תורת העולה/חלק א/פרק ב

<< · תורת העולה · חלק א · פרק ב · >>

פרק שני

אחר שנתבארו דברים אלו על דרך הכלל, אשוב על הפרטים לבאר בדרך זה ולהראות שאין בפרט אלא מה שבכלל לאורך ולרוחב ולגובה לכל מדותיו אשר נתבארו במסכתא זו. ולפי שמטולטלים שבילה של תורה ואינן נזכרין במשנה כסדר שנוכל להבינו משם בנקל -- אביא לך דברי התייר הגדול הרמב"ם ז"ל אשר תר לנו את הארץ לארכה ולרחבה ונתן לנו סימני מצריה וגבוליה בהלכות בית הבחירה, מסודר בסדר נקל למען ימצא כל מעיין מבוקשו. ואף על פי שלפעמים יש מחלוקת בגמרא על זה בעניין הלשכות או המעלות שהיו במקדש או במקום המזבח (כמו שהוא מבואר פ"ק דיומא ובשאר מקומות בתלמוד) -- לא אשגיח בזה ולא אבאר רק על פי דברי הרמב"ם שהן אליבא דהלכתא; מלבד בעניין צורת המזבח וסדר המערכה שהם גדולי הערך שאמשיך בהן הכוונה אליבא דכולי עלמא כמו שיבא אי"ה.

וזאת התורה אשר שם לנו משה בהלכות ההם (פ"ה מהל' בית הבחירה) וזה לשונו:

רוחב העזרה מצפון לדרום קל"ה אמה. וזה חשבונו:

1. מכותל הצפוני עד בית מטבחיים - ח' אמות
2. בית מטבחיים - י"ב אמה ומחצה
3. בצדו מקום השלחנות - ח' אמות
4. ובצד מקום השלחנות מקום הטבעות - כ"ד אמות, ששם שוחטין הקדשים
5. ובין מקום הטבעות למזבח - ח' אמות
6. המזבח והכבש - ס"ב אמות
7. ובין הכותל הדרומי והמזבח - י"ב אמה ומחצה, עכ"ל.

הרי שנחלק לז' חלקים נגד הישוב שהוא ז' אקלימים^[1] לרוחב הישוב. ולהיות כי הישוב מתפשט לצד צפון השוה ס"ו מעלות (כמו שנתבאר בדברי חכמי התכונה), ומניין סמ"ך וא"ו במלואו עם מספר ב' תיבות הוא מניין קל"ה -- לכך היה הרוחב קל"ה.

ודע כי חכמי התכונה והמחקר חלקו האיקלימים ונתנו שיעור כל איקלים ואיקלים (כאשר מבואר בספר יסוד עולם ובספר תמונות הארץ ובשאר ספרי התכונה). והנה שערו שאקלים הזה שהוא ראשון לצד צפון קפ"א מיל -- לכן באה המדה הראשונה במקדש רוחב ח' אמות בהיות כי האקלים ההוא הוא הראשון לצד צפון, ולכן בא הרמז במדותיו על כח הש"י שסוגר העולם בצפון (כמו שיתבאר). ולהורות על מספר קפ"א בעניין זה באה המדה הראשונה ח' אמות. וזה, שאם תסיר כ"א (שהוא מספר השם הגדול) ישאר ק"ס, ואם תחלקהו על מספר ח' יצא לך צלע המספר כ', וביחד הוא כ"ח יה"ו שסוגר העולם בצפון.

וידוע מדרשם ז"ל שדרשו ז"ל בפרקי רבי אליעזר (פרק י"ג) שהניח הקב"ה רוח צפוני פתוח לדון בו עובדי עבודה זרה לומר יבואו יראתכם אם יוכלו לסגור רוח צפוני שהוא פתוח, והקב"ה סוגרו בשמו. לכן באה כאן מדת הרוחב הקרוב לצפון להורות על שמו יתעלה שסוגר העולם. וידוע אמרם בספר יצירה שאותיות יה"ו שהם במספר כ"א הם חותמי העולם. ולכן באה מדה זו בחלק הצפוני כאשר נתבאר.

ומאחר שבא לידי, אימא בה מילתא על תוכן וכוונת מאמרם שאמרו ז"ל שהעולם פתוח לצפון כמו שאמרו ז"ל פרק הקומץ רבה שהעולם נברא בה' הפתוחה לצפון, ופרק לא יחפור העולם דומה לאכסדרה שיש לו ג' מחיצות. וזה לשון הגמרא שם (בבא בתרא כה, ב):

תניא ר' אליעזר אומר העולם דומה לאכסדרה ורוח צפוני אינה מסובבת, וכשהחמה מגיע לקרן מערבית צפונית נכפפת ועולה למעלה מן הרקיע. רבי יהושע אומר העולם דומה לקובה ורוח צפונית סובבת וכשהחמה מגיע לקרן מערבית צפונית מקפת אחר הכיפה שנאמר (קהלת, א) הולך אל דרום וסובב אל צפון -- הולך אל דרום ביום וסובב אל צפון בלילה, סובב סובב הולך הרוח -- אלו פני מזרח ומערב שפעמים מסבבתן ופעמים מהלכתן, עכ"ל.

ואמרו רבותינו ז"ל במדרש למה התורה מתחלת בב'? לומר לך מה ב' סגורה בג' רוחות ופתוחה לצד צפון כך העולם וכולי.

ויש להקשות והלא ידוע ומפורסם בעולם ולא מצאנו ששום חכם יחלוק בזה שהעולם כולו מסובב בגלגלי העולם שהן מסבבין אותו, והגלגלים הם כדוריים עגולים מכל צד, ואיך נאמר בהן שהן פתוחין וקרועין לצד צפון? ואף שרבי יהושע חולק בזה וסבירא ליה שרוח צפונית מסובבת והעולם דומה לקובה והוא דעת הפילוסופים שסוברים שהגלגלים כדורים, אם כן חלק העליון שעל הארץ מונח על הארץ כקובה, וכן נקרא בפי הפילוסופים "קבוב הגלגל" -- מכל מקום גם דברי רבי יהושע הם תמוהים כי איך אמר שהחמה בדרום ביום ובצפון בלילה וכל זה איננו לפי דעת חכמי התכונה והפילוסופים? שמבואר בדבריהם שתמיד החמה הולכת ממזרח למערב באמצע הרקיע ואינה הולכת בדרום וצפון כלל; אלא בימות החמה היא במזלות הצפונים ובימות החורף היא במזלות הדרומים. אבל ביום אחד אינו לא בדרום ביום ולא בצפון בלילה. והוא מבואר בדבריהם.

ואם יאמר האומר שדברי חכמים ז"ל הם מקובלים -- אפשר שכן הוא, לא אחלוק עליו, כי אם קבלה הוא נקבל אף על פי שהוא רחוק מן השכל. אבל אם לדין יש תשובה. ובכל מה שאפשר לפרש דברי חכמים ז"ל שלא יחלקו על המפורסם ולקרבן אל השכל -- מה טוב ומה נעים.

ועוד שהם עצמן אמרו פרק כיצד מעברין (עירובין נו, א) מקום שהחמה יוצאת ביום ארוך ושוקעת ביום ארוך זהו פני צפון; החמה יוצאת ביום קצר ושוקעת ביום קצר - זה פני דרום; תקופת ניסן ותקופת תשרי חמה יוצא בחצי מזרח ושוקעת בחצי מערב שנאמר (קהלת, א) הולך אל דרום וגו'. אמר רב משרשיא ליתנהו להני כללי דתניא לא יצא חמה מעולם מקרן מזרחית צפונית ושקעה בקרן מערבית צפונית, ולא יצאה חמה מעולם מקרן מזרחית דרומית ושקעה בקרן מערבית דרומית, עכ"ל הגמרא. הרי שרב משרשיא הסכים לדעת הפילוסופים שהחמה מהלכת לעולם באמצע השמים.

ועוד קשה דהא במנחות פרק כל הקרבנות משמע ששבעים יום קודם הפסח החמה היא כל היום בצפון, ולכן אמרו שמביאין העומר מן השדות שהן בדרום שבהן החמה זורחת כל היום כדאיתא התם. אם כן שמע מינה שאין החמה סובבת כל ארבע רוחות כל יום ויום.

ועוד קשה דבפסחים פרק מי שהיה טמא אמר רבא שית אלפא הוי עלמא וכולי, ומוכח לה התם מהליכות החמה ממזרח למערב -- אם כן שמע מינה שהחמה הולכת ממזרח למערב כדעת הפילוסופים ואינה מקפת לדרום ולצפון. ולזה כתב שם רש"י ז"ל ולא נהירא לן כלל שהרי אין החמה מהלכת לארכו של עולם אלא מקיפתו -- הרי שהוקשה לרש"י ז"ל הקושיא שהקשיתי.

