תניא חלק א מח
והנה כאשר יתבונן המשכיל בגדולת אין סוף ברוך הוא, כי כשמו כן הוא, אין סוף ואין קץ ותכלית כלל לאור וחיות המתפשט ממנו יתברך, ברצונו הפשוט ומיוחד במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד. ואילו היתה השתלשלות העולמות מאור אין סוף ברוך הוא בלי צמצומים, רק כסדר המדרגות ממדרגה למדרגה בדרך עילה ועלול, לא היה העולם הזה נברא כלל כמו שהוא עתה, בבחינת גבול ותכלית מהארץ לרקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע לרקיע, וכן עובי כל רקיע ורקיע. ואפילו עולם הבא וגן עדן העליון, מדור נשמות הצדיקים הגדולים. והנשמות עצמן, ואין צריך לומר המלאכים, הן בבחינת גבול ותכלית, כי יש גבול להשגתן באור אין סוף ברוך הוא המאיר עליהן בהתלבשות חכמה בינה ודעת וכו'. ולכן יש גבול להנאתן, שנהנין מזיו השכינה ומתענגין באור ה'. כי אין יכולין לקבל הנאה ותענוג בבחינת אין סוף ממש, שלא יתבטלו ממציאותן ויחזרו למקורן.
והנה פרטיות הצמצומים איך ומה, אין כאן מקום ביאורם. אך דרך כלל הן הם בחינת הסתר והעלם המשכת האור והחיות, שלא יאיר ויומשך לתחתונים בבחינת גילוי, להתלבש ולהשפיע בהן ולהחיותם להיות יש מאין. כי אם מעט מזער אור וחיות, בכדי שיהיו בבחינת גבול ותכלית, שהיא הארה מועטת מאד, וממש כלא חשיבי לגבי בחינת הארה בלי גבול ותכלית, ואין ביניהם ערך ויחס כלל. כנודע פירוש מילת "ערך" במספרים, שאחד במספר יש לו ערך לגבי מספר אלף אלפים, שהוא חלק אחד מני אלף אלפים. אבל לגבי דבר שהוא בבחינת בלי גבול ומספר כלל, אין כנגדו שום ערך במספרים, שאפילו אלף אלפי אלפים וריבוא רבבות אינן אפילו כערך מספר אחד לגבי אלף אלפי אלפים ורבוא רבבות אלא כלא ממש חשיבי.
וככה ממש היא בחינת ההארה מועטת זו, המתלבשת בעולמות עליונים ותחתונים להשפיע בהם להחיותם, לגבי ערך אור הגנוז ונעלם, שהוא בבחינת אין סוף, ואינו מתלבש ומשפיע בעולמות בבחינת גילוי להחיותם, אלא מקיף עליהם מלמעלה, ונקרא סובב כל עלמין. ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת מקום חס ושלום, כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות. אלא רוצה לומר, סובב ומקיף מלמעלה לעניין בחינת גילוי השפעה. כי ההשפעה שהיא בבחינת גילוי בעולמות, נקראת בשם הלבשה שמתלבשת בעולמות, כי הם מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים. מה שאין כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי, אלא בהסתר והעלם, ואין העולמות משיגים אותה, אינה נקראת מתלבשת, אלא מקפת וסובבת. הלכך מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית, נמצא שאין השפעת אור אין סוף מתלבש ומתגלה בהם בבחינת גילוי, רק מעט מזער הארה מועטת מצומצמת מאד מאד. והיא רק כדי להחיותם בבחינת גבול ותכלית. אבל עיקר האור בלי צמצום כל כך, נקרא מקיף וסובב, מאחר שאין השפעתו מתגלית בתוכם, מאחר שהם בבחינת גבול ותכלית.
והמשל בזה, הנה הארץ הלזו הגשמיות, אף שמלוא כל הארץ כבודו. והיינו אור אין סוף ברוך הוא, כמו שכתוב: "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'". אף על פי כן אין מתלבש בתוכה בבחינת גילוי ההשפעה, רק חיות מעט מזער, בחינת דומם וצומח לבד. וכל אור אין סוף ברוך הוא נקרא סובב עליה, אף שהוא בתוכה ממש, מאחר שאין השפעתו מתגלית בה יותר, רק משפיע בה בבחינת הסתר והעלם. וכל השפעה שבבחינת הסתר נקרא מקיף מלמעלה, כי עלמא דאתכסיא הוא למעלה במדרגה מעלמא דאתגליא.
ולקרב אל השכל יותר הוא בדרך משל, כמו האדם שמצייר בדעתו איזה דבר שראה או שרואה. הנה אף שכל גוף עצם הדבר ההוא וגבו ותוכו ותוך תוכו כולו מצוייר בדעתו ומחשבתו, מפני שראהו כולו או שרואהו, הנה נקראת דעתו מקפת הדבר ההוא כולו, והדבר ההוא מוקף בדעתו ומחשבתו. רק שאינו מוקף בפועל ממש, רק בדמיון מחשבת האדם ודעתו. אבל הקב"ה, דכתיב ביה "כי לא מחשבותי מחשבותיכם" וכו', הרי מחשבתו ודעתו, שיודע כל הנבראים, מקפת כל נברא מראשו ועד תחתיתו ותוכו ותוך תוכו, הכל בפועל ממש. למשל, כדור הארץ הלזו, הרי ידיעתו יתברך מקפת כל עובי כדור הארץ, וכל אשר בתוכו ותוך תוכו עד תחתיתו, הכל בפועל ממש, שהרי ידיעה זו היא חיות כל עובי כדור הארץ כולו והתהוותו מאין ליש. רק שלא היה מתהווה כמות שהוא עתה בעל גבול ותכלית וחיות מועטת מאד, כדי בחינת דומם וצומח, אם לא על ידי צמצומים רבים ועצומים, שצמצמו האור והחיות שנתלבש בכדור הארץ להחיותו ולקיימו בבחינת גבול ותכלית, ובבחינת דומם וצומח בלבד. אך ידיעתו יתברך המיוחדת במהותו ועצמותו, כי הוא המדע והוא היודע והוא הידוע, ובידיעת עצמו כביכול יודע כל הנבראים, ולא בידיעה שחוץ ממנו כידיעת האדם, כי כולם נמצאים מאמיתתו יתברך. ודבר זה אין ביכולת האדם להשיגו על בוריו וכו' (כמו שכתב הרמב"ם ז"ל והסכימו עמו חכמי הקבלה, כמו שכתב בפרד"ס מהרמ"ק ז"ל. וכן הוא לפי קבלת האר"י ז"ל בסוד הצמצום והתלבשות אורות בכלים, כמו שנתבאר לעיל פרק ב'). הרי ידיעה זו, מאחר שהיא בבחינת אין סוף, אינה נקראת בשם מתלבשת בכדור הארץ, שהוא בעל גבול ותכלית, אלא מקפת וסובבת. אף שידיעה זו כולל כל עוביו ותוכו בפועל ממש, ומהווה אותו על ידי זה מאין ליש, וכמו שנתבאר במקום אחר: