ברטנורא על ברכות ה

משנה ברכות, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

אין עומדין... מתוך כובד ראש – הכנעה ומורא ; דכתיב (תהלים ב יא): "עבדו את ה' ביראה", ו"עבודה" זו – תפילה היא.

שוהים שעה אחת – במקום שבאו להתפלל.

אפילו המלך שואל בשלומו – ודוקא במלך ישראל, אבל מלך עובד כוכבים – פוסק, שלא יהרגנו.

אפילו נחש כרוך על עקבו – דווקא נחש, שרוב פעמים אינו נושך. אבל עקרב או אפעה, מן הדברים שוודאי נושכים וממיתים – פוסק.

(ב)

מזכירין גבורות גשמים - "משיב הרוח", שאינו לשון בקשה אלא לשון הזכרה ושבח. ומפני שהגשמים אחת מגבורותיו של הקב"ה, דכתיב (איוב ה י): "עושה גדולות עד אין חקר, הנותן מטר על פני ארץ" – משום הכי קרי להו "גבורות גשמים":

ושאלה - "ותן טל ומטר", לשון בקשה:

בברכת השנים - מתוך שהן פרנסה, קבעו שאלתן בברכת פרנסה:

והבדלה - במוצאי שבת:

בחונן הדעת - שהיא ברכה ראשונה של חול. ובירושלמי אמרו: מפני מה תקנו הבדלה ב"חונן הדעת"? שאם אין דעה, הבדלה מנין? וכן הלכה:

(ג)

על קן צפור יגיעו רחמיך - כמו שהגיעו רחמיך על צפור וגזרת "לא תקח האם על הבנים", כן חוס ורחם עלינו:

משתקין אותו - שעושה מדותיו^ב1 של הקב"ה רחמים, והן אינן אלא גזרות מלך על עבדיו:

ועל טוב יזכר שמך - משמע על טובתך נודה לך ועל הרע לא נודה; והרי אנו חייבין לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה:

מודים מודים - דמיחזי כמקבל עליו שתי אלוהות. ומפרש בירושלמי: הדא דתימא בצבור, אבל ביחיד – תחנונים הם:

ולא יהא סרבן באותה שעה - כדרך שאר יורדים לפני התיבה, שצריך לסרב פעם ראשונה. אבל זה לא יסרב כשאומרים לו "רד", לפי שגנאי הוא שתהא התפלה מופסקת כל כך:

הערות ושינויי נוסחאות

הערה ב1: בד"ו: מצותיו. ובגמרא: "מדותיו", ופירש רש"י: "מצותיו".

(ד)

לא יענה אחר הכהנים אמן - בסוף כל ברכה כמו ששאר הצבור עונים:

מפני הטירוף - שלא תטרוף דעתו ויטעה, לפי שש"ץ הוא צריך להתחיל ברכה שניה ולהקרות להן מלה במלה ואם יענה אמן לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו מהר ולהתחיל הברכה שראוי שיתחיל:

לא ישא את כפיו - שמא לא יוכל לכוין ולחזור לתפלתו להתחיל שים שלום שתהא דעתו מטורפת מאימתא דצבורא:

ואם הבטחתו - כלומר אם בטוח הוא שלא תהא דעתו מטורפת מאימת הצבור:

(ה)

אם שגורה תפלתי - סדורה בפי במרוצה ואיני נכשל בה:

שהוא מטורף - שהחולה מטורף^ב2, כמו "אך טרוף טורף" (בראשית מד כח). פירוש אחר, לשון טורפים לו תפילתו בפניו (ברכות ה ב), כלומר, התפלה שהתפללו עליו מטורפת וטרודה ממנו ואינה מקובלת:

הערות ושיניי נוסחאות

הערה ב2: בד"ו: מת, וכן הוא בפירוש הרמב"ם.