והנראה לי בזה אחר עיון הנמרץ שדבר זה מבואר על ידי ידיעת מהלך החמה שהוא דבר הנקל בחכמת התכונה וקל הוא להבינו ליודעי טעם אריכות הימים והלילות והשתנות בכל אקלים ואקלים לפי מה שהוא בכל הישוב שהוא לצפון. וזה כי סבת אריכות הימים בתקופת תמוז וקצרי הלילות הוא בסבת תנועת השמש על ידי הגלגל היומי ממזרח למערב שכל יום מסבב העולם בכל יום ויום השמש הולכת וסובבת על שביל אחד והם הנקראים שבילי או גלילי השמש אשר הם בשוה ממזרח למערב בדרך אופן השוה הנקרא 'קו השוה'. ומבואר שהשמים הם חצים למטה מן הארץ וחצים למעלה. על כן כל גלילים אלו נחלקים גם כן -- חצין למטה וחצין למעלה. ואופן המפריד בין חצי השמים שממעל לארץ ואשר מתחת נקרא 'אופק הארץ' ההיא. ולהיות הארץ כדורית יש לה אופקים מתחלפים החותכים השמים לב' חלקים, כל מקום לפי שהוא. והשמש לא השתנה מהלכו בשינוי האופקים רק מהלכו תמיד בשוה, רק כדור הארץ גורם שינוי האופקים אשר על ידי זה ישתנה שיעור הימים והלילות במדינות עד שליושבים תחת אופן השוה (דהיינו באמצע העולם בין צפון לדרום) -- תמיד יום ולילה שוה, כי אופקם חולק העולם בדרך שוה. אבל המדינות הצפוניים -- כל עוד שיתרחב הישוב לצפון -- יתארכו הימים בתקופת תמוז כי אופקם לא יחתוך גלילי השמש בחלק שוה רק נשאר קשת ארוך על הארץ מן הגלילים ההם. ולכן היום ארוך כי החמה נראית זמן ארוך על הארץ.

וזה סבת נטיית הגלילים מצפון לדרום כי מאחר שהארץ כדורית ובני היישוב בחלק הצפוני -- האופק השוה נוטה להם לצד דרום עד שהיושבים על קצה צפון האופן השוה הוא להם אופקם (כמו שנתבאר כל זה לחכמי התכונה).

ומעכשיו יתבאר לך מאחר כי גלילי השמש נחתכים לשנים שהם פתוחים לצפון, כי בביאת החמה לקצה הקשת היומי במערבית צפונית אז היא שוקעת מתחת לארץ, וזה עניין אמרם שהעולם פתוח לצפון, ר"ל הגלילים ההם. כי מאחר שהאופקם מחלקן ?שם לקשת היום והלילה נראין שם כפתוחין וקראו לגלילים ההם "עולם" להיות כי עיקר הוויית העולם תלוי במהלך השמש כמבואר.

גם הוסר מעינינו מסוה בהבנת אמרם שהחמה הולכת ביום בדרום וסובבת בלילה בצפון, כי בדרך נטיית קשתותיה שביארנו עולה כהוגן, והוא מבואר למבין. כי על ידי זה החמה לעולם בדרום הגליל ההוא ביום ובצפון לעולם בלילה, כי זהו עניין היום והלילה בעצמו.

ומוכרח הוא פירוש זה בגמרא פ"ק דפסחים שאמרו שם שהחמה בשש(?) שעות בקרניתא קאי והוא באמצע דרום. ועיין שם בפירוש רש"י (דף יב.), וכן כתב החכם אבן עזרא והביא בעל צפנת פענח לשונו פרשת במדבר כי הראש הוא הדרום בעבור שבזמן שהחמה באמצע הרקיע היא באמצע הדרום והוא סבת נטייה זו, עיין שם.

ומעתה שעמדנו על אמרם שהעולם פתוח לצפון שרצה לומר שאין החמה סובב שם ביום -- יתבאר לך טעם אמרם שלעתיד הקב"ה מנסה בזה עובדי ע"ז לומר "יבואו יראתכם וייסגרו העולם הפתוח בצפון", בהיות כי ראש לעיקר ע"ז שהיתה מעולם היא החמה, וכשהיא שוקעת בצפון נגלה שיש לה מכריח אותה לשקוע, נראה שאין לה כח אלהות ואינה רק כגרזן ביד היוצר.

וידוע שהחמה בזריחתה נותנת החיים לכל המציאות -- על כן נדע ענין הפסוק שאומר שמצפון תפתח הרעה. המשיל עניין הפורענות שבא לישראל מצפון לדבר ההוא בעולם כי מאחר שהחמה שוקעת שם אין לך רעה גדולה מזו.

ולפי מה שנתבאר אין מחלוקת בין רבי אליעזר לר' יהושע בזה, ואלו ואלו דברי אלהים חיים, רק שרבי אליעזר העמיק בדבר יותר ואמר שהעולם פתוח לצפון וכולי.

אמנם עניין אמרם שהחמה הולכת למעלה מן הכיפה או אחורי הכיפה -- זהו יתבאר לך בסמוך.

ורב משרשיא שאמר לית להו להנהו כללי -- לא בא לחלוק אלא לפרש שהנהו כללי אינן על דרך פשוטן כי לעולם לא מגיע החמה לצפון ודרום העולם על דרך האמת כפי מה שנתבאר למעלה אמרם במנחות שהחמה קודם הפסח היא בצד צפון כל היום, כי שם רצה לומר בצפון העולם שאז מתקרבת אל הישוב ואל מזלות הצפוניים ולכן זורחת אל הדרום. וכל זה מבואר למעיין.

והנה אומר שכן הם דברי חכמינו ז"ל, כולם בנויים על צד החכמה האמיתית ואין בדבריהם נפתל ועקש אף על פי שלפעמים נראה לפי תחלת המחשבה שאין מסכימים לדברי החכמים הבאים על צד המופת; בפרט בעניין התכונה. ויסמכו מקצת החכמים את עצמן במה שאמרו ונצחו חכמי האומות חכמי ישראל.

גם בדברי הרב המורה שכתב שעניין התכונה לא היתה נשלמת בזמן הנביאים וחכמים הראשונים ויבהל המעיין לומכ כי חכמים ז"ל לא ידעו דבריהם.    אבל לא יחשוב האדם החס על כבוד קונו וכבוד חכמי התורה כן, אלא ידקדק בדבריהם, שבודאי נמצא תוך כל דבריהם כמו שנתבאר באלו המאמרים, שידעו סוד התכונה על צד שידעו אותן חכמי הגוים ויותר מהם שידעו גם כן דרכים אחרים אשר נעלמו מכל חכמי הגוים כמו שתבין(?) ממאמרם בבראשית רבה (בראשית רבה ו, ח) וזה לשונם: ויתן אלהים אותם ברקיע השמים כיצד גלגל חמה ולבנה שוקעים ברקיע. ר' יהודה בר אילעי ורבנן. רבנן אמרין מאחורי הכיפה ולמטה. רבי יהודה בר אילעי אומר מאחורי הכיפה ולמעלה. אמר רבי יוחנן נראין דברי ר' יהודה בר אילעי בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין, ודברי רבנן בימות הגשמים שכל העולם כולו צונן ומעיינות פושרין. א"ר שמעון בן יוחי אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר אם שפין ברקיע ואם מהלכין כדרכן הדבר קשה מאוד ואי אפשר לבריות לעמוד עליו. עכ"ל.

הנה בזה המאמר העמיקו דברו כל חלקי התכונה שהניחו הפילוסופים. וזה כי כבר כתב בעל יסוד עולם (מאמר ג') ובעל צורת הארץ מעניין גובה רום השמש ונוכח רומו. יכתבו כי בימות החורף השמש בנוכח רומו ולהיות כי אז הוא במזלות הדרומיות רחוק מן הישוב ואם לא היה קרוב לארץ היה העולם חרוב מרוב הקור ובימות החמה שהוא במזלות הצפוניות קרוב לישוב ואז הוא בגובה הרום רחוק מן הארץ כי אם היה קרוב לארץ היה העולם נשרף מרוב החום.

והנך רואה שזה הדבר שאמרו רבנן ורבי יהודה בר אילעי -- מר אמר חדא ומר אומר חדא ולא פליגי, כדרך שביאר רבי יוחנן. וזה כי בימות החמה הוא רחוק מן הארץ למעלה מן הכיפה, ורוצה לומר בכיפה גלגל החמה(?) שאינו יוצא מרכו(?) וכשהוא גובה רום היוצא מרכז אזי הוא רחוק יותר מן הכיפה ההיא. ואמר שהעולם רותח מאחר שהוא בצפון שהוא מקום הישוב. מכל מקום המעינות צוננים מאחר שהוא רחוק מן הארץ והמעיינות נובעין מתחת לארץ כמו שנאמר "כל הנחלים הולכים אל הים ומשם הם שבים ללכת". ומאחר שהים אינו צפונית נשארו המים צוננים בסיבת רחיקת השמש. ובימות החורף הדבר בהפך כי החמה בגובה רומה קרובה לארץ רחוקה מן הישוב למטה מן הכיפה הנזכר, ולכן העולם צונן והמעיינות רותחין בסיבת קריבת השמש לארץ שהוא מקום הימים.

וראה והבן עומק חכמתם זכרונם לברכה במה שדקדקו בדבריהם ונקטו במחלוקת רבנן ור' יהודה בר אילעי מאחורי הכיפה ולמטה או מאחורי הכיפה ולמעלה, ובמחלוקת רבי אליעזר ור' יהושע נקטו למעלה מן הרקיע או מאחורי הכיפה -- כי מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע אינה רק בהליכת החמה בלילה ורבי אליעזר שהעמיק לדבר מעניין השתנות האופקים בכל מקום ומקום לפי מה שהוא אמר שהחמה בלילה הוא למעלה מן הרקיע והוא אמת. כי יתבאר לך בחלק ג (פרק כז) כי גם הארץ נקראת "רקיע" בשתוף השם, ועל כן כשהחמה שוקעת באופן אחד עדיין הוא על האופק בחלק היותר צפוני עד כי יום ולילה לא ישבותו תמיד מעל הארץ כאשר מבואר ליודעי התכונה. וזהו עניין אמרו שנכפפה ועולה למעלה מן הרקיע. אמנם רבי יהושע אשר לא דבר מהשתנות האופקים רק בא לבאר מהל' השוה של החמה אמר שנכפפה ומקפתה אחורי הכיפה, ור"ל העולם, כאמרם מלכו תחת הכיפה. אמנם מחלוקת רבנן ורבי יהודה בר אילעי שדברו בתכונת השמש בשנה ע"כ נקטו בדבריהם "מאחורי הכיפה ולמעלה או מאחורי הכיפה ולמטה", וכאשר נתבאר.

ואמר אחר כך "אין אנו יודעין אם פורחין הם באויר אם שפין ברקיע ואם מהלכין כדרכן".     דע כי נפלו שלש דעות בענייני התכונה.

• האחד הוא דרך התכונה המפורסמת בספר האלמגישט^[2] אשר נמשכו אחריו כל חכמי התכונה הנמצאים מזמן היות בנמצא הספר הנזכר והוא בנוי על דעת חכמי האומות שאמרו מזל קבוע והגלגל חוזר.
• הדעת השני, דעת חכמי ישראל שאמרו מזל חוזר והגלגל קבוע. ואף על פי שאמרו ונצחו חכמי האומות וכו' כבר כתבתי בזה בפירוש המגילה שלי^[3] ובספר אגדות שאין דעתם לומר שחזרו בהן חכמי ישראל רק שבסבות הגלות נשכח מהן אותו הדרך ולא ידעו לכוון כל דרכי התכונה על פי התכונה ההיא והוצרכו ללמוד על פי תכונת הגוים. וזהו עניין ההודאה. וכמו שהוכחתי כל זה בספרים הנ"ל בראיות ברורות.
• הדעת השלישי הוא דעת האיש המרעיש אשר תקן תכונה חדשה כפי שסיפר ממנו בעל יסוד עולם וכאשר הביא בעל העקידה (פר' בראשית) ודרך תכונתו שהגלגלים כולן סובבין ממזרח למערב אלא שמקצתן מהירין בתנועתם כל כך שמקדימין את האחרים ועושין סיבוב שלם בכל יום והאחרים אינן עושין סיבוב שלם ואותו סיבוב אינו נגלה ונדמה לבני אדם שהלכו ממערב למזרח. והביא ראייה מהרבה סוסים הרצים ביחד וכו' כמו שהאריך בעל יסוד עולם בדבריו. וכתב בעל העקידה שאילו היה יודע להשלים עניין תכונתו היו כל החכמים מודים לדבריו.

והנה אתה רואה שכל זה תפס ר' שמעון בן יוחי במאמרו. אמר "אם פורחין" כדעת המרעיש, "ואם שפין" כדעת חכמי ישראל שסוברין שהמזל חוזר ומשפשף עצמו בגלגל כדבר המשפשף עצמו בחבירו, "ואם מהלכין כדרכן" כדעת חכמי האומות. ואמר שבכל אחד מג' דרכים אלו אפשר לתקן ענייני התכונה ולכן הדבר קשה לדעת איזה דרך הוא הישר והאמת בעצמו, אי אפשר לעמוד עליו.

זהו הנראה לי לטוב כוונתם בזה וכיוצא בזה. ונחזור לדברינו ואומר שעל זה בא הרמז בחלק הראשון מן המקדש שהיה ח' אמות על הדרך שבארנו.

---

1. ראה הרחבת העניין בערך Clime בויקיפדיה האנגלית ובספר אלמגסט 2.12 - ויקיעורך
2. ראה ערך אלמגסט בויקיפדיה -- ויקיעורך
3. ראה פירוש מחיר יין על אסתר ב, ה - ויקיעורך