאלת להורותך דרך ישר ונכון תוכל לעשות זאת.


תשובה:    אם השבועה היא בפני דייני ישראל אם יתבעוהו בעלי חובות או מפני המס אין ספק שמתנה כזו אינה מועלת שהרי אינה אלא כדי להערים ולהשבע עליה והם לא כיוונו למתנה גמורה וגם אתה לא גמרת בלבך להיותה שלך ודמיא למתנת בית חורון שאמרו במסכת נדרים פרק השותפין ???? שאינה שאם הקדישה תהא מקודשת אינה מתנה. וכן אמרו בפר' מי שמת דשטר מברחת(?) לא קנה. וכן בפרק האשה שנפלו ואף על גב דבעינן דוקא בכל נכסיה אבל במקצת קנה היינו היכא דלא גליא דעתיה ואתי' לה משום אומדנא דלא שבקה נפשה ויהבא לאחריני, אבל היכא דגליא דעתה בשעת מתנה דלדעת כן היא עושה אפילו במקצת לא קנה כמו שהוכיחו כן המפרשים ז"ל בראיות גמורות.

ועוד שבית דין כשמשביעין אומרים "הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתנו וכולי", ואף אם מפני הברחת המכס עושין מתנה זו גם כן אסור הוא לישבע שלא מן הדין לעשות בזה הערמה דכי תנן בפרק ד' נודרין "להרגין ולחרמין ולמוכסין שהיא של תרומה אף על פי שאינה של תרומה ושהיא של בית המלך אף על פי שאינה של בית המלך" -- מוקמינן לה בגמרא במוכס שאין לו קצבה, רוצה לומר ששואל דבר שלא מן הדין או במוכס העומד מאליו, והני הוו כמו אנסין. אבל המכס שהוא מחק המלך -- אסור לעבור עליו ואין זה נקרא "אונס", דדינא דמלכותא דינא. אבל כשהדבר מחמת אנסין או שהמלך מעליל שלא כדין כדי להעניש ממון כמי שעושה עתה בממון האנוסים שכרחו לעשות תשובה או ממון היהודים היוצאים מארצו לארצות הפרשים או למלכות אחרת שאין זה מן הדין אלא שנותן עליהם חקים לא טובים להתגולל עליהם לקחת ממונם -- בזה מותר להערים או בנדר או בשבועה ואף אם כפיו(?) אומר סתם יכוין בלבו לדבר אחר כדמפרש התם באומר יאסרו כל פירות עלי אם אינם של בית המלך ואומר בלבו היום. אף על גב דדברים שבלב אינן דברים -- לגבי אונסין שאני דאי אפשר דלא עקר ליה לנדריה.

אבל מה שאפשר לעשות בכל ע??? ואפילו במכס המלך הוא שיתנו לך במתנה על מנת להחזיר שהיא מתנה גמורה לכולי עלמא כדאמרינן בפרק קמא דקדושין עלה בכולהו קני לבר מאשה גזרה שמא יאמרו אשה נקנית בחליפין. ואפילו בתרומה אמרינן שיצא ידי נתינה. וכן באתרוג יצא אף על גב דבעי "לכם". ואף על פי שאינו יכול להקדישה -- לא קפדינן בהכי כיון שאינה הערמה כמו מתנת בית חורון שהיא בהערמה כדאיתא בירושלמי. אבל מתנה על מנת להחזיר מתנה גמורה היא לשעתה והמקבל אוכל פירות אלא שצריך לקיים תנאו להחזירה ומכח התנאי הוא שאינו יכול להקדישה, לא שהמתנה בעצמה תהיה בהערמה כמו שכתב זה הר"ם ז"ל בהלכות נדרים.

ואם תאמר היאך יחזיר המתנה והלא יש לו למכור הסחורה ההיא ולשלוח דמיה למפקיד או סחורה אחרת שיקנה לו בדמיה?    יש לומר אפשר להם להתנות שיחזיר' לו או לפלוני בעבורו הדר בעיר הנפקד ואחד השבועה יחזירנה לאותו פלוני לקיים תנאו ואחר כן ימכרנה ויעשה רצונו. וכן צריך שיזכה לו במקומו המפקיד בקנין על ידי אחר מה ששולח לו כי מה ששולח אליו על ידי ספן גוי ואומר לו הולך זאת הסחורה לפלוני -- אין זו זכיה דבמתנה הולך לאו כזכה. ואף אם אמר לו בפירוש זכה בעבורו -- אינו כלום דגוי כיון דליתיה בתורת שליחות ליתיה בתורת זכיה כמו שכתב הרמב"ם ז"ל פרק ד' מהלכות זכיה ומתנה.

וגם המשיכה שעושה הנפקד מן הסחורה אינו מועיל בזה שהרי כבר זכה המוכס בחקו מכיון שהגיעה הסחורה לנמל טרם שימשוך הנפקד הסחורה ולכן צריך שהמפקיד יזכה במקומו לנפקד ?קנין על ידי אחר בן ברית.