תרומת הדשן/ב/מו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
סימן מו מודעת זאת לכל על דבר הגט שסדר מהר"ר משה מהל"א יצ"ו לגדליה בן שלמה לגרש בו ארוסתו דבורה בת גדליה שעדיין קטנה ונתגרשה בו ע"י אביה ונכתב הגט כנוסח שאר גיטין בדרך נוכח כלפי המתגרשת כגון ופטרית ותרוכית יתיכי ליכי אנת ארוסתי כו' כמו בשאר גט הניתן לשליח לקבלה ודרשני מהר"ם הנ"ל על ככה עתה לאחר שנתן הגט וכתב לי שהיה מסובך קודם כתיבתו ונתינתו אם לכותבו כך ופשפש הוא וחביריו בני סמכא בכל מקום בתלמוד ובפסקי הגאונים ונמצא לו ולחביריו לפי כל הדקדוקים שאין לכותבו אלא כנוסח הגט שנתן ע"י שליח האשה לקבלה דכ"ע מודו דכותבין אותו בלשון נוכח כלפי האשה ועמד מאן דהוא וערער וקרא תגר על הגט ואומר דדינא לכתוב בלשון נוכח כלפי האב הואיל ולידו נתן הגט. וצריך לכתוב ותרוכית ארוסתי בתך פלונית וכן בכל מקום הגט שכתוב נוכח האשה צריך לשנות נוכח האב ול"ד לשליח האשה דהתם האשה היא עיקר והשליח אינו אלא מכחה אבל האב בבתו הוא עיקר אפילו בנערה וכ"ש בקטנה דלדעת מקצת רבוותא ד"ה אביה ולא היא. ועתה את אשר עמדי על ענין גט זה אני כותב ונראה לפי הדת והלכה דיפה כיון מהר"ם הנ"ל וחביריו שסדרו והניחו לכתוב הגט בלשון הזה בדרך נוכח כלפי האשה כמו בשאר הגט הניתן ע"י שליח האשה לקבלה ואין לשנות גבי האב וראייתו מפרק התקבל דקאמר התם במאי קמיפלגי רבנן סברי יד יתירתא רבי ליה רחמנא ור"י סבר דידה במקום אביה לאו כלום היא והנה נראה דבין לפירש"י ופסק רב אלפס שם דסברי דכ"ע מודו בקטנה דאביה ולא היא בין לאידך פירש"י דיש יד קטנה אליבא דרבנן שני הפירושין מפרשי הגמ' כמבואר שם באשירי ומוכח בלשון התלמוד לכל הפירושים דיד אביה דידה היא דקאמר יד יתירא רבי ליה רחמנא הא קמן דלדידה זכה הכתוב וכן מפורש באשירי בהדיא וז"ל כשהיתה קטנה לא היה לה כ"א יד האב וכשנעשית נערה ניתוסף לה יד עצמה עם יד אביה וכ"כ באידך פירושים וז"ל יד יתירה זכה ליה רחמנא היינו שהוסיף לה יד האב ע"י עצמה וכיון דמוכח דיד אביה דידה הוא א"כ ודאי שפיר דמי למיכתב בלשון נוכח כלפי הבת המתגרשת שהרי מה שנותן הגט ליד אביה כאלו נתנו לידה דידו לדידה זכי ליה רחמנא והוי כיד אפטרופא לגבי יתומים דידו יד יתומים היה לענין לתופס לב"ח כדכתב אשירי בפ"ק דב"מ התם נמי אע"ג דיד יתומים לגבי אפטרופוס לאו כלום הוא מ"מ ידו אינו אלא לדידהו. עוד נראה לדקדק קצת מדקאמר תלמודא יד יתירא זכי לה רחמנא ולא קאמר עוד יד אחרת זכי לה רחמנא דהוי משמע דנתרוקנה יד אביה אם תרצה זכתה היא בידה לגמרי בלי כח יד אביה ומדלא קאמר הכי ע"כ לא נתרוקנה יד אביה ואלא ידה עדיין בכח יד אביה וכמו שלא תוכל לעשות שליח כדמסיק בפ' האיש מקדש והשתא מר נימא דכשהוא נותן הגט ליד אביה צריך לכתוב נוכח כלפי דידה וא"כ נתרוקנה כח יד האב וא"ת דא"א בענין אחר הואיל וזכתה לה רחמנא בידה של עצמה מ"מ לר"י לא הוי צריך למימר תלמודא דבמקום יד אביה דידה לאו כלום היא נימא לעולם דאיתא כלום אבל לא איתא כ"כ להתרוקן יד אביה ולכך א"א ביד עצמה אע"פ כשנותנו ליד אביה אינו כותב ג"כ אלא כלפי דידה וא"כ לא היתה נתרוקנה במידי אלא דיש לה זכותה לקבל ולכך צ"ל לר"י דאפי' לזכות בעלמא ליתא. ואם נאמר דדעת המערער דהואיל ואשכחן גבי שטר קדושין בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי ה"נ גבי גט משום דאיתקש יציאה להוויה לאו מלתא היא דתלמוד מפורש הוא בפ' האיש מקדש דסובר ר"י מחלוקת לענין גירושין אבל לענין קידושין ד"ה אביה ולא היא ומפורש התם טעמא דר"י בתרי גווני ובאשירי פ' התקבל מפורש נמי טעמא לר"י ומסיק בפ' הא"מ דצווח ר"ל בבי מדרשא ככרוכי' ויצאה והיתה ולית דאשגח ביה אלא כל חבורתה כולה כר"י ומהני טעמא דר"י נראה לחלק שפיר ג"כ בנ"ד בין קדושין לגירושין. מכל הלין נראה דשפיר עבדו מהר"ם וחביריו שכתבו גט זה בלשון נוכח כלפי הבת המתגרשת וכשר הדבר ותעשה כן לכתחלה ולמעורר מזכיר גזירת הקדמונים ר"ת והרבה גדולים שהיו בימיו שהחרימו חרם חמור שלא להוציא שום לעז על הגט לאחר שניתן ואומר אני כי פורץ גדר זה ינשכנו נחש ויהא מוחזק לי למוחרם גמור מאן דהוא ואיך שהוא שמו המוציא ומחזיק וכל בית ישראל יהיו נקיים. נאם הקטן והצעיר שבישראל: