תקנות התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם מתוך

תקנות התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ״ה–1995

ק״ת תשנ״ה, 1206; תשס״ג, 773.

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 6, 7, 8, 22 ו־26 לחוק התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ״ב–1992 (להלן – החוק), אני מתקינה תקנות אלה:

1.

הועדות הרפואיות המוסמכות

(א)

ועדה רפואית שמונתה מכוח סעיף 61 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ״ח–1968 (להלן – חוק הביטוח הלאומי), תהיה הועדה הרפואית המוסמכת לקבוע נכות ודרגת נכות של אסיר ציון לענין החוק.

(ב)

דרגת הנכות לאסיר ציון תיקבע רק בשל מחלה או חבלה שהצהיר עליהן בבקשתו כאמור בסעיף 5(א) לחוק.

2.

מבחנים, תנאים וכללים לעבודת ועדות רפואיות

לענין סעיפים 6, 7 ו־8 לחוק, יחולו, בשינויים המחוייבים, ההוראות הבאות מתוך תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט״ז–1956:

(1)

הפרק השני לרבות חלקים א׳ ו־ג׳ לתוספת שמכוח תקנה 11, ולמעט תקנות 12, 12א, 12ב, 12ג, 15, 16, 16א, 18, 18א ו־26;

(2)

הפרק הרביעי, למעט תקנה 45.

3.

טיפול רפואי

(א)

אסיר ציון הזכאי לתגמול יהיה זכאי בשל נכות שנקבעה לפי החוק, לריפוי, החלמה ושיקום רפואי (להלן – טיפול רפואי) כמשמעותם בסימן ג׳ של פרק ג׳ לחוק הביטוח הלאומי והתקנות שהותקנו מכוחו.

(ב)

הטיפול הרפואי, כולו או חלקו יינתן באמצעות גוף שהוסמך כשירות רפואי בהתאם לסימן ג׳ של פרק ג׳ לחוק הביטוח הלאומי.

(ג)

היחסים שבין המוסד לבין השירות הרפואי והחובות והזכויות ההדדיות שביניהם ייקבעו בהסכם; עד לחתימת ההסכם האמור יישארו בתוקפם ההסדרים שנהגו ערב תחילתו של החוק בדבר מתן טיפול רפואי לאסירי ציון.

4.

שיקום מקצועי

לנכים הזכאים לתגמול לפי החוק יינתן שיקום מקצועי, בשל נכותם, בהתאם לתקנות הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי), התשט״ז–1956, בשינויים המחוייבים.

5.

דמי הבראה

דמי ההבראה המשולמים לפי סעיף 22(ב) לחוק ליום, יהיו בסכום המשולם ליום לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, התשי״ד–1954.

6.

גמלה שלא תשולם [תיקון: תשס״ג]

לא תשולם גמלה שהיא פחותה מ־15 שקלים חדשים.

7.

הכנסה מנכס [תיקון: תשס״ג]

(א)

כהכנסה חודשית מנכס שהוא סכום כסף, יראו סכום השווה ל־4% משוויו מחולק ב־12, אף אם אין מופקת ממנו הכנסה בפועל.

(ב)

כהכנסה חודשית מכל נכס אחר מהאמור בתקנת משנה (א), יראו את סכום ההכנסה החודשית המופקת ממנו בפועל.

8.

נכס שהועבר [תיקון: תשס״ג]

הועבר נכס שהיה בבעלותו או בחכירתו של מי שהוכר כאסיר ציון או של בן זוגו, לאדם אחר בלא תמורה או בתמורה סמלית, יראו את הנכס כשייך למעביר הנכס –

(1)

אם הנכס הועבר בתוך חמש שנים שלפני מועד הגשת התביעה לגמלה;

(2)

אם הנכס הועבר לילדו, וכל עוד הוא ילד הנמצא בהחזקתו, אף אם חלפו יותר מחמש השנים האמורות בפסקה (1).

י״ב באדר א׳ התשנ״ה (12 בפברואר 1995)

אורה נמיר
שרת העבודה והרווחה

אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.