תרומת הדשן/א/לה
שאלה לה
עריכהשאהל: הרואה לבנה בחידושה בימי החול, ואומר: נמתין לברך על חידושה עד למוצאי שבת, יפה הם עושין או לאו?
תשובה: יראה דיש לחלק בדבר, היכא דליל מוצאי שבת הבא בקרוב אינו לילות הרבה בחודש, כגון ז' או ח' בחודש, שאפילו אם יהא מעונן במוצ"ש וב' וג' או ד' לילות אחריו, עדיין יש זמן לברך עד סוף ליל ט"ו, כהאי גוונא יפה להמתין עד מוצאי שבת, דכתב א"ז אור זרוע דאין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהן מבושמין ובכלים נאים. אבל אם ליל מוצ"ש הבא יהא לילות הרבה בחודש, שאם יהיה מעונן בו וב' וג' או ד' לילות אחריו – יעבור זמן הברכה, כהאי גוונא אין להמתין עד מוצאי שבת, דכל היכא דראוי הוא להסתפק שתעבור המצוה אין משהין אותה, אפילו כדי לעשותה יותר מן המובחר. וראייה מהא דגרסינן פרק החולץ: איתמר, ביאת קטן וחליצת גדול. רבי יוחנן ורשב"ל, חד אמר: ביאת קטן עדיפא, משום דמצוה ביבום, וחד אמר: חליצת גדול עדיפא, משום דמצוה בגדול. ופריך עלה ממתניתין: תלה בקטן עד שיגדיל אין שומעים לו, אלא אומרים לו: עליך מצוה, או חלוץ או יבם; ואי סלקא דעתך דאמרינן ביאת קטן עדיפא, נינטר דילמא מייבם? ומשני: כל שיהוי מצוה לא משהינן. ולאידך מאן דאמר פריך נמי ממתניתין, דתנן: תלה בגדול עד שיבא ממדינת הים – אין שומעין לו; ואי סלקא דעתך חליצת גדול עדיפא, נינטר לגדול דילמא אתי וחליץ? ומשני נמי הכי: כל שיהוי מצוה כו'; אלמא דלא משהינן מצוה כדי לעשותו מן המובחר, כי התם דלחד מאן דאמר ביאת קטן עדיף ולחד בגדול עדיפא, ואפילו הכי לא משהינן לה. ומכל מקום מוכח התם, דדווקא בדראוי להסתפק שתעבור המצוה, אז לא משהינן לה, אבל בשאין ראוי להסתפק לא. ותדע, דאמאי נקט תנא: ובגדול עד שיבא ממדינת הים? ליתני עד שיבא ממדינה למדינה בארץ ישראל דלא משהינן? אלא דווקא נקט בקטן עד שיגדיל, ובגדול עד שיבא ממדינת הים לא משהינן, משום דשמא ימות הקטן, והגדול לא יבא לעולם ממדינת הים, ותעבור המצוה, לכך לא משהינן; אבל ממדינה למדינה דקרוב הדבר שיבא משהינן, והוא הדין בנידון דידן. ולפי זה, הא דכתב בהגה"ה במיימוני דנהג מור"ם, כשהיה מקדים לברך בחול כדי שלא יעבור זמן שהוא עד ט"ז בחודש, היה לובש סרבל מכובד שהיה לו, ע"כ. אין רוצה לומר שבמוצ"ש היה ודאי עובר זמן, אלא רוצה לומר ראוי להסתפק שיעבור, כדבארתי לעיל, והנראה לע"ד לעניות דעתי כתבתי: