תרומת הדשן/ב/מז
שאלה מז
עריכהתכתב ותחתם לשנה טובה אהובי הר"ר יהושע יצ"ו. דע לך על דבר טהרת אשתך נתתי לבי וקראתי אלי עמיתי מהר"ר יוזמ"ן כ"ץ ומהר"ר אייזיק לוי ושקלנו וטרינו בדבר ומה שעלתה בידינו אכתוב לך. אשר כתבת שיש לך הוכחה שיש לה טהרה אך שאין ידוע אם מוצאת דם, ודאי חד צד לחוד לא מהני דבהדיא כתב במרדכי דבעינן דיודעת שהמכה מוציאה דם אז תולה במכה אבל אי לא ידעה לא, אע"פ שהיא אומרת שבוודאי יש לה מכה. אמנם בעובדא דידן מצאנו ב' צדדין להתיר ולטהר: חדא כמו שכתבת שכל זמן שהיא בודקת בכל החורים וסדקים אינה מוצאה אותן כתמים ושערות דקות בזה המקום, נראה דר"ל במקום אחד מצאה לעולם, א"כ אם אותו מקום בצדדין קצת יש סברא לטהר, דמוכח דמן הצדדין מן המכה בא, דלכאורה פתח החדר לפרוזדור באמצע פרוזדור הוא, ובבדיקת שפופרת אומר תנא דברייתא אם נמצא דם בראשו של מכחול בידוע שהוא מן המקור ואם לאו בידוע שהוא מן הצדדים, משמע שאם ידוע שנמצא לצדדים טהורה, וא"כ בנ"ד שבשום פעם אינה מוצאה רק במקום אחד מן הצד דיש הוכחה דלאו מן החדר בא אלא מן המכה שבצדדין, וכ"ש אם מרגשת בשעת בדיקה כשהיא נוגעת בצד מקום ההוא שהוא כואב לה קצת ובשאר חורין וסדקין אינה מרגשת כאב כלל, שיש הוכחה שמן המכה בא. עוד כתב במרדכי ההיא ברייתא הרואה דם מחמת תשמיש דתנו בה ואם יש לה וסת תולה בוסתה פי' ואם יש לה וסת זמן קבוע שהיא רואה נדה תולה בוסתה שיכולה לומר שהדם שהיא רואה טהור הוא דעדיין לא הגיע וסתה ותולה במכתה כו', אלמא דס"ל דאין אורח בא אלא בזמנו מהני דתולין במכה מה שאין תולין בלא זה, והנה אתה כתבת שלאשתך יש לה וסת כהוגן וכדרך הנשים, א"כ מועיל ג"כ להתיר ולטהר, אע"ג דרש"י פי' הברייתא בע"א מ"מ נוכל לצרף דעת המרדכי ג"כ לשאר צדדין. לכן נראה אי איתנהו לכל הני צדדין אשר הזכרת לעיל תוכל לסמוך עלייהו להחזיקה לך טהורה. ועל המיעוך קשה לסמוך, חדא כי מה תעשה במה שלא בא בדרך שערות, ועוד דלא נראה כלל דתועיל אם לא נימוחו כולן. גם אשר כתבת דנ"ל דספיקא דרבנן היא הואיל ותמיד רואה היא בלא הרגשה אין סברא לעולם לומר הרגשת עד הוא, אין נראה, דרואה מחמת תשמיש נמי אין מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא דטמאה אלא אמרינן הרגשת שמש הוא אע"ג דבכל פעם בלא תשמיש אינה רואה כלום בלא הרגשה וחשיב ליה ספיקא דאורייתא. אשר כתבת דסמכינן אספק ספיקא אפי' היכא דאפשר לברר ע"י בדיקה נראה דודאי סמכינן כדמוכח בהא דהתיר ר"ת בזאב שנכנס לעדר מכח ס"ס ור"י נמי היה מתיר מכח ס"ס אלא דסבר כיון דספק הראשון הוא דאורייתא וגם הוא דבר שבמנין לא בטל הא לאו הכי משום הא דאפשר לבדוק לא היה אוסר, והתוס' פסקו אפי' הוי דרוסה יש לה בדיקה: