תרומת הדשן/א/קמז

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה קמזעריכה

התינוקות האוכלים ושותים ביוה"כ שרי לגדול להאכילן בידים או לאו:

תשובה יראה דשרי ואין צריך כל כך לדקדק בדבר כי נהגו כל העם היתר ואע"ג דדרש אחד מהגדולים בשם גאון אחד דשפיר דמי וטוב ליזהר דמאן דאית ליה טליא וטלייתא דאכלי ביוה"כ שיכין להזדמן להם מאכלם שיאכלו הם בעצמם כדי שלא יצטרכו הגדולים ליגע בהמאכל ולהושיט להן ומשום דבאכילת יוה"כ איכא כרת ולא בדילי מיניה ואיכא למיגזר כמו חמץ דילמא אתי למיכל מיניה מ"מ אין נראה להחמיר הואיל ומנהג פשוט שלא ליזהר. ויש ליישב דלא דמי לחמץ כמו שמצאתי חילוק בתשובת הר"ח א"ז שכתב דמי שמתענה מותר להתעסק במאכלות ובמשקות ואין כאן משום לך לך אמרינן לנזירא סחור סחור לכרמי וכו' דשאני נזיר דמותר בכל ענייני מאכל ומשתה בר מיין ופרי הגפן חיישינן דילמא מישתלי אבל המתענה דאסור בכל מיני מאכל ומשתה אסח דעתיה מינייהו ולא אתי למשתלויי ע"כ. מהאי סברא יש לחלק ג"כ שפיר בין חמץ לאכילת יוה"כ דחמץ הוא לכל העולם כמו לנזיר היין וק"ל אבל אין להביא ראיי' דלא חיישינן וגזרינן ביוה"כ מהא דפ' בתרא דיומא דבי מנשה תנא מדיחה אשה ידה אחת במיה ונותנת פת לתינוק כו' אלמא לא גזרינן. י"ל דההוא איירי בתינוק קטן דא"א לו לעצמו ליקח הפת ולכך התירו כמו שהתירו ההדחה במים אע"ג דאסור להושיט אפילו אצבע אחת מ"מ בטליא ובטלייתא דאפשר ע"י עצמו מצינו למימר דלא שרי אלא מסברא דלעיל יש לחלק ולהתיר כמו שהוא מנהג: