תפארת ישראל על נדרים ט

משנה נדרים, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על נדרים · ט · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

פותחין לאדם בכבוד אביו ואמו:    לומר אילו ידעת שיבזו אבותיך שגידלו בן קל בנדרים כלום נדרת:

וחכמים אוסרין:    דיתבושש מלומר שאעפ"כ היה נודר, ומדיתבושש ישקר, והכי קיי"ל [רכ"ח י"א]:

יפתחו לו בכבוד המקום:    לומר לו. אילו ידעת שהנודר רע בעיני המקום, כלום נדרת:

אם כן אין נדרים:    א"א לומר דה"פ, דהרי אי נימא הכי יכול להתיר כל נדר, ליתא דמה הוה, הרי נוכל לומר וכי אחריות נדרים עלינו [כזבים פ"ב מ"ב] ותו הרי בל"ז יכול להתיר כל נדר ע"י חרטה. אלא ר"ל א"כ גם "נדר גמור" שלא התחרט בו, ג"כ יהיה "אין":

בדבר שבינו לבין אביו ואמו:    בהדירן מנכסיו, אומרים לו אילו ידעת שחיובך לפרנסן כלום נדרת:

שפותחין לו בכבוד אביו ואמו:    דמדהיה חצוף בתחילה להדירן, גם עתה לא יתבושש לשקר שמתחרט:

משנה ב

פותחין בנולד:    ר"ל בדבר שאינו מצוי שיתהווה, דהתרת הנדר הוא בב' אופנים, או שיתחרט מעיקרא, לומר אילו ידעת שתתחרט לא היית נודר, ואם יודע בעצמו שאעפ"כ היה נודר, לא מהני לו התרה וצריך לבקש לו פתח, לומר אילו ידעת שיתהווה כך לא היית נודר [שם ז']. וקאמר ר"א דהדבר המתהווה א"צ שיהיה מצוי, ואפ"ה פותחין בו:

וחכמים אוסרין:    דעיקר התרת חרטה, הוא שע"י חרטה נעקר הנדר מעיקרא, ובדבר שאינו מצוי, לא חשב הנודר שיתהווה, ולא היה מניח מלידר בשביל חשש שיתהווה, והכי קיי"ל. מיהו במתחרט מעיקרא מהני גם בנולד [שם]:

ונעשה סופר:    ת"ח מורה הוראה:

או שהיה משיא את בנו בקרוב:    תוך זמן קרוב משנדר, והוא צריך לילך לחופתו:

וחכמים אוסרין:    מדנקט גוונא טובא, הדר תנא דבכולהו ר"א מתיר וחכמים אוסרים. ונ"ל דנקט סופר וביה"כ, דלר"א אפילו ביה"כ דוודאי נשתנה לפנים חדשות, לא הוה נולד, ולחכמים אפילו סופר הוה נולד. וקיי"ל כחכמים, וה"ה מיתה הוה ליה לא שכיח, אפילו היה חולה מסוכן כשנדר, ואע"ג דאמרינן [גיטין ד"ל ע"ב], דחברך מת, אשר, אתעשר אל תאשר. היינו דמיתה נגד עשירות שכיח טפי, אבל עניות ג"כ מצוי [שם], אבל שמא ימות תנאי היא [גיטין דכ"ח ב']:

משנה ג

יש דברים שהן כנולד:    שנראין כנולד:

ואינן כנולד:    מדפירש טעמו בנדרו, הו"ל כאומר כל זמן שחששתו קיים:

הרי הן כנולד:    ואע"ג שרק אח"כ נתבטל חששתו וקמ"ל ג' גוונא, אב, כלב, ונחש. כולהו לא זו אף זו, דלא מבעייא אב, מדהוא אדם, מצוי שייטיב א"ע, ולהכי לא מחשב נולד, ולא מבעייא כלב, אף שאינו מצווי שייטיב א"ע, עכ"פ מצוי שירחיקהו מביתו מדהוא רע, אלא אפילו נחש שא"א שירחיקהו מדשב לחורו, אפ"ה מדמסוכן יותר, מצוי שיהרגהו, ולפיכך אינן כנולד, והכי קיי"ל [רל"ב י"ט]:

משנה ד

שמא יעני ואין אתה יכול לפרנסו:    ויתבושש לבקש מאחרים או מגבאי. אלא סומך על קרוביו:

הרי זה מותר:    ולא הוה כפותחין בכבוד המקום. מדרק מצוה א' היא לא ישקר, משא"כ התם בכל דין נדר חוטא הוא. אבל לומר לו בכה"ג בנדר גופא אילו ידעת שהנודר חוטא לא היית נודר, אסור ודמי הכא לדלעיל סי' ה' [שם י']:

משנה ה

ואני ארבע מאות:    מקרקעי היו, דאלו מטלטלי לא משתעבדי לכתובה אפילו כשתגבה מבעל עצמו:

אפילו אתה מוכר שער ראשך:    ר"ל אפילו אחר שתפרע לה הקרקעות לא יהיה נשאר לך רק שער ראשך למכרן לפרנסתך, דגם שער, אף דאפילו עומד לגזוז כקרקעי דמי [כסנהדרין דט"ו ב']. עכ"פ מדאינה ראוי לגבות מהן רק אחר שיגוזו, ואז יהיו מטלטלים אינה משתלמת מהן:

משנה ו

ובשבתות:    בנדר להתענות ימים קצובים, ושכח שיש בהן שבתות ויו"ט. פותחין לו אלו ידעת וכו', ולר"ן זהו נדר טעות וא"צ התרה כלל. לפיכך פי' הוא ז"ל שלא ידע שאסור להתענות בשבת ויו"ט, ופותחין לו אילו ידעת שאסור וכו':

אותן הימים:    השבת ויו"ט:

הותר כולו:    וי"א דוקא בהותר בפתח ולא בהותר בחרטה, וי"ח דל"ש [רכ"ט]:

משנה ז

כיצד:    נקט כיצד. דקמ"ל לא מבעייא בהותר יום א', שהזמן כולו מחובר. לפיכך הותרו כולן, אלא אפילו הותר גוף א' שהוא נפרד מגופות אחרות, אפ"ה הותרו כולן:

אמר קונם שאיני נהנה לכולכם:    עי' לעיל [פ"ג סמ"ב]:

הותר אחד מהן הותרו כולן:    וקיי"ל דה"ה לך לך לך, או לך ולך ולך:

צריכין פתח לכל אחד ואחד:    אף שכללן במה שאמר שאיני נהנה:

משנה ח

שהיין רע למעים אמרו לו והלא המיושן יפה למעים:    והוא השיב אילו ידעתי כן לא נדרתי, או הייתי נודר רק מחדש:

אלא בכל היין:    וא"צ התרה מדהו"ל נדר בטעות, אבל באמר, הייתי אומר כל יין יאסר עלי חוץ מישן, אז אסור בחדש [רל"ב ט']:

אמרו לו הלא הכופרי:    בצל קטן:

והתירו רבי מאיר בכל הבצלים:    ונ"ל דנקט הנך ב' משניות מ"ז ומ"ח, דקמ"ל לא מבעייא במ"ז דהותר ע"פ חכם, דמעקר עקר לכולהו הנדר [נדרים דס"ח א'], להכי וודאי אמרינן נעקר כולהו, אלא אפילו במ"ח בנדר מיין ובצל, דהוה תולה נדרו בדבר בטעות, וא"צ התרה כלל, אפ"ה הותר כולהו. וגם במ"ח גופא לא זו אף זו קתני, דלא מבעייא ביין, אמרינן אילו ידע דישן יפה, לא היה אוסר עצמו כלל ביין, דהרי כל יין יתישן, אלא אפילו בבצל, לא אמרינן אפילו היה יודע דכופרי יפה אעפ"כ היה אוסר עצמו בשאר בצלים, ולתסרו, קמ"ל דאפ"ה הותר כולו:

משנה ט

פותחין לאדם בכבוד עצמו:    נ"ל דקמ"ל אע"ג דכיון דוודאי לצעורא נפשיה התכוון, סד"א דגם לכבודו לא חשש, קמ"ל דכבודו עדיפא ליה מצערא דגופו [כסנהדרין מ"ה א']:

ובכבוד בניו:    ולא חיישינן שישקר:

יהיו אומרין בנות גרושות הן:    מסתמא מדהיא אשה רעה, וראוי למנוע מבנותיה שמסתמא רחילא בתר רחילא וטבען כטבע אמן:

מה ראתה:    כמו נראתה דדרך התנא לשנות מנפעל לפועל, כמו חלוץ ארוס [ועי' רתוסי"ט פ"י מ"ג], הכי נמי ר"ל מה נראה באימן:

אמן של אלו להתגרש:    מסתמא מצא בה ערות דבר:

הרי זה מותר:    וצריך התרה:

משנה י

קצרה ונעשית ארוכה:    דאז הו"ל נולד, שאין מתירין בו אף שתלה נדרו בדבר, דאף דמה שאמר (שהיא) כעורה, מחשב תולה נדרו בדבר, כיון דפרט ענין זה בנדרו [כ(שו"ע יו"ד רלב, ט)]. אעפ"כ עתה נתחדש ענין זה שנעשית נאה, וה"ל נולד [ועי' בר"ן בש"ס דס"ה רע"ב שלא פי' כן וכמו כן הכא פירש באופן אחר, והנלע"ד כתבתי]:

אלא שהנדר טעות:    והוא הדין בנדר מעות לצדקה אם פלוני בבית, ושכח שהיה שם, פטור [(שו"ע יו"ד רלב, ו)]:

והתירו רבי ישמעאל:    דס"ל לר' ישמעאל אפילו נעשית יפה א"צ התרה, ולא קיי"ל כן. מיהו לא דמי לאביה רע לעיל [מ"ג]. דהתם פירש "שאביה רע", וכמו כן הכא, אילו אמר שהיא כעורה, הוה משמע כל זמן שכעורה, משא"כ הכא קאמר פלונית כעורה. עוד י"ל דהתם מצוי שימות או שיעשה תשובה טפי מדמצוי הכא דכעורה תתיפה:

באותה שעה בכה דבי ישמעאל:    כי המה לבו על ענייתן:

ואמר בנות ישראל נאות הן:    ואין כאן נולד:

בנות ישראל אל שאול בכינה:    סיפא דקרא המלבישכם שני עם עדנים. ומייתי הך קרא לראיה דבנות ישראל דרכן להצטער אודות תכשיטין: