תפארת ישראל על ברכות ה

משנה ברכות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש: בהכנעה ובכפיפות ראש ממש מעט (שו"ע או"ח, צה):

חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת: בכ"מ שעה ל"ד. והכא דוקא:

ומתפללים כדי שיכונו את לבם למקום: ברוממות הקב"ה:

אפילו המלך: מלך ישראל דוקא:

שואל בשלומו לא ישיבנו: ודיבור הוה הפסק. ולא הליכה במקום הצורך:

ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק: דוקא בליכא סכנה. וקיי"ל דבהפסיק בשתיקה. בשהה כדי לגמור כולה מרישא לסופה [כמגילה דף י"ח ב'] כל חד וחד כי אורחיה חוזר לראש. ואם לאו חוזר לתחלת ברכה שפסק בה. ובפסק בג' ראשונות או אחרונות. בכל גוונא חוזר לתחלתן (שו"ע או"ח, קד) ובהפסיק בדיבור. אם בשוגג דינו כשתיקה. ואם במזיד. בכל גוונא ובכל מקום חוזר לראש (שו"ע או"ח, קיד):

משנה ב

מזכירין גבורות גשמים: מוריד הגשם ונקרא גבורת גשמים. ולא כח גשמים. דכל כח היינו באין דבר אחר המתגבר נגד הפעולה. משא"כ גבור היינו שהתגבר נגד דבר אחר שרצה להתגבר ולהתנגד נגד הפעולה. וכן הוא עם הגשמים שיורדין בגבורה נגד מדת הדין המקטרג דלפעמים עבדא נהמא כריס' לא שוויי'. ואפ"ה רחמיו יכבשו כעסו מעל בני עולם. וכן כתיב נותן לחם לכל בשר. ר"ל אפילו מי שהוא רק חתיכת בשר בעלמא ואינו ראוי להקרא אדם. אפ"ה הקב"ה נותן לו לחמו. כי לעולם חסדו אע"פ שאין האדם ראוי להטובה:

בתחיית המתים: דתחה"מ וגשם דמו אהדדי. וקיי"ל (שו"ע או"ח, קיד) באמרו בקיץ. אם לא סיים הברכה חוזר לראש הברכה ובסיים הברכה חוזר לראש התפלה. ובלא אמרו בחורף. אם נזכר קודם שהתחיל אתה קדוש אומרה שם. ובהתחיל אתה קדוש חוזר לראש התפלה. וקיי"ל נמי דבין במוסף א' של פסח. ובין במוסף שמיני עצרת. הקהל אומרים משיב הרוח:

ושואלין הגשמים: ותן טל ומטר:

בברכת השנים: ברך עלינו. דאע"ג דברך עלינו הוא תפלת פרנסה וזה אינו תלוי בגשם ברכה. דהרי אר"י נהירנא דהוו מזדבנן ד' סאין בסלע ואפ"ה הוו נפישין נפיחי כפן בטבריא. מדלית איסר [ב"ב דצ"א ב']. אפ"ה שניהן צריכין מאד לאדם ודמיין אהדדי. וקיי"ל (שו"ע או"ח, קיד) באמרו בקיץ או לא אמרו בחורף. בנזכר קודם שעקר רגליו חוזר לברך עלינו. ולאחר שעקר רגליו חוזר לראש התפלה. ובנזכר בחורף שלא אמרה. קודם שומע תפלה. כוללה שם:

והבדלה: אתה חוננתנו:

בחונן הדעת: דאם אין דעת הבדלה מנין. והכי קיי"ל [ א"ח רל"ד ורצ"ח ] ובאם שכחו אינו חוזר לראש. אבל אסור אפילו במלאכה קלה כהדלקת הנר [אבל טלטול הנר מותר] עד שיבדיל על הכוס. או עד שיאמר ברוך המבדיל בין קודש לחול. והא דהזכיר תנא ברכת השנים קודם הבדלה. היינו משום דלא בעי לאפסוקי בהבדלה דאית בה פלוגתא. בין כל הנך ההוספות שבברכות שמ"ע שהזכיר במשנה:

ר' עקיבא אומר אומרה ברכה רביעית בפני עצמה: וחותם ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול ואחר כך יאמר אתה חונן [כש"ס כ"ט]:

רבי אליעזר אומר בהודאה: קודם ועל כולם:

משנה ג

האומר על קן צפור יגיעו רחמיך: בשלוח הקן. כן תרחם עלינו. ובאמת לאו מצד רחמנות צוה כן הקב"ה. רק חוקה היא:

ועל טוב יזכר שמך: והרי מברכין עה"ר כשם שמברך על הטובה:

מודים מודים: מחזי כב' רשויות:

משתקין אותו: מיהו ביחיד מותר. כירושלמי:

העובר לפני התיבה וטעה יעבר אחר תחתיו ולא יהא סרבן באותה שעה: אף שכל שא"ל שיתפלל לצבור יסרב קצת. הכא לא יסרב. מפני גנאי ההפסק:

משנה ד

העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן: בסוף כל פסוק:

מפני הטירוף: שלא יתבלבל:

ואם אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו: כתב ע"ר הגאון זצוק"ל. דמדל"ק אפילו אין שם וכו'. משמע כהגמי"י דגם במובטח. לא מהני כ"א באין שם כהן זולתו. וקתני אם במציעתא. משום מובטח דסיפא. מיהו בנ"כ הקילו במובטח כדי שלא תתבטל נ"כ. אבל לענין עניית אמן אף במובטח לא יענה. וי"א דגם אמן רשאי לענות במובטח. וכן נ"ל מצד כ"ש:

משנה ה

אמרו עליו על רבי חנינא בן דוסא כשהיה מתפלל על החולים ואומר זה חי וזה מת: ולא אמר זה יחיה וזה ימות שלא לפתוח פיו לשטן אלא אמר זה מת בדרך שאלה. א"נ נ"ל דאמר ל"ד. אלא חשב. כמו ויאמר המן בלבו. והבינו מתוך תנועותיו שחולה מטורף הוא:

אמרו לו מנין אתה יודע אמר להם אם שגורה: שלוחה וסדורה:

תפלתי בפי יודע אני שהוא: החולה: